כאב כרוני, שמוכר בקהילה הרפואית כמחלה בפני עצמה, הוא בעיקר פרשנות של המוח. התרופה היעילה ביותר: פעילות גופנית
מאת:שביט אנוש
עשרות מחקרים מעשרים השנים האחרונות מראים כי כאב הוא אחת הבעיות החמורות והנפוצות בעולם המערבי. אנשים רבים סובלים מכאב כרוני ברמה שמפריעה לתפקודם היומיומי. בעיה זו חוצה גילאים ואוכלוסיות, ואין ספק כי הרפואה הקונבנציונלית הממסדית כושלת בטיפול באנשים אלה.
מצד שני, המחקרים גם מוכחים כי אנשים רבים הסובלים מכאב כרוני ומירידה בתפקוד אינם סובלים בהכרח מבעיות עצביות, שריריות או מפרקיות חמורות יותר מאשר שאר האוכלוסייה המתפקדת. אנו יודעים היום כי ישנם הסברים נוירופיזיולוגיים (הקשורים בתפקוד מערכת העצבים) לכך שרגשות ומחשבות של אדם משפיעות באופן ישיר על רמת הכאב והתפקוד שלו.
אין מדובר יותר על תופעות שנקראו בעבר פסיכוסומאטיות, אלא על השפעה ישירה על עוצמת הכאב ויכולת התפקוד.
תרגול ופעילות גופנית, מגלים המחקרים וטובי הרופאים העוסקים בתחום, הם מהטיפולים היעילים ביותר שיש לכאב כרוני.
כיצד ייתכן הדבר? מדוע פעילות גופנית ומאמץ פיזי טובים דווקא לאנשים שכל כך מתקשים בתפקוד גופני יומיומי בסיסי? איך משפיעות המחשבות והרגשות של אדם על רמת הכאב והאם יש קשר בין מחשבות לפעילות גופנית? התשובות לשאלות הללו נעוצות במוח האנושי.
כמו כל תחושה אחרת, גם כאב מועבר אל המוח דרך העצבים הפריפריים הנמצאים בכל רקמות הגוף. לכל עצב כזה יש קולטנים (רצפטורים) בקצותיו הנמצאים ברקמת המטרה. לדוגמא, קצות העצב של עצב האחראי על תחושה בקטע עור מסוים יהיו ממוקמים בתוך העור. הרצפטורים של עצב זה יעבירו אל המוח, דרך חוט השדרה, מידע על גירויים בעור. מה שמיוחד בתאי העצב שאחראים על תחושת הכאב זה שהם יכולים להגיב לסוגי גירויים שונים כגון לחץ, טמפרטורה, מתיחה ועוד. אבל פירוש התחושה נעשה במוח ולכן אותו גירוי לעור, או לכל רקמה אחרת, יכול לקבל פירוש שונה במצבים שונים.
מחקרים מראים כי האזורים של המוח שאחראים על מחשבות ורגשות קשורים באופן ישיר והדוק לפירוש תחושת הכאב. למעשה, המוח כולו מעורב בפירוש של גירוי מכאיב. מוחו של אדם הסובל מכאב עסוק תמיד בפירוש משמעות הכאב לאותו אדם: השוואה של הכאב הנוכחי להתנסויות קודמות ועוד. ישנם עצבים היורדים מהמוח אל חוט השדרה ומסוגלים להפחית או להגביר את תחושת הכאב המועברת דרך חוט השדרה אל המוח. זו הסיבה לכך שספורטאים יכולים להיפצע בעת תחרות אבל כמעט לא לחוש בכאב – המחשבה על חשיבות התחרות גורמת להפעלה של מערכות עצביות שמפחיתות את כמות המידע על הפציעה שמגיעה אל המוח.
המונח: קטסטרופיזציה
אדם החש מאוים מתחושת הכאב או חווה אותה כאיומה ונוראה, יוצר הפחתה של הפעילות במערכות העצביות שאחראיות על וויסות תחושת הכאב. התוצאה היא שאותו אדם יחווה "אובייקטיבית" יותר כאב. מחקרים מראים כי אנשים החווים כאב בצורה מוגזמת או מאיימת מאד, תופעה הנקראת קטסטרופיזציה, נוטים לפתח כאב כרוני בעקבות פגיעות שונות. אותם אנשים נוטים גם להפחית מאד את רמת התפקוד שלהם מתוך מחשבה שפעילות עלולה לגרום להחמרת הפגיעה. התוצאות הן היחלשות של שרירים מסוימים, הפעלה מוגזמת של שרירים אחרים ושיבוש של צורת התנועה הנורמלית – כולן מנציחות את הכאב והמוגבלות בתפקוד היומיומי.
המחקרים מראים כי תופעות התנהגותיות אלה יוצרות שינויים במבנה ותפקוד המוח, עד כדי כך שהמוח עצמו מסוגל לייצר תחושת כאב שתהיה אמיתית בדיוק כמו כאב כתוצאה מפגיעה גופנית. זו הסיבה שכאב אינו נחשב תחושה בדומה לתחושת מגע או טמפרטורה. כאב נחשב לתוצר של המוח וכאב כרוני מוכר כיום כמחלה בפני עצמה. מטפלים בתנועה ומאמנים נמצאים בעמדת מפתח לשנות את המנגנונים האלה, מכיוון שאימון ותרגול סדיר ותדיר יכולים לשפר את התנועה ולהפחית את יצירת הכאב במוח. אימון של אנשים הסובלים מכאב כרוני חייב לכלול שינויים בגישה, כך שתתאים לאנשים החווים כל אימון כמצב מאיים ועלולים להגיב אליו בכאב קיצוני.
לסיכום, כאב הוא תופעה נפוצה וכמעט יומיומית, אך בחלק מהמקרים הוא הופך לכרוני ומגביל מאוד. שינוי בצורת החשיבה ותמיכה רגשית יכולים להיות שלבים חשובים בשיפור מצבו של אדם הסובל מכאב ממושך. פעילות גופנית ותרגול קבוע חשובים אף יותר מטיפול תרופתי, כי בלעדיהם לא יוכל אותו אדם לשפר את היכולות הפיזיות שלו ולחזור לתפקוד.
צילום: Photodisc
שביט אנוש- פיזיותרפיסט ומרצה, יעביר סדנה בנושא כאב למאמנים ומדריכים בתחומי הספורט והתנועה.
