נראה שהיסטוריית הריצות הבינוניות בישראל החלה והסתיימה עם רץ בודד אחד – יובל וישניצר. בפרק האחרון בסדרה על היסטוריית הריצות הבינוניות, חגי אשלגי, כותב על האיש והאגדה בענף הישראלי ועל הרצים הגדולים כיום בעולם
מאת:חגי אשלגי
"לאן נעלמת ג'ו דימאג'יו? אומתנו נושאת את עיניה הבודדות אליך." שרו סיימון וגרפונקל. בישראל טרם קם אצן ריצות בינוניות כמו יובל וישניצר. אומת הריצה הישראלית עודה נושאת עיניה אליו.
יובל וישניצר התחרה בסוף שנות ה-60 עד אמצע ה-70. על הג'ינג'י המנומש ממושב אביגדור (2 ק"מ דרומית לקסטינה), אחיו הקטן של רפי (אצן בעצמו שהצטיין בעיקר ב-800 מ'), כתב הסופר היהודי אמריקאי אי.אל דוקטורוב (מחבר "רגטיים", ואחרים) כתבה באמצע שנות ה-70' – יחד עם אסתר רוט שחמורוב ואנקי שפיצר (רעיית אנדרה שפיצר). הכתבה שמורה בארכיון מגזין ספורטס אילוסטרייטד. וישניצר עדיין גר באביגדור, אך שומר על כושר כיום בעיקר על אופני שטח.
אתלטיקה בישראל 1965 / צילום: idsonet.info
וישניצר התחיל לרוץ כנער בעקבות אחיו, בריצות בינוניות. השניים ראו נערים רצים בקדמה השכנה, והחליטו לנסות גם כן. וישניצר שלט בתקופתו מ-1,500 מ' (מהיותו נער) ועד 5,000 מטרים, עם שיא ישראלי של 13:39 דקות שהחזיק מעמד 35 שנה – מ-1974 עד 2009. איכותו דחפה אותו לרוץ מול אריות האתלטיקה באירופה. ממוסקבה ואוסלו עד בריסל ואינסברוק (אוסטריה) רץ וישניצר מדי שנה בסבב האירופאי מול אלופים אולימפיים ואגדות כמו האלוף האולימפי במרתון – פרנק שורטר (אותו ניצח וישניצר על המסלול באינסברוק ב-5,000 מ') ורוד דיקסון (מדליסט ארד במינכן ב-1,500 מ' ומנצח מרתון ניו-יורק ב-1983). לאחר הרצח באולימפיאדת מינכן, נאלץ וישניצר, שנסע והתחרה בגפו באירופה ללא שמץ אבטחה, להצניע מטעמי בטחון את לאומיותו. הוא התחרה, אמנם תחת שמו, אך במדיו של מועדון ריצה שבדי.
הוא נלחם על מקומו כתף מול כתף עם הגדולים כמעט לבד, עם מינימום של תמיכה ומשאבים. אתלט בודד ונודד שעבר קילומטרים של טיסות וריצות. באימוניו היה וישניצר בעיקרו, אוטודידאקט. הוא נאלץ לקרוא וללמוד בעצמו. החל מספריו של המאמן האגדי ארתור לידיארד, ודרך לימוד מדוגמה אישית לאחר אימונים עם ידידו הבלגי אמיל פוטרמנס (שהיה שיאן עולם ב-3,000 וב-5,000 מ' ומדליסט כסף במינכן ב-10,000 מ'). מפוטרמנס למד וישניצר שמאמץ ממושך בעצימות גבוהה מניב עבורו את התוצאות הטובות ביותר. הוא החל לרוץ באימונים ריצות משמונה ק"מ בקצב 3 דקות לק"מ, ועד אימונים של 20 ק"מ ויותר בקצבים של 3:10 – 3:20 לק"מ. וישניצר היה בתקופתו אצן ברמה העולמית הגבוהה. מאז טרם נראה כאן כמותו.
משום מה, לא מצאו מנגנוני הספורט בישראל לנכון לשלוח את וישניצר לאולימפיאדה, וכאשר הפציעות החלו לנגוס תקופות הולכות ומתארכות בשנה, פרש וישניצר מתחרויות ב-77'.
וישניצר טוען שהמייל הוא ריצת אמת. לדידו, טובי המיילרים הם החזקים ובעלי הסבולת הגבוהה ביותר מבין המהירים, והמהירים ביותר מבין בעלי הסבולת. במייל אין היכן להתחבא. אצן בלי מהירות יאבד את דרכו במייל, ואצן בלי סבולת יסיים באיחור. וישניצר מסביר שברבות הימים הפך המייל לספרינט ארוך שדורש ממצטייניו מהירות של אצני 400 מ' עם סבולת של אצני 10,000.
את דעותיו וניתוחיו של וישניצר ביחס לאתלטיקה ישראלית בשנות ה-2000 נשאיר לדיון אחר (שבוא יבוא), אך הוא משתאה מול הגאות הישראלית במספר הרצים העממיים ביחס לדלות במספר האצנים התחרותיים. גם בראשית שנות ה-80', בימי תור הזהב של המייל תחת קו, אובט וקראם, היתה תחרות בין אצנים ישראלים צעירים בריצות בינוניות. עוז כץ ב-800 מ' ורוני מעוז ב-1,000 מ', 1,500 מ' ובמייל, יצרו עניין תחרותי בשנים 83'-84'. אלא שישראל העדיפה לשלוח לאולימפיאדת לוס אנג'לס את מארק הנלדסמן המתאזרח העולה-יורד (הנדלסמן מעולם לא השתקע בישראל), מאחר והקדים את עוז כץ בשנייה ב-800 מ'.
בחזרה לעתיד – רודישה בן רודישה וקונצ'לה (סעאד קאמל) בן קונצ'לה
דניאל רודישה, האריה של המסאים, היה אצן ה-400 מ' המוביל בקניה במשך עשור וזכה במדליית כסף באולימפיאדת מקסיקו 68' כחלק מרביעיית השליחים הקנייתית ב-4X400 מ'. לרודישה נולד בן בשם דיוויד. דיוויד רודישה החל כאצן 400 מ' כמו אביו, אך מאמנו דחק בו לעבור ל-800 מ'. בספטמבר האחרון (2009), רודישה הצעיר, עדיין לא בן 21, השפיל את כל הצמרת העולמית ושבר את השיא האפריקאי ב-800 מ' עם 1:42.01 דקות.
גרגורי קונצ'לה, גם קנייתי, הוא בנו של אלוף העולם בעבר ב-800 מ' (וכיום האנס המורשע) בילי קונצ'לה. תמורת חסות מסחרית של נסיכות הנפט בחריין, החליף קונצ'לה הצעיר את שמו ליוסוף סעאד קאמל ואת מדיו מקנייתים לבחריינים. תחת השם קאמל, הוא זכה בזהב וארד באליפות העולם ברלין אשתקד, ב-1,500 וב-800 מ' בהתאמה.
גם בסודן גדל צמד של אצני 800 מ', משני צדדים מנוגדים של המתרס הלאומי במדינה השסועה. איסמעיל אחמד איסמעיל הוא בן שבט הפור הדרפורי שבניו נשחטו תחת זוועות מיליציית הג'נגאוויד. בן ארצו אבובאקר קאקי, נמנה על שבט שתרם לג'נג'וויד כמה מרוצחיו הפעילים ביותר. משני עברי מתרס זה הגיעו השניים לרמה העולמית הגבוהה ביותר ב-800 מ'. קאקי מחזיק בשיא העולם לנוער ב-800 מ', ואילו איסמעיל זכה במדליה אולימפית הראשונה של סודן – כסף ב-800 מ' בבייג'ינג. השניים, יחד עם רודישה הצעיר ויוסוף סעאד (קונצ'לה) קאמל צפויים להדליק אצטדיונים בשנים הקרובות בריצות מ-800 ועד 1,500 מטרים.
בעל פוטנציאל לטרוף את הקלפים ב-800 מ' הוא ג'רמי וורינר. אצן ה-400 מ' האמריקאי החל להפסיד בתדירות לא רצויה לבן ארצו ל'שון מריט. וורינר, ספרינטר בנשמתו, מגלה סלידה מה-800 מ', אך ייתכן כי ההפסדים התכופים למריט והעניין המעמיק לראותו רץ 800 מ' (ריצה עליה הוא נשאל כמעט בכל ראיון), יהפכו אותו ב-2010 לראשון, מאז אלברטו "הסוס" חואנטורנה, שיתחרה בצמרת העולמית ב-400 וב-800 מ' במקביל. חואנטורנה, הקובני האגדי, לקח זהב כפול חריג בשתי ריצות אלו באולימפיאדת מונטריאול 76'.
וישניצר מצפה להתקדמות ב-800 מ'. לדידו התוצאות בריצה זו דורכות במקום כבר זמן רב. שיא העולם אכן התייצב בין 1:41 ל-1:42 דקות כבר כמעט שלושים שנה.
קיץ 2010 הוא בין שתי אולימפיאדות. קיצים כאלו הם לא פעם כר גידול וניסיונות בעולם האתלטיקה. צעירים פורצים קדימה, ותיקים מתנסים במקצועות חדשים. דור חדש של אצנים צפוי למתוח שרירים בריצות הבינוניות מעל בימות אירופה בקיץ הקרוב. נקווה שיימצאו גם ישראלים שיצטרפו אליו.
איפה הם כיום – יובל וישניצר הוא כיום כלכלן המתמחה בניהול ובטיפול בעסקים, חברות ואגודות שיתופיות שנקלעו לקשיים. רפי וישניצר הוא רופא פנימאי ורופא ספורט ועדיין מאמן ספורטאים. עד כאן סדרה קצרה זו אודות מקצת מההיסטוריה של הריצות הבינוניות.
