מרוץ התחתונים הוא אירוע ריצה משעשע וחוויתי, אך המסר שלו ברור וחזק "את סרטן המעי הגס ניתן למנוע באמצעות בדיקה מוקדמת"
מאת:אביטל הירש
ב-27.12 יתקיים בפארק הירקון מרוץ התחתונים השלישי. המרוץ הוא חלק מהקמפיין של עמותת "צו מניעה" להגברת המודעות לסרטן המעי הגס ומטרתו העיקרית היא לדחוף אתכם להיבדק. השנה תשתתף במרוץ לראשונה קבוצת "צעד קדימה" של המכון האונקולוגי באסותא רמת החייל, ובה חברים מטופלים המתמודדים עם מחלת הסרטן, שרובם לא רצו מעולם, ולצידם אנשי המכון האונקולוגי ובני משפחה.
קבוצת "צעד קדימה" מבי"ח אסותא
תזיזו ת'תחת לכו להיבדק!
"סרטן המעי הגס הוא הסרטן היחידי שאפשר למנוע. לא רק לגלות ולטפל, אלא ממש למנוע", אומר ד"ר שלמה לבקוביץ', יו"ר עמותת צו מניעה. "למרות זאת, ולמרות שמדובר בגורם התמותה השני בארץ אצל גברים ונשים כאחד, אנשים לא רוצים להיבדק, מכל מיני סיבות.
"סרטן המעי הגס לא נותן שום התראה מוקדמת. אין שום סימפטום שמודיע עליו. גם אנשים שעוסקים הספורט ושומרים על המשקל אינם מוגנים מהמחלה, ובכל יום 15 איש בישראל מקבלים את הבשורה המרה על כך שהם חולים. רובם מעולם לא הסכים להיבדק.
"המרוץ הוא חלק מהעלאת המודעות הציבורית לנושא. מבחינתו, מדובר בהזדמנות לחשיפה גדולה דווקא דרך אירוע ציבורי, שמח, אטרקטיבי וסקסי. אנחנו לא פונים לאנשים חולים אלא לבריאים, ומבקשים מהם – קחו אחריות על הבריאות שלכם, עשו הפסקה של כמה שעות בחיים ולכו להיבדק".
חשיפה לנושא דווקא דרך אירוע שמח, אטרקטיבי וסקסי
צעד קדימה
מי שיזמה את הקמת הקבוצה באסותא היא ד"ר דפנה לוין, הפיזיקאית הראשית של המכון האונקולוגי בבית החולים אסותא. לוין, בת 44, רצה כבר 12 שנה למרחקים ארוכים, כולל מרתונים. כרצה ותיקה, היא הבינה שמה שעושה לה ולרבים אחרים טוב, יעשה טוב גם למטופלים ולמחלימים. . "אני עובדת עם מטופלים אונקולוגים שנים רבות ובכל פעם נתקלת במחקרים המדברים בשבחה של פעילות ספורטיבית ואירובית בפרט לחולי סרטן, הן בשלב ההחלמה אבל גם במניעת המחלה".
לוין ניסתה במשך שנים לגייס ספורטאים פוטנציאליים שירוצו איתה, אבל רק לפני כמה חודשים משהו התעורר והבשיל. "ענף הריצה מתפתח בעולם בשנים האחרונות והופך ללהיט ענק. זה ספורט נוח וזמין לכולם – פשוט נועלים נעליים ויוצאים לרחוב או לפארק". וכמו כל טרנד, זה היה עניין של זמן עד שמישהו ינכס את העניין לטובת מטרה זו או אחרת: "בארצות הברית, למשל, מתקיים כבר שנים רבות מרוץ 'RACE FOR THE CURE', שנועד לעורר מודעות ותמיכה בטיפול בסרטן השד. עשרות אלפים רצים בו וסלבריטאים וספורטאים מתגייסים לקחת בו חלק. זה הפנינג נהדר, ומאוד רציתי לארגן כאן משהו דומה, אבל הריצה החלה לתפוס תאוצה בארץ רק לאחרונה".
באסותא התלהבו מהיוזמה של לוין ואפשרו לה להתחיל בפיילוט של קבוצת ריצה למטופלים. לאימונים הראשונים הגיעו בודדים, אך כיום הקבוצה מונה כ-20 רצים, ביניהם אנשי צוות ובני משפחה של המטופלים. "התחלנו לרוץ באפריל, ביום הבריאות הבינלאומי. אנחנו נפגשים פעמיים בשבוע ב-7 בבוקר, ובליווי מאמנת מוסמכת משלבים ריצה, הליכה, תרגילי חיזוק ומתיחה. גם מי שלא רץ, מפרגן מאוד, אבל הסיפור האמיתי הוא האנשים בקבוצה – יש ביניהם כאלה שלא רצו מעולם וכיום מגיעים להישגים שמדהימים גם אותם. יש אחווה קבוצתית ונרקם כאן משהו נהדר, אני גאה בקבוצה הזו והיא יקרה לליבי", אומרת לוין.
עד כמה הריצה בריאה לחולים?
"לא כל אחד חייב לרוץ מרתון. גם ריצות קצרות חשובות לבריאות. מדובר בפעילות אירובית שמשלבת מתיחות וחיזוק שרירים, יציבה, נשימות. כשאנשים עוברים טיפולים התחושה היא שהגוף בוגד בהם והריצה מחזירה 'בעלות' על הגוף, איזון ושליטה. כמו כן, זו העצמה – כשאני מצליחה לרוץ ק"מ או שניים אחרי שלא רצתי מעולם, כשאני רצה במרתון 10 ק"מ או חוצה קו סיום – אני באופוריה".
קחו את האחריות לידיכם ורוצו להיבדק
כולם בקבוצה הבינו מה אני עוברת
דליה למדני, בת 48 ממודיעין, גילתה לפני שנה בבדיקת ממוגרפיה שגרתית שהיא חולה בסרטן השד. "את הכימותרפיה עשיתי בבית החולים אסף הרופא אבל את ההקרנות עשיתי באסותא, ודי מהר קיבלתי מכתב שיש קבוצת ריצה". למדני, שלא רצה מעולם אבל מעידה על עצמה שהיא אדם ספורטיבי, מיד התחברה לרעיון, ולמרות שבמשך חצי השנה שבה היתה בכימותרפיה לא עשתה פעילות גופנית ולא היתה יכולה עדיין לרוץ, היא הצטרפה לקבוצה. "אני גרה במודיעין, ולמרות זאת בימים של האימונים הייתי מתעוררת ב-5 בבוקר כדי להגיע לאימון ב-7".
למה דווקא בקבוצה הזאת?
"יש שם משהו שחיבר אותי לאנשים. הגעתי לבד ולא הכרתי אף אחד, אבל ידעתי שכולם עברו את אותו הדבר. אמנם כל אחד היה בשלב אחר של המחלה ואף אחד לא היה טרי כמוני, אבל כולם הבינו על מה מדובר ומה עברתי. התחלתי את ההקרנות באוגוסט ומיד הצטרפתי לקבוצה, עם הקרחת ועם הכל. המטרה שלי היא לרוץ 2 ק"מ במרוץ התחתונים ולמרות שאני עם סוג סרטן אחר, אני רואה במרוץ הזה חשיבות מאוד גדולה בהגברת המודעות. המטרה הבאה שהציבה לנו דלית המאמנת היא השתתפות באחד המקצים במסגרת מרתון תל אביב".
למדני ממשיכה לרוץ עם הקבוצה למרות שסיימה את הטיפולים. "בקבוצה הזאת יש אווירה מקסימה. יש כאלה שרצים עם בני משפחה, גם אנשי הצוות באים ומצטרפים – כולם בבגדי ספורט, אף אחד לא לובש חלוק לבן, כולם רצים איתך ומחבקים אותך וכשבאים לטיפול אחר כך מרגישים יותר קרובים.
לדבריה, הפעילות הגופנית מאוד עוזרת להבראה ולהחלמה. "יש לזה חשיבות מאוד גבוהה לקשר בין הגוף לנפש, זה מזרים אדרנלין ונותן כוח. ראיתי את זה כמשהו מאוד חשוב לעשות תוך כדי הטיפולים, ומצאתי שזה גם מפחית כאבי פרקים שיש לפעמים תוך כדי הטיפולים".
"בקבוצה הזאת יש אווירה מקסימה. כולם בבגדי ספורט ואף אחד לא לובש חלוק לבן"
ובחזרה לד"ר לבקוביץ' ולאיתור המוקדם של סרטן המעי הגס.
אז מי צריך להיבדק?
"כל אדם מעל גיל 50, אלא אם כן יש במשפחה חולה במחלה, שאז כדאי להתחיל את הבדיקות כבר בגיל 40. הבדיקות הן על חשבון קופות החולים, הן מתבצעות במכוני גסטרו בכל הארץ על ידי מכשור משוכלל. במצב רגיל, יש לבצע את הבדיקה אחת ל-10 שנים".
לפי דיווחי משרד הבריאות, בשנים האחרונות יש עלייה של 300% במספר הנבדקים. לדברי ד"ר לבקוביץ', זה מעט מדי. "עדיין מדובר רק ב-30% מהציבור הרלוונטי. אם נשווה את זה לסרטן השד, הרי ש-70% מהנשים נבדקות. חשוב לזכור שסרטן המעי הגס פוגע גם בנשים, כך שגם אם אתן נוהגות לבצע ממוגרפיה, חשוב שתעשו גם קולונוסקופיה לאיתור סרטן המעי הגס".
ד"ר לבקוביץ' מצטט את ענת גוב, שנפטרה לפני שנה מהמחלה ואמרה בראיון האחרון: " מי שמגיע לגיל 50 ולא עושה קולונוסקופיה הוא מטומטם, שלושה סימני קריאה. כי סרטן המעי הוא הסרטן היחיד, שאם מוצאים אותו בזמן, הוא כאילו לא היה ואפשר לחיות מאתיים שנה אחר כך. וזאת בדיקה שאין בה שום סבל. מקבלים סם נחמד… אתה לא זוכר שום דבר אחר כך, אז זה ממש… אני הייתי מטומטמת וכל רופא שפגש אותי שאל, "איך אישה שמחשיבה את עצמה אינטליגנטית יכולה להיות כל כך מטומטמת?"
הבדיקה כל כך נוראית שכל כך הרבה אנשים נרתעים ממנה?
"בדיקת קולונוסקופיה מתבצעת במכוני גסטרו על ידי רופאים מומחים. במהלך הבדיקה מוחדרת צינורית קטנה עם מצלמה דרך פי הטבעת, ומתבצעת סריקה של המעי לאיתור פוליפים. אם נמצאים פוליפים הם מוסרים, כך שמדובר גם בבדיקה וגם בטיפול. הבדיקה נעשית תחת טשטוש, כך שאין כאבים ולרוב לא זוכרים כלום. אי הנעימות שכרוכה בבדיקה מתגמדת לעומת הסבל שעוברים כשחולים במחלה. 50% מחולים נפטרים תוך כמה שנים. "אל תחכו שזה יתקוף", מבקש ד"ר לבקוביץ'. "התגברו על מחסום הבושה ואי הנעימות ובואו להיבדק. אם אתם עדיין צעירים – שלחו את ההורים שלכם לבדיקה. בארה"ב יש עשרות מרוצים כאלה בשנה, והתחלואה ירדה בכ-50%. זה מגיע גם לנו!"
16.12.13
אביטל הירש
שוחה לאט, רצה בעצלתיים ורוכבת להנאתה
עורכת משנה ב-Shvoong
