בשנה שעברה במרתון תל אביב קבעתי שיא אישי. לא כל כך בכוונה, אבל הגעתי בכושר די טוב אחרי כמה אולטרות. בעוד כמה ימים אזנק לאותו המירוץ, הפעם עם מטרה ברורה – לרוץ יותר מהר מהתוצאה שלי בשנה שעברה באופן משמעותי. אבל בניגוד לפעם האחרונה, השנה התאמנתי במיוחד לתחרות הזו. בתור רץ אני נהנה בעיקר מהאספקטים של ריצת שטח. בין אם מדובר באימונים הכיפיים, היפים, הרגועים ואף מדיטטיביים, ובין אם מדובר באופי התחרות הרגוע והחברי. אז למה בכל זאת התאמנתי כל כך קשה בעשרת השבועות האחרונים, תוך כדי ויתור על זמן איכות בשטח, כדי לרוץ שנה אחר שנה תחרות שהיא לא בדיוק הסגנון שלי?
"אני מגלה שריצה מהירה ואימוני כביש הם לא הדבר הכי נורא בעולם". אור שילון | צילום: צלמי שוונג
להשתפר תחילה בתור רץ כביש
יש לי המון מוטיבציה להיות רץ שטח טוב יותר. כמו רבים מאיתנו, כל אחד בתחומו, אני מחפש כיצד להגיע לרמה הבאה. הבעיה היא שחסר לי שטח כדי להתאמן בו. זה לא שאין שטח נפלא בארץ שאפשר לרוץ בו (למרות שקשה להשוות לחלק מההרים בעולם). הבעיה היא שאני די כבול לתל אביב ברוב ימות השבוע, ואין לי כרגע אמצעים או זמן כדי להגיע לשבילים מאתגרים על בסיס קבוע. רק כדי להבהיר, אני מאוד אוהב את העיר, אבל עלייה אחת טובה אין פה. אפילו לא עלייה מספיק ארוכה בשביל לעשות בה חזרות במסגרת האימונים למרתון. מתוך הנסיבות האלה, הדרך היעילה ביותר בשבילי להשתפר בתור רץ שטח היא להשתפר תחילה בתור רץ כביש, כי יש הרבה איפה להשתפר. כלומר, לנסות לרוץ מהר.
לאט לאט אני מגלה שריצה מהירה ואימוני כביש הם לא הדבר הכי נורא בעולם, ובייחוד כיף להרגיש שאני הכי מהיר שהייתי בחיים. מה שכן, זה דרש לא מעט עבודה. כבר יותר משנה אני רץ פחות או יותר כל יום (בממוצע יום מנוחה אחד בחודש), אבל לרוץ כל יום זה לא כל כך קשה אחרי תקופת הסתגלות. אפילו לקילומטראז' גבוה קל להתרגל. מה שקשה הוא, שבאימונים למרתון הזה ביצעתי ארבעה אימונים קשים בשבוע, כמובן בהדרכת אבי, רן שילון.
"לרוץ כל יום זה לא כל כך קשה אחרי תקופת הסתגלות" (ליחצו להגדלה) | צילום: צלמי שוונג
התקופה נבנתה באופן הבא: שבועיים של בנייה, שבוע של ריצות ארוכות, ושבוע מנוחה. כל שבוע כולל ריצה בכל יום, שני אימוני כוח רגליים, וארבע פעמים אימון מתיחות בתוספת מסאז' עם כדור לקרוס. הקילומטראז' הכי גבוה שהגעתי אליו לא מטורף, 130 ק"מ בשבוע של בניה, מספר שלא מתקרב למספרים שהייתי רץ בקיץ. אבל הפעם היו שני צמדים של יומיים אינטנסיביים. ביום שני ריצה ארוכה – ריצה של קצת למעלה מ 30 ק"מ כאשר את השליש האחרון אני רץ בערך בקצב מרתון. ביום שלישי אימון אינטרוולים באצטדיון – בדרך כלל משהו כמו 15 * 1000 מ'. ביום שישי אימון עליות ביער בן שמן – כשבשיא 7 חזרות בעליה של קילומטר וחצי, כמעט בקצב מרתון (אבל בעומס קשה בהרבה). וביום שבת ריצה מתגברת של שעה ורבע המסתיימת בקצב חצי מרתון.
שבוע של ריצות ארוכות הוא באימונים קצת פחות אינטנסיביים משבוע בניה, אבל אני מגיע ל 30 ק"מ שלוש פעמים. שבוע מנוחה כולל ריצה קלה של עד שעה בכל יום. מאחר וזו הפעם הראשונה שאני מתאמן על מהירות, היו הרבה ניסוי וטעייה בתהליך האימונים כדי למצוא את האיזון שהכי מתאים לי. בפעם הבאה, אם תהיה פעם הבאה, יהיה יותר קל להתאמן.
ההיפך הגמור מלהיות לבד בהרים
עכשיו, יש סיבה נוספת שאני רץ מרתון כביש. סיבה אולי פחות נעלה – האגו. קורה לעתים תכופות ששואלים אותי לזמן המרתון שלי – תוצאה שאני לא הכי גאה בה. אני רוצה לפחות להרגיש שהזמן שמתייחסים אליו הוא זמן שמשקף את היכולת האמיתית שלי, ושעבדתי בשבילו. למען האמת אני לא חושב שאני מיוחד ברצון להשיג תוצאה כדי שתהיה תוצאה, אבל חשוב לי להודות בזה בפני עצמי. בסופו של דבר, ההשוואה בין רצים היא טבעית, וריצת שטח הוא נישה קטנה שקשה מאוד להשוות בה. לכן תמיד קל לשאול לזמן המרתון. למרות שאני טוען שלא איכפת לי, אפילו יש סיכוי שארשם למרוץ 10 ק"מ אקראי כדי שתהיה לי איזה תוצאה רשומה. אולי לא.
"יש משהו מאוד מיוחד בלרוץ באירועי ענק". שילון במקום הראשון במרוץ התחתונים | צילום: צלמי שוונג
אז מה יהיה לי כיף במרתון תל אביב? יש משהו מאוד מיוחד בלרוץ באירועים בסדר גודל הזה עם כמה עשרות אלפי רצים ורצות, ובמיוחד כשמדובר באירוע בארץ. אולי כי זה ההיפך הגמור מלהיות לבד בהרים. אף פעם לא ממש הבנתי את הרצון לטוס לחו"ל בשביל מרתון. קוסם לי הרבה יותר לעשות את זה בארץ, אבל כנראה שאני במיעוט. חוץ מזה, עושה לי מאוד טוב לדעת שאני מתחרה נגד עצמי. לא על מיקום ולא על פודיום. התוצאה שלי תלויה רק בי (וקצת במזג האויר). זו הקלה גדולה.
קניתי נעליים קלות, החלטתי מה אני לובש (למרות שאוותר על תמונת הציוד המסורתית) ואיכפת לי מהפרש מזערי של שתי שניות לקילומטר. אני רוצה לרדת את ה 2:35 שעות.
בין אם אעמוד במטרה ובין אם לא, את המהירות הרווחתי לעונה הקרובה. עוד כמה ימים אוכל לרדת מהכביש ולחזור להתרכז במה שעושה לי הכי טוב. לפחות עד השנה הבאה.
