איתן חרמון ועדי דויטש הם שני ספורטאים מוכרים מאוד בקרב קהילת ספורטאי הסבולת בארץ. הראשון הוא אחד מרצי המרתון הטובים בעולם לקטועי רגל, השני כבר השלים 6 תחרויות למרחק איש ברזל וגם הוא קטוע רגל. את הסיפורים האישיים של כל אחד מהם אפשר למצוא בשפע באינטרנט. מה שקשה למצוא זה ספורטאים ישראלים אחרים שמשתמשים בפרוטזות ריצה, אותן פרוטזות שהגשימו חלומות להרבה ספורטאים קטועים בעולם ושרובנו הכרנו לראשונה בזכות האצן הדרום אפריקאי אוסקר פיסטוריוס. כמובן שיש בארץ עוד כאלה, אבל אם תשאלו את חרמון ודויטש – לא מספיק, אבל זה גם לא מפתיע אותם.

לא מתאים לכל אחד. איתן חרמון | צילום: שחר פליישמן

"אני צריך לקחת בחשבון שאני ארוץ מרתון פצוע"

ספורטאים נכים רצים ספרינטים ומרחקים ארוכים בזכות פלאי הטכנולוגיה, כשבמקרה שלהם מדובר בפרוטזות המיועדות רק לריצה, עם להבים קפיציים העשויים מהחומר קרבון. רוב האנשים מביטים מהצד וזה נראה להם מדהים. מבחינתם הם מביטים בחלום שהתגשם, אבל האם הם יודעים ששימוש קבוע בפרוטזת ריצה הוא בעצם התמודדות לא פשוטה בכלל?

עוד כתבות בנושא 
איך הפך איתן חרמון לאלוף העולם לקטועי רגל?
עדי דויטש מסכם את תחרות איש הברזל שלו בצ'לנג' רות
בלי רגל ועם טונות של מוטיבציה עשה שלשה בישראמן גרמין

"בכל פעם שאני מתאמן למרתון, אני צריך לקחת בחשבון שאני ארוץ אותו פצוע", מספר איתן חרמון, שמתאמן בימים אלה למרתון וינה באפריל, שם הוא ישאף לרדת מ-3 שעות ולאיים על שיא העולם לקטועי רגל אחת שעומד על 2:57 שעות. חרמון לא מתכוון לפציעות ספורט אופייניות למרות שגם הן יכולות להופיע. הוא מתכוון לפציעות בגדם, שמקורן בשפשופים כתוצאה מהחיכוך עם הפרוטזה.

"מי שרוצה להיות רץ קטוע למרחקים ארוכים צריך לקחת את הדברים האלה בחשבון", מסביר חרמון שמייצג את עמותת "תקוות" שגם עוזרת לו עם פרוטזות הריצה. "זה גם תלוי עד כמה רחוק רוצים ללכת. אני יכול לרוץ מרתון בלי להתאמן יותר מדי, אבל המטרה שלי היא לא רק לסיים את המרתון ויש לי רצון גדול מאוד להצליח בו. אז בתקופת ההכנה אני יכול לרוץ לכל היותר 4 פעמים בשבוע כי אי אפשר יותר מזה בגלל הפציעות של הפרוטזה".

עדי דויטש החל לרוץ לפני 4 שנים. זה קרה אחרי שהוא היה חלק מתכנית ששלחה 25 נכי צה"ל להתאמת פרוטזות ריצה בארצות הברית במימון ארגון ידידי צה"ל האמריקאי. באותם ימים משרד הביטחון עוד לא הכיר בפרוטזות המיועדות לריצה בלבד, כשמחיר כל פרוטזה כזאת בארצות הברית הוא 30 אלף דולר. "מבין אותם 25 שהיו בתכנית, אני יכול לספור על כף יד אחת את אלו שאני יכול להגדיר כיום כרצים", אומר דויטש: "ההתחלה היא לא פשוטה בכלל ומלווה בכאבים ובנפיחויות בגדם. יש כאן תהליך הסתגלות שצריך להבין אותו ברמה המנטלית, יש מחיר שצריך לשלם אותו אם רוצים לרוץ חצי שנה לאחר מכן כמו כולם. מי שלא מסתגל בחצי שנה הראשונה, בדרך כלל נפלט. צריך להתמודד עם הסף הזה, גם הרעיון של לשים על הגדם את ה"ליינר" שזה שרוול הסיליקון שמחבר בין הפרוטזה לגדם, הוא דבר קשה שצריך להתרגל אליו כי זה קשה וכואב". אגב, בניגוד לחרמון עדי דויטש לא מתלונן כיום על יותר מדי כאבים בריצות הארוכות שלו ומסביר: "זה מאוד אינדיבידאולי ואני חושב שמצב הגדם של איתן שונה משלי והוא יותר פגיע. אני לא מגיע פצוע לתחרויות".

"ההתחלה קשה ומלווה בכאבים". עדי דויטש | צילום: ניר עמוס

מהסיפורים של דויטש ושל חרמון יהיו אולי כאלה שיגידו שאותם ספורטאים נכים שבוחרים לרוץ עם פרוטזה למרחקים ארוכים הם ה"שרוטים" של ספורט הנכים. מצד שני זה מה שאמרו פעם על כל מי שמתחרה למרחק של איש ברזל, זה מה שאומרים עדיין על רצי אולטרה מרתון וכנראה שזה בעיקר כוח רצון שמאפשר למי שממש רוצה להתגבר על כל הקשיים מסביב, כי גם אם יהיו נזקים פיזיים, הם יהיו מזעריים לעומת ה"שלמות המנטלית" שאותה הם רוצים להשיג.

הפרוטזה עפה באמצע הריצה

בפעם הראשונה שבה איתן חרמון רץ חצי מרתון עם פרוטזה, היא התנתקה לו במהלך הריצה שהיתה ריצה קייצית וחמה במסגרת המכביה ב-2009. נשמע כמו סיבה מספיק טובה לפרוש, אבל הוא חיבר אותה בחזרה והמשיך. ככה הוא למד שגם חום ולחות ישראלים הם לא ממש התנאים האידיאליים לפרוטזת ריצה. "זה קרה לי גם לפני שנה בקיץ", הוא אומר: "הייתי עם פרוטזה חדשה, היה חם, הזיעה לא התייבשה מספיק והפרוטזה פשוט אומרת לך שלום. מדי פעם אני צריך לעצור בצד ולסדר אותה".

אבל הבעיות מהסוג הזה הפכו לחלק מהשגרה של חרמון, שחולם על שבירת שיא העולם במרתון לקטועי רגל אחת השייך לקים דה רוי האמריקאי ועומד על 2:57:06 שעות. דה רוי עובד בחברת "אוסור" שהיא היצרנית של פרוטזות הריצה הידועות המכונות "צ'יטה", והוא אגב הפתיע באותו מרתון באיסלנד שבו הוא רץ למעשה עם פרוטזה המיועדת לריצות למרחקים קצרים. "זו פרוטזה שהיא יותר קפיצית, יותר מהירה ויותר כבדה", מסביר חרמון. ההגיון אומר שפרוטזה כבדה יותר אכן לא מיועדת למרחקים כמו מרתון ואולי אפילו תפגע יותר בפציעות שלו חרמון אבל הוא מסתכל על דברים אחרים: "אני כל הזמן עושה ניסויים, וגם מסתכל על מה שעושים הטובים ביותר. אחרי שראיתי שזה מה שהוא עשה, החלטתי לנסות גם".

איך מתאימים פרוטזה לריצה?

עבור מי שצופה מהצד, פרוטזות הריצה נראות אותו דבר, אותן קפיצים בצורת C שאיפיינו את אוסקר פיסטוריוס שכונה בזכותן "בלייד ראנר". אבל יש הרבה סוגים של פרוטזות כאלה. "בתהליך ההתאמה של הפרוטזות עושים יציקת גבס על הגדם, בדיוק כמו במדרסים, וכך עושים את ההתאמה לבית הגדם", מסביר דויטש: "את הלהבים מתאימים לפי הגובה, המשקל ואופי הספורט. הלהבים של הספרינטרים יהיו באורך ובקשיחות מסויימים, וכשמדובר בריצה למרחקים ארוכים הם משתנים. יש משמעות גדולה ללהב שעשויה מקרבון כי בזכות זה אתה יכול לקבוע את הגמישות והקשיחות. אני למשל החלפתי לפני שנה וחצי מפרוטזה אחרת לפרוטזה עם להב יותר קשיחה שהותאמה עבורי הרבה יותר טוב, ומאז באמת לא סבלתי משפשופים".

הסמל של פרוטזות הריצה עם הלהבים. אוסקר פיסטוריוס | צילום: Jim Thurston

במסגרת החידושים הטכנולוגיים בתחום הזה מבצעים כיום ניסויים במטרה למצוא פתרונות עבור רצים קטועים שסובלים מפציעות בגדם בגלל הפרוטזה. "אני שמעתי שמדברים על השתלת בורג כדי ליצור מין מגרעת כזאת במטרה לחבר יותר טוב את הפרוטזה. יכול להיות שיש בזה הגיון, אבל זה משהו שאני לא אעשה". "אותי זה מחריד", מוסיף דויטש: "הבנתי שבשבדיה עושים ניסויים עם בורג שיהיה בעצם המשך של מה שנשאר מהעצם ומשם הפרוטזה ממשיכה".

בסופו של דבר, ולמרות הכאבים והתהליכים שבאמת לא יתאימו לכל אדם קטוע שרוצה לרוץ למרחקים ארוכים, אי אפשר שלא להתרשם מהדרך של אלו שבוחרים לרוץ ככה ולעבור את כל ההתמודדות הזאת. כמו הרבה אנשים שהם חזקים מנטלים, הם גם ישמחו לספר לכם בעיקר על חצי הכוס המלאה כפי שמסביר חרמון: "היתרון של הפרוטזה הוא שאני לא מגיע למצבים בריצה שגורמים לפציעות ספורט, אני נפצע בגדם לפני שזה קורה. וחוץ מזה ביום יום הכל בסדר וצריך להבין שאפשר להיפצע גם מפרוטזה להליכה. אחד הרופאים שלי אמר פעם שבסופו של דבר צריך להסתכל על בן אדם בצורה שלמה ולהבין מה זה נותן בסופו של דבר. כמובן שאם אתה גומר את עצמך זה משהו אחר לגמרי, אבל זה לא מה שקורה אצלי. עובדה שכרגע אין לי כאבים".