מאת:ד"ר שמי שגיב
ייחודו של רופא המתמחה ברפואת ספורט אינו כמו כל רופא כללי אשר הוכשר לאבחן ולקבוע את סוג הטיפול, אלה בהכשרתו בשיקום והבנה מעמיקה במערכי וטכניקת אימון. לפעמים, הפסיקה " אסור לך להתאמן למשך חודש ימים" זה הדבר האחרון שספורטאי רוצה לשמוע ומעבר לכך, הנחייה העלולה לפגוע ולהאט עוד יותר ביכולת ההחלמה.
כאשר ספורטאי נופל מאופניים ושובר עצם לעומת אדם ברחוב הנופל ושובר עצם הדיאגנוזה הינה זהה לשניהם ואין כאן משמעות להכשרת הרופא. השוני בה לידי ביטוי ביכולת הרופא לכוון את הספורטאי לפעילות חלופית בזמן איחויי העצם ולפעילות שיקומית וחזרתו המהירה, אך הבטוחה, למעגל האימונים.
תשאול נכון, ישפוך אור על הבעיה ועל הפתרון
מכיוון שמרבית פציעות הספורט אינן חבלתיות, אלה שחיקתיות ומאמץ יתר, הכשרת רופא הספורט הינה מכרעת עוד יותר. דלקת או כאב בשריר אינה דיאגנוזה אלה סימפטום. אלו תוצאות של העמסת יתר על רקמות הגוף – שריר, גיד, רצועה, סחוס. דלקת הינה תהליך טבעי שגופנו מייצר על מנת לגרום להחלמת הפציעה. המשמעות הביולוגית של כאב היא: "עצור!! משהו לא בסדר, משהו צריך להשתנות". רובנו מנסים להעלים את הסימפטום, את המסר, ובכך, שבועות או חודשים לאחר מכן פוגשים במסר, פציעה, יותר חמורה העלולה להשבית את הספורטאי לצמיתות.
פציעות שחיקה ומאמץ יתר נובעות מ:
א- ליקויים תוך גופניים:
1- ליקויים מבניים אנטומיים : רגל קצרה, פלטפוס, עקמת.
2- ליקויים ביומכניים/ תפקודיים: מוגבלות בתנועת הפרק, חולשה שרירית, ליקויים מוטוריים.
ב- ליקויים חוץ גופניים:
1- ליקויים במערכי אימון: העמסת יתר, חימום, הרפיה, גמישות, קואורדינציה.
2- טכניקה וציוד: נעליים לא מותאמות, ריצה על מישור משופע, אופניים לא מכוונות למידה.
מרבית הפציעות השחיקתיות ומאמץ יתר הנם תולדה של ליקויים חוץ גופניים, ובכך אנו מבינים את המשמעות המכרעת בהכשרת רופא ספורט באבחון ומתן הטיפול הנכון. פה חשוב להדגיש, שהטיפול הנכון אינו מתן תרופות לשיכוך הכאב, אלה פתרון הליקוי שהוביל לפציעה.
תשאול נכון של הספורטאי אמור לרוב לשפוך אור על הבעיה מצד אחד, ועל הפתרון מהצד השני:
באיזה נעליים אתה רץ? כמה זמן אתה רץ עם אותו זוג נעליים? האם אתה רץ בנעליים חדשות?
היכן אתה רץ? כביש? ואם כן האם אתה רץ על אותו צד של הכביש? שדה? מישור? עליות? (וירידות)
זכור לי כשהייתי אתלט ומגיע למחנות אימונים בוינגייט תמיד בימים הראשונים למחנה הברכיים כאבו. כל רופאאורטופד אמר לי שזו היא דלקת ובעצם לא ידע מה הבעיה. ברבות השנים, הבנתי, שהייתי רגיל לרוץ בכביש ובשבילי שדה מהודקים. תוואי השבילים בוינגייט הינו חולי, אשר יצר תנועה ועומסים שלהם השרירים והפרק לא היו מורגלים.
רופא ספורט אמור להסתכל על מערך אימון ולזהות האם קיים חסר במרכיבי הפעילות העלול לתרום לפציעה. לדוגמא, עלייה חדה בנפחאינטסיביות האימון, חיזוק שרירים שאינם פעילים ישירות, אך החשובים ליציבות הפרק. רופא ספורט אמור לדעת מה הם העומסים הפועלים על גופו של הספורטאי בכל פעילות – שחייה, ריצה, אופניים, והפציעות האופייניות לפעילויות אלו.
רופא ספורט אמור להסתכל על מערך אימון
להחלטות הטיפוליות של רופא הספורט יש משמעות בהבנתו באיזה שלב בעונהקריירה הספורטאי נמצא. האם זה תחילת העונה? האם הספורטאי בעונת התחרויות? האם זו שנה אולימפית? וכד'.
מסוג התשאול תוכלו מייד לזהות האם הרופא שיושב מולכם הוכשר ברפואת ספורט. כי לאבחן דלקת כל רופא כללי יודע. מעבר לכך, סוג הטיפול, האם הטיפול הוא רק סימפטומאטי? שלפעמים נחוץ, או האם הטיפול כולל גם הכוונה נכונה במערך האימון. פה גם חשוב להדגיש את הקשר המשולש: ספורטאי – מאמן- רופא, ועל הקשר ביניהם.
* הכותב הנו רופא ספורט מוסמך מרתוניסט ואתלט עבר מפואר
