הקלישאה שתמונה אחת שווה אלף מילים מעולם לא הצדיקה טוב יותר את קיומה. תמונה אחת הפרידה בין הזהב לכסף של טריאתלון הנשים האולימפי. ויסלחו לי מייקל פלפס ומילורד קאביץ', התמונה הזו הייתה שווה בעיניי יותר מההיא המדוברת של בייג'ינג 2008
מאת:הילה מימון
•
לונדון 2012, כל הכתבות – כאן
•
לוח שידורי הטלוויזיה הישראלית – כאן
• צילומים: triathlon.org
בטריאתלון הנשים של המשחקים האולימפים, לונדון 2012, היה הכל – מהירות, טקטיקה וכוח (כבידה ורצון).
3 שמות עשו בעיניי את המקצה הנשי:
הראשונה, לוסי הול הבריטית, צעירת המתחרות. היא מלאה את תפקידה נאמנה לממלכה, יצאה כמובילה מהמים ועמלה באדיקות לסגור בריחות שהגיעו מצד בלזאן הגרמניה באופניים. היא התפוגגה בריצה כצפוי, אך הייתה זו הקרבה ראויה לציון, וציון דרך בחשיבה הטקטית שהייתה יותר מאשר בולטת בתהליך התגבשות הנבחרות לקראת היום הזה.
השנייה, לורה בנט האמריקאית, וותיקת המתחרות, הוכיחה לחימה אמיצה מהי, לחימה שייתכן ותעלה לה בנזיפה ממנהל הנבחרת שייעד לה תפקיד טקטי בעבור גוון ג'ורגנסון, אבל במשחקים האולימפים האחרונים לקריירה, בנט לחצה היטב מקדימה, ונותרה שם להיאחז בשיניים עם המובילות בריצה, עד אשר נכנעה, ולמקומה הרביעי מבייג'ינג נדחקה אמריקאית אחרת, שרה גרוף, עליה ארחיב עוד בהמשך.
השלישית, ניקולה ספיריג השוויצרית, ראויה להשוויץ בהישגיה והוכיחה כי אכן טיפה אחת לא מבקיעה הר מכוח עוצמתה, טיפה אחת חודרת בכוח התמדתה. טריאתלטית שלמה שהוכחה שכל חיסרון יכול בבוא היום להיות ליתרון.
את ההובלה בשחייה לקחו במצוף הראשון שלוש, לוסי הול הבריטית, לין ג'נסן הדנית ואולבירה פרנלה הברזילאית.
אדאצ'י היפנית, ריוואז המקסיקנית, בנט האמריקאית והריסון הצרפתייה היו לא הרחק מאחור ויחד יצרו קבוצה מובילה של שבע, ביתרון של דקה על הקבוצה הגדולה שהחילה את כל המועמדות למדליות. בין עם הייתה זו עבודתה המכוונת של הול, ובין אם כוחותיהן המשולבים של השבע לא היו שווים מספיק לכוחותיה של ספיריג ששוב מצאה עצמה מגשרת ברכיבה ואחריה מזדנבת לה דבוקה שלמה, הייתה זו בנט שלחצה בעיקר בהקפות הראשונות, עד שנבלעו השבע במסת הרודפות.
התנאים של ראשית הבוקר שהיו קרירים, גשומים ומבטיחים למועמדת הבריטית הלן ג'נקינגס, התחממו והתייבשו עם כל הקפה. ועל הדרך לקחו התנאים אל הקרקע החלקלקה לא מעט מתחרות בסיבובים, לכל התוהים למיניהם למה חשובה יכולת טכנית ברכיבה.
מועמדת לניצחון אחרת, בשם אמה מופט, הייתה הראשונה לפרוש מהמסלול לאחר התרסקות, אבל לא היחידה שהוכיחה שהגרביטציה אכן עובדת. לרגע היה נדמה שמנצחת התחרות תהיה האחרונה לשרוד את המסלול בחתיכה אחת. גוון ג'ורגנסון, שהייתה שווה כסף על המסלול הלונדוני לפני שנה, איבדה את מקומה בדבוקה העיקרית ואת סיכוייה לסנסציה אולימפית כשמצאה עצמה, מכורח תקר, מזדנבת עם הדבוקה השנייה שאיבדה זמן יקר טרם כניסתה לשטח ההחלפה בפעם השנייה והפסד של שתי דקות למובילות המהירות.
דבוקה מרשימה, של אחת עשרה מתחרות, הובילה מחוץ לשטח ההחלפה. כל מי שמצמץ באותם רגעים פספס את יציאתן לריצה. משחק הכיסאות החל. עם כל מטר שחלף עוד כיסא, במעגל האפשרויות, לדוכן המנצחות הוסר. ראשונה ליפול הייתה הול המלכותית, מעט אחריה ג'נסן השחיינית. בנט לא אחרה לאבד צעדים ודעכה ביחד עם סווניה בלזאן אל ערפל הקצבים. הבאות בתור היו ג'סיקה הריסון הצרפתייה ואנג'יה דימטר הגרמניה, שהשיגה שנה קודם לכן את הכרטיס האולימפי על המסלול הלונדוני עם ארד מפתיע. ואז נותרו להן שבע: אמה ג'קסון וארין דנשאם האוסטרליות, אינואה מורה הספרדייה, אנדריאה היואיט הניוזילנדית, ליסה נורדן השוודית, הלן ג'נקינגס הבריטית, ניקולה ספיריג השוויצרית.
ג'קסון הייתה הבאה לנשור, כסאה ניטל מאחוריה בהפתעה ואז גם מורה נשרה. היואיט איבדה אחיזה בקצב לא הרבה אחריה וגם שרה גרוף נעלמה מהאופק. נותרו ארבע מבטיחות לסיום, כשברור לכולן למי היכולת העדיפה למאוצי הסיום. רגע לפני שג'נקינס איבדה את מבע פניה החתום, גרוף האמריקאית חזרה מהמתים, אחרי שמאות מטרים לפני היה נדמה שכל טיפה של כוח ניטלה ממנה, היא הוכיחה שלפעמים טיפה אחת מספיקה כדי להצליח. הייתה זו ג'נקינס שאיבדה לפתע את המבט הבריטי הקפוא ואת האחיזה השלטת על המסלול הביתי. ואז ספיריג לקחה את ההחלטה הגורלית ויזמה את מאוץ הסיום בצעד החלטי, היחידה להידבק הייתה נורדן, וזה הסתיים במחטף של חצי מידת נעל לטובת האלופה האולימפית המכהנת. מחזור אולימפי הסתיים בפוטו פיניש.
חמישייה ראשונה:
1. ניקולה ספיריג, שוויץ 1:59:48 שעה
2. ליסה נורדן, שוודיה 1:59:48 שעה
3. ארין דאנשם, אוסטרליה 1:59:50 שעה
4. שרה גרוף, ארה"ב 2:00:00 שעות
5. הלן ג'נקינס, אנגליה 2:00:19 שעות
הילה מימוןסטודנטית לפסיכולוגיה ביולגיה ותזונה מאמנת טריאתלון וטריאתלטית
