1100 נשים עשו הסטוריה בטריאתלון הנשים בשבת, בארוע מתוקתק ומאורגן להפליא שארגנו שוב דני וסוזי דבוסקין. מתוכן מאות נשים חוו בפעם הראשונה את חוויית הטריאתלון. גם הים הגלי והסוער, לא הצליח להשבית את השמחה, הגאוה והאושר על קו הסיום

מאת:מור שלזינגר

ביום שאחרי טריאתלון נשים בחרתי להביא את סיפורן של שתי חברות: הילה גרשון אדמתי ואוה אליאס שהתמודדו בפעם הראשונה עם טריאתלון. אבל לפני הכל, אי אפשר בלי מילות הסיכום של זוג אנשים מדהימים שבלעדיהם לא היה טריאתלון נשים: דני וסוזי דבוסקין.

איך אתם מסכמים את טריאתלון נשים?
סוזי: 1100 משתתפות זה מספר גדול ובלתי נתפס, וכל אחת שהגיעה מגיל 8 ועד גיל 75 היא חלק אינטגרלי וחשוב. עברנו בטריאתלון מאווירה של חששות, התרגשות והכנות לפני הזינוק, לאוריה מחשמלת של שמחה, חיוכים, צילומים ואושר עצום בקו הסיום. היתה הילה של אושר, של הילינג שעטפה את כולנו מסביב באזור הסיום, פשוט מדהים.

באופן אישי הופתעתי והתרגשתי מהתמיכה המיוחדת שקיבלתי השנה. קבוצת חברים לקחו חולצות אדומות וכתבו עליהן: This one is for Susie. חברות מהעבודה שלא הגיעו לטריאתלון כל השנים, השנה הגיעו עם באנר וחולצות מיוחדות בצבעי הקשת שעליהן היה כתוב: רוצי סוזי. לכל אורך הדרך קיבלתי פרגון אדיר מכולם. האנרגיה שאני נותנת לאחרות חזרה אלי במעגלים אדירים ומרגשים ואני מודה על זה לכל אחת ואחת. וכל אחת מנצחת.

סוזי דבוסקין / צילום: דיויד שוורץ

דני: קודם כל מבחינה בטיחותית עבר בצורה חלקה. עצם זה שהאמבולנס לא זז, וסיימנו רק עם פגיעות מזעריות זה חשוב. ולמרות הים הגרוע ביותר, גם שם הדברים עברו חלק, היו בודדות שנזקקו לעזרה מהמצילים בגלל גלי כניסה גבוהים, אבל הכל עבר בסדר. והמבחן השני הוא מבחן ההנאה של המשתתפות, שזו המטרה העיקרית, לא התוצאות, וכאן נרשמה הצלחה גדולה.

איך אתם מסבירים את הגידול הענק במספר המשתתפות?
סוזי: השנה היתה לנו צמיחה אדירה של קרוב ל-35%. בגלל הסרטן שהיה בגופי נאלצנו להרחיב את מעגל המארגנים, והאנשים הנוספים שהגיעו תרמו לא רק בעזרה בקיים, אלא גם הרחיבו והציעו במישורים חדשים. היו לנו השנה גם הרבה קבוצות ממקומות עבודה כמו מוטורולה, קופות חולים מכבי וכללית שהתארגנו ופתחו קבוצות לנשים כדי להתאמן ביחד.

ובעקבות ההצלחה של מרוץ האופניים לנשים שהתקיים במרץ, והאימונים הפתוחים לפניו, יצאנו בפניה מיוחדת למאמנים, שנעתרו לפניה ופתחו בכל רחבי הארץ את האימונים שלהם, והתאימו אותם לבנות מתחילות והכניסו אותם למעגלים של אימונים מסודרים. מסגרות נוספות (כמו קבוצת טריאתלון נשים בשוונגנט) היוו תמיכה לנשים שרק העזו להתחיל ולגלות את עצמן כספורטאיות.

דני: לדאבוני, בעקבות הגידול העצום במספר המשתתפות היו בנות שיצאו ללא חולצות. כרגע אנו מטפלים בכך שכולן יקבלו את שקיות המשתתפת, ונדאג להכין להן עוד חולצות. הבעיה החמורה ביותר כרגע היא שעברנו את שיא הקיבולת של המקום, ואי אפשר להמשיך ולקיים טריאתלון באיכות ובטיחות במקום צר כל כך. לא האמנתי שנגיע כל כך מהר למספר גדול כל כך של משתתפות, זה לא היה צפוי, ונצטרך לחשוב מה עושים לאור המצב בשנה הבאה.

חברות שהחלה במרוץ האופניים לנשים
הילה אדמתי ואוה אליאס הכירו באימונים הפתוחים לקראת מרוץ האופניים לנשים. משם צמחה חברות מופלאה, מלאת פרגון, הערכה, צחוקים ואימונים משותפים. בשבת הן סיימו לראשונה את מקצה הספרינט בטריאתלון נשים והפכו לטריאתלטיות.

אוה אליאס: סיימתי, וסיימתי בכיף (צילום: זוהר זייף)

ספרו קצת על הדרך?
אוה: אצלי הכל התחיל לפני חצי שנה. התחלתי בהכנות ובאימונים למרוץ האופניים לנשים, והתאמנתי באימונים הפתוחים עם הקבוצה של כרמי שרביט עד למרוץ. במרוץ האופניים מצאתי בשקית המשתתפת את הפלייר הורוד של טריאתלון נשים, ואז החלטנו, אני והמשוגעת השנייה, הילה, שהדבר הבא שאנחנו הולכות לעשות זה טריאתלון נשים.

מאז התחלתי להתאמן מסודר באופניים במסגרת הקבוצה של כרמי, השתתפתי במרוץ הכביש בניצנים, רצתי 5 ק"מ במרתון תל אביב השנה, ואז החלו האימונים לקראת טריאתלון נשים. הילה ואני הצטרפנו לאימונים של מאמנים כמו אילן פלצ’י מרמת השרון ואלי גז מנס ציונה. עשיתי גם שיעור שחייה עם גדי בשיטת TI, וניצלנו את כל אימוני ההכנה שפרסמת בשוונג והשתתפנו בכולם. לראשונה בחיי שחיתי בים, כל כך עמוק ורחוק.

הילה: זה התחיל בסוף מרוץ האופניים לנשים, קיבלנו פלייר ורוד של טריאתלון נשים, ופה נפלה ההחלטה. בעקבות האימונים הפתוחים שאת יזמת פניתי לאלי גז מנס ציונה ושאלתי אם גם הוא מוכן להרתם והוא נעתר בחפץ לב. פשוט הצטרפנו לקבוצה של נס ציונה, שאימצה אותנו באושר רב. קבוצה מדהימה: כולם הגיעו לטריאתלון הנשים בשבת, לעודד אותנו.

ואיך היה לכן הטריאתלון?
אוה: הגעתי בבוקר לבד בהתרגשות גדולה, התמקמתי עם כל הציוד וירדתי לחוף, שם פגשתי את כל הבנות עם כל ההתרגשות. ופתאום, ראיתי את בעלי עומד מולי עם חיוך ענק וצועק בהצלחה. איזה הפתעה! מרוב התרגשות כמובן שהתחלתי לבכות. ספירה לאחור, וכל הבנות רצו למים ואני אחריהן, בעדינות כדי לא לקבל מכות, ובשחיית חזה כי זה מה שיכולתי. כל הזמן חיפשתי את המצוף השני עד שהגעתי אליו, וזה נראה לי כמו נצח.

באופניים כבר חזרתי לעצמי, והרגשתי בעננים, פשוט חבל על הזמן. אחרי 20 קילומטר באופניים התחלתי לרוץ והיה פשוט מדהים עם כל הפרגון והעידוד בדרך. וסוזי דבוסקין עומדת ומעודדת עם שלט ענק, פשוט חוויה מדהימה. 2 קילומטר לפני הסיום רצתי עם צמרמורת של התרגשות שאי אפשר לתאר.
להגיע לקו הסיום היה מדהים! הגעתי עם חיוך ענק של אושר על הפנים. סיימתי, וסיימתי בכיף. נהניתי מכל צעד שעשיתי מההתחלה ועד הסוף.

הילה: לי היה קשה. בים היה קשה בגלל הסחף והגלים, והצפיפות והמכות – הכל קרה לי שם. על האופניים התאוששתי, זה היה המקום שלי ליהנות, פשוט ליהנות. דיוושתי בעדינות, ברוגע, נהניתי מהאוירה, והתחלתי לקלוט כמה אנשים יש שם. ובריצה, זה היה הקטע הכי קשה בשבילי, כי אני לא יודעת לרוץ. הלכתי ורצתי לסירוגין, עד שפגשתי את אנני המדהימה, טריאתלטית ומרתוניסטית מנוסה. היא כואבת, ואני בקושי נושמת, עודדנו אחת את השנייה, והגענו יחד לקו הסיום. שם פשוט התחלתי לבכות. אין מילים לתאר את עצמת החוויה המדהימה הזו, זה היה פשוט גדול!

אוה: אני רוצה להוסיף שחבל שאין חשיפה גדולה יותר לדברים האלו. כי נשים כמוני שיושבות בבית בגיל 39 וחושבות לעצמן: "איך אני אתחיל לעסוק בספורט ובתחרויות?" צריכות את החשיפה הזו כדי להבין שיש נשים בגילנו ויותר מבוגרות שעוסקות בספורט, ומתחרות ונהנות. אם ידברו על זה יותר בטלביזיה, ויכתבו על זה יותר בעיתון, יוציאו יותר נשים מהבית לעסוק בספורט, והמודעות תעלה.

ומה הלאה?
ההנהלה החליטה, הן צוחקות, שאנחנו הולכות לעשות את טריאתלון תל אביב, אז כניראה שזה היעד הבא. ב-27.6.09 אנחנו נעמוד על קו המים בתל אביב.

תודות
תודה מקרב לב לכל מי שתרמו וסייעו להצלחת הטריאתלון הזה. תודה למאמנים הרבים שנרתמו ופתחו את האימונים שלהם למשתתפות הטריאתלון וסייעו, הדריכו ותמכו (הכל בהתנדבות): רן שילון, ניר יגודה וטלי פינק מקבוצת אנדיור, אילן פלצ’י ממכבי רמת השרון, אלי גז מנס ציונה, דלית שיף מפרפקט באלאנס, הראל זילברמן ואורי זילברמן מאסא רופין, רן ודן אלתרמן, אמיר בכר מטריאתלון משגב וגדי כץ מ-TI ישראל. להתראות בטריאתלון נשים הבא בתאריך 29.5.2010. וכמובן אי אפשר בלי להזכיר את ארוע הנשים הגדול הבא: מרוץ הנשים של אנדיור בראש העין, בתאריך 16.10.09. אנחנו נהיה שם. ואתן?