תלונות על מערכת העיכול נפוצות מאוד בקרב ספורטאי סבולת. כ-30 עד 50 אחוז מכלל הרצים למרחקים ארוכים נתקלים בבעיות במערכת העיכול הקשורות לפעילות. ביל רוג'רס, אגדת מרתון, בעל 4 ניצחונות במרתון בוסטון ובמרתון ניו יורק בשנות ה-1970 המאוחרות, אמר: "יותר מרתונים מנוצחים או מופסדים בשירותים מאשר ליד שולחן ארוחת הערב". זה ממחיש את גודל הבעיה של ספורטאי הסבולת ובמיוחד רצים למרחקים ארוכים וטריאתלטים. התלונות הנפוצות ביותר כוללות שיהוקים (גיהוקים), כאבי בטן, בחילות, החזר הוושטי (או צרבת/reflux/heartburn), התכווצויות בבטן, גזים, צואה דלילה, שלשולים או אפילו שלשול דמי, והקאות. בגלל ששלשולים כל כך נפוצים בקרב רצי סיבולת זה ידוע גם בשם "ריצת הרצים" (“Runner’s trots”). התלונות בדרך כלל מתחלקות לשתי קטגוריות: סימפטומים של מערכת העיכול העליונה או סימפטומים של מערכת העיכול התחתונה (ראו איור). יש קטגוריה שלישית של תסמינים שלא ניתן לשייך לבעיות במערכת העיכול העליונה או התחתונה אך עשויות להיות קשורות למערכת העיכול (למשל כאבי צד). כל התסמינים יכולים להתרחש במהלך כל שלב בטריאתלון, אך הם שכיחים יותר במהלך קטע הריצה מאחר שהוא מתרחש מאוחר יותר בתחרות והתובעני ביותר פיזיולוגית מבין שלוש החלקים.

תלונות במערכת העיכול בקרב ספורטאים

עוד כתבות בנושא 
מה קורה למערכת העיכול בזמן מאמץ אצל ספורטאי סבולת? 
פעילות ספורטיבית והשפעתה על מערכת העיכול
10 מזונות העל לספורטאים מתחילים ומתקדמים 

שכיחות ההפרעות במערכת העיכול 

הרוב המכריע (83%) מבין 471 רצי מרתון שהשלימו סקר דווחו על בעיות מדי פעם או לעתים קרובות במערכת העיכול (GI disorder) במהלך או אחרי הריצה: 53% הרגישו צורך לעשות את צרכיהם ו-38% דיווחו על שלשול. נשים גילו נטייה גדולה יותר מגברים להיתקל בבעיות אלה. בין 155 משתתפים במרתון הרים, 24% סבלו מתסמינים במערכת העיכול; 2 פרשו בשל הבעיות.

במחקר אחר (1) 1,700 משתתפים נסקרו לאחר מרוץ מרתון. סימפטומים במערכת העיכול התחתונה, כגון שלשול, כאבי בטן, דחף לעשות צרכים, גזים, ודימום במערכת העיכול נמצאו נפוצים יותר מסימפטומים במערכת העיכול העליונה כמו בחילות, הקאות, צרבות, נפיחות, וכאבי צד (סטיצ'ס). התסמין השכיח ביותר שחוו היה דחף לעשות צרכים (36% עד 39% מהמשתתפים) במהלך ומיד לאחר הריצה. פעילות מעיים (35%) ושלשולים (19%) דווחו כנפוצות מיד לאחר הריצה. במהלך המרוץ, כמה רצים (16% עד 18%) נאלצו לעצור ולעשות את צרכיהם, וכמה רצים (8% עד 10%) נאלצו לעצור בכדי לשלשל. פעילות מעיים עם דימום דווחה על ידי 1% עד 2% מהמשתתפים.

במחקר שערכנו על טריאתלון למרחקים ארוכים (Embrunman) (2) מצאנו ש-93% מכלל המשתתפים דיווחו על לפחות אחד הסימפטומים של אי נוחות במערכת העיכול; 29% מתסמינים אלה דורגו כחמורים (תלונות שישפיעו הביצועים).

סימפטומים במערכת העיכול התחתונה היו נפוצים יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, וחלק מהתסמינים דווחו יותר על ידי משתתפים צעירים בהשוואה למבוגרים. נראה כי הבעיות מתרחשות יותר במהלך הריצה בהשוואה לפעילויות אחרות: כגון רכיבה או שחייה, אולי בגלל התנועה האנכית (למעלה ולמטה) של המעיים במהלך הריצה. אנשים עם בעיות קיימות (כגון רפלוקס, אי סבילות ללקטוז או תסמונת המעי הרגיז) הם בעלי סיכוי גבוה יותר לסבול מסימפטומים במהלך התחרות.

אפשר להתווכח עד כמה מספרים אלה אמינים, מאחר שהם מתקבלים על ידי שיטות שונות וכל שיטה מספקת ערכים שונים. עם זאת, בכל דרך אשר בוחנים את הנתונים או בכל שיטה שאתם בוטחים בה, מסר אחד ברור מאוד: בעיות של מערכת העיכול נפוצות מאוד והן הסיבה המצוטטת לעתים קרובות לשאלה למה המרוץ לא הלך בהתאם לתכנון המוקדם. בבלוג הבא נבחן כמה מן הסיבות לכך שבעיות אלו מתרחשות. ואז אפרסם עוד בלוג אשר מכיל כמה פתרונות פוטנציאליים.

מקורות

1. Riddoch C, Trinick T. Gastrointestinal disturbances in marathon runners. Br J Sports Med. 22(2):71-4, 1988.
2. Jeukendrup AE, Vet-Joop K, Sturk A, Stegen JH, Senden J, Saris WH, Wagenmakers AJ. Relationship between gastro-intestinal complaints and endotoxaemia, cytokine release and the acute-phase reaction during and after a long-distance triathlon in highly trained men. Clin Sci (Lond). 98(1):47-55, 2000.

אסקר ג'וקנדרופ | תזונאי ספורט והעורך הראשי של כתב העת האירופי למדעי ספורט