מאת:הראל נחמני
הקטע השליש בטור טראנס אלפ עבר במזג אוויר נעים ובהיר יחסית אבל אצל הרוכבים שלנו היה מאוד סוער. רונן שיריזלי החל להרגיש את העייפות המצטברת, בן זוגו לרכיבה, הראל נחמני, וויתר על הרעיון שישאיר שוב את רונן לבד מאחור ועודד אותו לכל אורך הדרך
הכנות אחרונות לפני הזינוק 8 ליולי
יום שלישי 08.07.2008
אחרי הגשם ביומיים הראשונים פתחנו את היום השלישי עם שמיים מעוננים חלקית, מדי פעם טפטוף, אבל שום דבר שמזכיר את החורף של תחילת השבוע. סדר היום נשאר קבוע, ארוחת בוקר בשעה 06:30, התארגנות וקיפול הציוד לרכב הליווי. גדעון יצא לנקודה בה יחכה לנו היום ואנחנו רכבנו למרכז הכפר אל נקודת הזינוק.
בשעה תשע בדיוק זינקנו בדבוקה השנייה והתחלנו לעקוף עשרות רוכבים. המסלול התחיל בעלייה של כ- 1,500 מטר במצטבר, משהו כמו שלוש פעמים אזור נשר ברצף, גם השיפועים. עד לאמצע העלייה היינו בקצב מהיר, הרגשתי מצוין, והדופק 90% מסף, כמו שתרגלנו. החלטנו שאת הקטע הזה נרכב כל הדרך יחד, אחרי שאתמול נפרדנו בחלק מהמסלול.
אחרי כמה זמן, רונן בקש להאט. הורדתי את המהירות והפלוטון שלנו בורח קדימה. לאט, לאט מתחילים דבוקות קטנות לעבור אותנו, אבל רונן טוען שהרגליים פשוט לא זזות והדופק שלו לא עלה. לסוף הגענו אל העלייה (בגובה 2,100 מטר) והתחלנו לרדת בירידות תלולות מאוד וארוכות. אחרי שאתמול עקפו אותנו עשרות רוכבים בירידות, החלטתי שהיום לא עוקפים אותי וירדתי בקצב המהיר ביותר בחיי מעל 90 קמ"ש בנקודה מסוימת.
בניגוד לאתמול, נהניתי הפעם מכל רגע. השמיים היו בהירים וירדנו אל תוך כפרים ציוריים. לאורך הדרך תושבי הכפר הריעו לנו וההרגשה הייתה מדהימה, האיטלקים הוכיחו שהם אוהבים רוכבי אופניים. שלושת הקטעים הבאים הם מסלולים הדומים למסלול המרוץ של הג'ירו. כנראה שהמקומיים כבר התרגלו למראה של חבורת מטורפים, שטסה להם בתוך הכפר במהירויות מסחררות.
בתור לארוחת פסטה
המשכנו לרכב על גבעות (rolling hills). במסלול זה אין בכלל קטע מישורי. רונן לא הצליח להתאושש והקצב שלנו ירד מאוד. עשרות רוכבים עקפו אותנו דווקא בעליות, עליהן בנינו כדי לשפר מיקומים. הבנתי שרונן לא במיטבו ולא לוחץ יותר להגביר את הקצב, אני החלטתי לרכב לצידו וניסיתי לעודד את רוחו. רונן סבל אבל בשקט, אבל המשכנו לטפס עוד עלייה ועוד אחת, עליות עם שיפועים של 12 מעלות.
לקראת הסוף הייתה עוד עלייה ארוכה עם קיר ארוך בשיפוע שמגיע ל- 14 מעלות. מד הטיפוס הראה שטיפסנו מעל 3 ק"מ במצטבר. לאחר מכן, הפסגה האחרונה הגיע וגלשנו במהירות למרכז הכפר האיטלקי, שמתחתינו ,St. Vigil לקו הסיום של הקטע השלישי. הזמן היה איטי בהרבה מהתכנון המקורי אבל בשבילי המיקום והזמן ממש לא חשובים, העיקר ליהנות ולשמור על עצמנו שלמים ובריאים.
הראל בסיום עלייה מתישה
ההשתתפות בטור טראנסאלפ היא חוויה שאין דומה לה בארצנו הקטנה.האווירה הבינלאומית, בליל השפות (בעיקר גרמנית), הארגון המדהים, הנופים המטריפים, מזג האוויר שמשתנה מרגע לרגע, המעבר ממקום למקום בכל יום, ארוחות הפסטה והטקסים היומיים, כל אלה הפכו את הטור לאירוע שאישית אני ממליץ לכל רוכב ורוכבת מישראל להתכונן כראוי ולהשתתף בו.
