האופנה כיום היא להעדיף את הטבעי על פני המלאכותי בכל תחומי החיים, אך מה עם ריצה? מהי ריצה טבעית וכיצד תדעו לרוץ באופן שכזה
מאת:רן אפק
האופנה כיום היא לרוץ ריצות ארוכות יותר ויותר, מרתונים ואפילו אולטרה מרתונים. רבים מסכימים שריצה היא דבר טבעי וטוב לגוף. אנחנו רואים שילדים קטנים רצים לפני שהם יכולים ללכת, בדרך כלל רצים מתי שצריך ללכת, ואפילו רצים, סתם כך, במעגלים להנאתם. מכאן ניתן להסיק שריצה היא אכן פעולה טבעית של הגוף. אבל מהו הזמן הטבעי והבריא לרוץ?
למה להוסיף חלבון מן הצומח לבשר טחון? צילום: Thinkstock
האופנה כיום היא להעדיף את הטבעי על פני המלאכותי. במאה הקודמת, התיעוש שהגיע לשיאו העמיד את מלאכתו של האדם כפאר היצירה. הפלסטיק בפרט, והתעשייה והמיכון בכלל, היו בשיאם והם נחשבו כעדיפים על הטבע הנחות. אולם כיום האדם רואה את היופי, הפשטות והבריאות שבטבע, ורוצה לחזור, לפחות חלקית, לתקופות הרומנטיות של אז, טבע כמדד לבריאות.
עוד כתבות בנושא
הדבר נכון גם במזון. יותר ויותר אנשים חושבים כי מעבר לתזונה טבעית היא בריאה יותר. הכוונה לתזונה טבעית היא כמובן אוכל שקרוב יותר למצבו בטבע אל מול אוכל מעובד ותעשייתי. יצרני המזון מחויבים לקצץ בעלויות על מנת להראות שורת רווח גדולה יותר לבעלי המניות, ולכן בדרך כלל הדבר בא על חשבון המרכיבים המקוריים של המוצר. כך הם מוספים למוצריהם כימיקלים, חומרים משמרים, חומרים מייצבים, מעבי נפח, סוכרים, שומנים מוקשים או שמן דקלים, נתרן, והכל כדי שהאוכל יהיה יותר יפה, יותר עמיד, יותר טעים, יגרום לתחושת רעב גדולה יותר לאחר שנאכל, אך בעיקר הרבה יותר זול לייצור. אולי הדוגמה המוזרה ביותר לכך היא הוספת חלבון מן הצומח לבשר טחון קפוא (?!). כמובן שדבר זה בא על חשבון הבריאות, וארה"ב – יצרנית ומשווקת המזון המעובד הגדולה בעולם, סובלת ממגפת השמנה. כאשר אין מדובר בהשמנה קלה של 10% מעל המשקל המומלץ, אלא בהשמנת obese, שהם סוג של הרי אדם.
ריצה ללא נעליים שייכת לתת זן של נודיזם
אבל מה לגבי ריצה? מהי ריצה טבעית? אין הכוונה לריצה ברגליים יחפות או במינימום הגנה על הרגליים. למרות שהטרנד הזה גם קיים. לדעתי, הקידמה נתנה לנו גם יתרונות מסויימים, ונעלי ריצה עם הגנה טובה לרגל היא אחת מהן. האופנה של לרוץ ללא נעליים שייכת לתת זן של נודיזם. וכמו נודיזם, כאשר זה נעשה מחוץ לבית – זה קטע מדליק ופרוע, אבל לא ממש פרקטי ועלול לסבך אותך בצרות.
האופנה של ריצה בלי נעליים היא כמו נודיזם צילום: Thinkstock
אז מהו הזמן האופטימלי לריצה טבעית? המרחק האופטימאלי לסימום מאנדורפינים בריצה, כבר הוצג במאמר שלי שפורסם בשוונג בשם "ריצה וסמים אחרים", אז יש לנו מדד להנאה במרחק, אך מהו משך הזמן הנכון לרוץ? לשם כך עלינו להתבונן במערכות הגוף האנושי.
בגוף קיימות שתי מערכות שאינן עובדות טוב ביחד ובמקביל. המערכת הסימפטתית והמערכת הפרה סימפטתית, או במילים אחרות מערכת השלד והשרירים מול מערכת העיכול. כאשר אוכלים ארוחה כבדה, מרגישים כבדים, שכן הדם זורם למערכת העיכול, נעשים עייפים ואין כוח לזוז. לעומת זאת כאשר רצים, בדרך כלל תחושת הרעב נעלמת, שכן הגוף מקצה את הדם ותשומת הלב למערכת השרירים.
לאחר ריצה של בין שעה לשעה וחצי (תלוי בעצימות האימון) מתדלדלים מאגרי הסוכר בדם ובכבד, ומוסכם על מרבית הגורמים המקצועיים שיש להתחיל ליטול סוכרים ממקור חיצוני, כגון ג'ל, תמר או ענבים, על מנת להשלים את צרכי האנרגיה של הגוף. הדבר נעשה על מנת למנוע נזק ופירוק שרירים של הגוף. יוזכר שבריצה או בכל מאמץ גופני לאורך זמן הגוף מפרק תמהיל משתנה בהתאם למהירות הריצה, של סוכר, שומן וסיבי שריר. כל זאת בכדי לספק את האנרגיה הדרושה לגוף לפעילות.
מכאן, כאשר נרוץ מעל לשעה ורבע, נדרש להזין את הגוף באנרגיה ממקור חיצוני, וסוכר הוא האנרגיה הזמינה ביותר, כלומר זאת שמתפרקת הכי מהר והגוף יוכל להשתמש בה באופן כמעט מיידי. אבל כאן גם המלכוד. הזנה וקליטת אנרגיה ממקור חיצוני מפעילה את מערכת העיכול. כך נדרשות שתי המערכות הסותרות לפעול במקביל. אבל הדם נמצא בגוף בכמות מוגבלת והוא צריך לתעדף את הזרימה שלו למקור החשוב ביותר לגוף באותו הרגע. אולי זאת גם הסיבה לכאבי הבטן ולתחושת אי נוחות שגורמת הזנה בזמן מאמץ גופני מתמשך.
מכאן, ניתן לרוץ יותר משעה וחצי, וההוכחה לכך הן הריצות הארוכות האופנתיות והנפוצות כל כך כיום. אבל האם הדבר בריא, טבעי ומומלץ ביותר. על כך אענה בשלילה. זאת כמובן מבלי להתייחס לנזקים האחרים שריצות ארוכות מדי שכאלה עלולות לגרום לנו.
10.2.2014
רן אפק מאמן מטעם איגוד מאמני
הספורט המקצועני האמריקאי
הספורט המקצועני האמריקאי
