"חנית", פשוט כך, זהו שם פרויקט הדגל של הטריאתלון בישראל ובו פעילים ספורטאי חוד החנית של הענף. בשבוע הבא נברך בשלום את שנת 2015, שהיא שנה חשובה לכל הספורטאים והמאמנים המבקשים להשיג כרטיס לאולימפיאדת ריו 2016, ובחוד החנית של הטריאתלון מתחילה התרגשות. אחרי הכל, ספורטאי ישראלי לא השיג מעולם את הקריטריון האולימפי, ואולי אולי הפעם זה יקרה. השגת המטרה תגדיל את התקציב ותקפיץ את תשתית הענף על ידי פרסומו, ועקב כך, את משיכת הצעירים והצעירות אל הענף, כך מקווים בטריאתלון הישראלי. הפרויקט מתקדם יפה בסך הכל, אבל אורי זילברמן, הסמכות המקצועית שמאחוריו, מדבר איתנו גם על הקשיים עם סיום שנת 2014.
בחוד החנית, מימין: שחר שגיב, רון לוינסון, אמיתי יונה, רועי זוארץ | צילום: ישראל לוינסון
אחרי שנה וחצי בתפקיד המאמן הראשי, הן של נבחרת ישראל, הן של ספורטאי ה"חנית" והן של האקדמיה למצוינות בוווינגייט, זילברמן בן ה-33 משוחח עם "שוונג" על מאזן ביניים בדרך לריו ולטוקיו 2020: "להביא ספורטאי לאולימפיאדה – בשביל זה אני שם. לשם אני שואף", הוא מגדיר תחילה את הסיבה לשמה הוא עובד עם קבוצה באופן ייחודי, שונה אפילו בהשוואה למדינות אחרות. "נוצר מצב נדיר אחרי הדור של האלתרמנים (התאומים דן ורן נ.ש.) והתקופה בה אני הייתי ספורטאי. יש כיום הרבה חבר'ה כשרוניים שרוצים להתאמן ביחד אצל מאמן אחד. זה מה שייצר את התנאים להקמת קבוצת החנית".
יש איזה מודל לכך בחו"ל?
"הייתי הרבה בחו"ל כספורטאי וכמאמן, ואפילו השוויצרים והגרמנים התעניינו ושאלו איך הצלחנו לגרום לכך שכל הבכירים יגורו במקום אחד, וינגייט, ויתאמנו אצל מאמן אחד. הם ראו את התוצאות שלנו בשנה האחרונה, הבחינו בהתקדמות, והם מנסים לעשות זאת גם. לנו אין את המשאבים הכספיים שיש במדינות אחרות, אבל יש לנו ספורטאים שיכולים להצליח לא פחות מעמיתיהם בחו"ל כי מה שחשוב בסופו של דבר זו העבודה הקשה. אנחנו עובדים נכון כקבוצה, והתנאים בווינגייט מספיק טובים בסך הכל כדי להגיע לרמה גבוהה".
עוד כתבות בנושא
תוצאות המנצחים באליפות ישראל בטריאתלון אילת 2014
"מקורות הכסף של איגוד הטריאתלון מצטמצמים בגלל המדיניות של משרד הספורט"
הרץ המחונן אלן ווב תולה את הנעליים, אבל עובר להתחרות בטריאתלון
בעית הביצה והתרנגולת גרסת הטריאתלון
ועכשו, לבעיות. הטריאתלטים של זילברמן שוחים במי הים השוכנים לחוף וינגייט, רצים במכון, אבל קטע האופניים הוא בעייתי ועל כן הם מבצעים השלמות בחופשת הסוף שבוע שלהם, בשבת בבוקר, כל אחד באזור מגוריו או היכן שנוח לו. תשעה ספורטאי חנית ותשעה ספורטאי אקדמיה יש כיום, אבל אין מאמן כושר קבוע, כשרק עומר רותם, מאמן בחצי משרה, מסייע לזילברמן לחלוש על כל הקבוצה הגדולה. "הייתי שמח לקבל עוד מאמן לפרויקט", מספר זילברמן, "וכן עזרים מקצועיים ונסיעות לתחרויות ואימונים. אנחנו מתקשים להביא מאמן כושר, מה שאמור להיות בסיסי. במדינות המפותחות יש מאמן כושר קבוע ואילו אנחנו צריכים לאלתר בכל פעם".
מתרגלים פודיומים. מימין: שגיב, יונה, לוינסון | צילום: ישראל לוינסון
אלה הבעיות היומיומיות, במיקרו, ואילו במקרו, הבעיה היא שהטריאתלון עוד לא עשה את הבום התקשורתי. מדובר במעגל אותו קשה לפרוץ. מגיעים לאולימפיאדה ואז מקבלים תקציב ופרסום, אבל איך מגיעים לשם בלי תקציב ופרסום? "לא מספיק יודעים על הצלחת הפרויקט", מסביר זילברמן, שהיה רוצה יותר תשומת לב מצד התקשורת, "הסיפור הזה לא מספיק משווק כמו שצריך. לא שחשוב לי להיות מפורסם, אבל המצב הנוכחי מקשה על מציאת ספונסרים כפי שמגיע לספורטאים שלנו". טריאתלון הוא ענף יקר הדורש המון ציוד, שלא לדבר על הנסיעות לחו"ל לצורך אימונים ותחרויות, וכרגע נאלץ זילברמן לענות בחיוב על שאלתנו הבאה.
הטריאתלון כיום בישראל, בעצם, הוא ענף שמתאים רק לילדים המגיעים ממשפחות מבוססות עד עשירות?
"לצערי, כן, במצב הקיים. אם כי ספורטאי המגיע אל הסגל האולימפי המורחב של היחידה לספורט הישגי, אז כבר מצבו פחות בעייתי, כמו למשל פאני בייסרון ואמיתי יונה, שפחות או יותר כבר יכולים להחזיק את עצמם ואז כבר לא חייבים להביא כסף גדול מהבית. אבל אין ספק שזה מאוד עצוב. אולי אם איזשהו גוף היה מממן את 1500 השקלים אותם צריכה משפחה לשלם בכל חודש לאקדמיה בווינגייט, אז זה כבר לא היה נורא".
ואולי באמת כבר הגיע הזמן שיימצא ספונסר לבחור כמו אמיתי יונה, בן 20, שחדר השנה אל 150 הראשונים בעולם וסיים תשיעי באליפות אירופה עד גיל 23, או לפאני בייסרון, שסיימה במקום ה-14 באותו מפעל ונכנסה לטופ 200 העולמי לבוגרות. ואם כבר מדברים על הישגי השנה, צריך להזכיר את המקום העשירי של רון לוינסון באליפות אירופה לנוער, את ההתברגות של שחר שגיב בסגל האולימפי המורחב, כשכל אלה גם קבעו את הקריטריון לבאקו 2015, משחקי אירופה, שיתקיימו לראשונה בקיץ הקרוב. גם אביטל גז הפתיעה כשקבעה את הקריטריון לתחרות זו.
ואיפה הבנות? מימין: ליאן ויתקין, גל לוי | צילום: הראל זילברמן
ישנן בנות ישנן בנות
אפרופו פאני ואביטל, אחת הבעיות הכאובות היא היעדר תשתית נשית לענף, למעשה, כמו ברוב הספורט בישראל. מועצת "אתנה" עושה מאמצים בגיוס בנות לספורט, אבל ייקח זמן עד ששורות הטריאתלון הנשי יתמלאו. זילברמן: "בנושא הבנות אנחנו פחות טובים, אני מודה. אנחנו מנסים לסגור את הפער ולהביא בנות, אבל אנחנו נמצאים כמה צעדים אחורה. זהו תהליך ארוך. כרגע יש מעט בנות וקשה להשאיר אותן בתוך מעגל הספורט".
וכמובן שלא שכחנו את היהלום שבכתר, רון דרמון, שלא מתאמן עם הקבוצה בווינגייט אלא בחו"ל. דרמון מסתובב באזור 80 הראשונים בעולם, והוא המועמד הראשי להיות הישראלי הראשון בתחרויות הטריאתלון של המשחקים האולימפיים, אולי כבר בריו. 55 טריאתלטים יהיו שם, וייתכן כי התברגות במקומות 70-75 בעולם תספיק לדרמון כדי לארוז לברזיל. ייתכן כי הוא יוותר על באקו, שם רק המנצח יזכה בכרטיס אולימפי, כדי לצבור ניקוד במקביל בתחרויות קריטריון אחרות.
המטרה: טוקיו 2020. משמאל: ויתקין, אביטל גז | צילום: הראל זילברמן
זילברמן: "אנחנו מאוד מרוצים מההישגים השנה. היתה קפיצה גדולה מאוד ברמה הבינלאומית, ולרון יש את הסיכוי הגדול ביותר לעשות את ההיסטוריה. פאני ואמיתי ינסו, אולי גם שחר שגיב, אם כי קשה להיכנס לתחרויות קריטריון כשהדרוג שלך עדיין לא גבוה מספיק. האמת היא שאף אחד לא בנה על ריו באמת. המטרה היא לייצר ספורטאים שיתחרו על מקום בטוקיו 2020 וליצור המשכיות. לא רק לבנות ספורטאי אחד. יש לנו חזון ובינתיים אנחנו עומדים בו למרות כל הקשיים".
