הסבב העולמי המקצועני יוצא לדרך בסוף השבוע. 8 תחרויות, 5 יבשות, השלישייה הטובה בעולם וספרדי נוסף שרוצה להצטרף אליה, וגם ישראלי אחד. כל מה שרציתם לדעת על הסבב הנוכחי
מאת:דני בורשבסקי
הרחק מאור הזרקורים של מרתון פאריס הגדול, תצא לדרך ביום ראשון תחרות נוספת, שאולי זקוקה לעוד כמה שנים של מסורת, סיפורים גדולים, או פשוט יותר אנשים שמתעניינים בטריאתלון ברמות הגבוהות ביותר. מצד שני, עם כל הכבוד למרתון של עיר האורות, הוא לא יכול להציע את מה שמציעים לנו באוקלנד שבניו זילנד, שם תתקיים התחרות הראשונה מבין שמונה בסבב העולמי המקצועני בטריאתלון.
ג'ונתן בראונלי. האחים בראונלי ירצו להחזיר לעצמם את התואר ולנקום בגומז צילום: Ploeschk
למרתון פאריס יש חלופות כמו רוטרדם ולונדון – כאן אין. מי שלא יהיה באוקלנד הוא פצוע, או פשוט לא מספיק טוב כדי להתחרות ברמות האלה.
ברמה המקצוענית של הטריאתלון יש שני סבבים עיקריים שבהם מתחרים לאורך העונה: הסבב העולמי וסבב גביע העולם. השני כבר יצא לדרך בשבועות האחרונים עם שתי תחרויות באוסטרליה ובניו זילנד, והמטרה שלו היא צבירת נקודות בדירוג העולמי. לעומת זאת, הסבב העולמי שכולל 8 תחרויות ב-5 יבשות מאפשר לצבור ניקוד כדי לזכות באליפות העולם, שהיא למעשה התחרות השמינית והאחרונה שלו.
20 אלף דולר למנצח
כאן יש יותר כסף (כ-20 אלף דולר למנצח בכל תחרות, פרסים כספיים לכל אחד מ-30 המסיימים הראשונים), יותר יוקרה, ובהתאחדות הטריאתלון הניו זילנדית הבטיחו שהתחרות שפותחת את השנה תהיה ברמות הגבוהות ביותר מכל הבחינות. מבחינתם, רק הטריאתלון של המשחקים האולימפיים מעניין יותר.
עוד כתבות טריאתלון
> רון דרמון: "התחלתי את העונה בשיא הכוח"
> מה מיוחד בתחרות הצ'לנג' רות'?
> "שמתי לי למטרה לקדם את ספורט הסיבולת במגזר הדרוזי"
ענפי ספורט קטנים יותר סובלים לפעמים מהיעדר חשיפה כשאחד הגורמים לכך הוא מחסור בכוכבים גדולים, שמות של ספורטאים פנומנליים שלפחות במדינה שלהם כל אחד יכול להכיר מבלי להתעניין בספורט שבו הם עוסקים. במקרה הזה, בטריאתלון יכולים להשוויץ בשלושה כאלה: חאבייר גומז, אליסטר בראונלי וג'ונתן בראונלי. מה זה אומר כוכבים? שמשנת 2008 רק השלישייה הזאת זכתה באליפות העולם (גומז 3 פעמים, אליסטר פעמיים וג'ונתן פעם אחת).
זה אומר שחאבייר גומז הוא ספורטאי-על שכל אחד מכיר בספרד ובגיל 31 אפשר לומר עליו שהוא כבר מסודר לחיים. האחים בראונלי לא היו צריכים להכיר לעם הבריטי את ענף הטריאתלון, שכן מדובר במעצמה, אבל הם ללא ספק הטריאתלטים הבריטים הראשונים שהפכו למותג שם.
עד היום, הפער בין השלישיה המהירה בהיסטוריה של הטריאתלון לבין "שאר העולם" היה גדול. מה שהופך את עונת 2014 לכל כך מעניינת זה הסיכוי שהמשולש הזה יהפוך בשבועות הקרובים למרובע. מריו מולה הספרדי בן ה-24 הוא הכוכב העולה החדש של הטריאתלון. בשנה שעברה הוא הפתיע כשסיים שלישי על חשבונו של אליסטר בראונלי, וקו ההתקדמות שלו מרמז על כך שהוא יכול להיות מתחרה ראוי לבן ארצו גומז, כמו גם לאחים הבריטים.
הוא היה פעם אלוף העולם לנוער, וגם הכניסה שלו לסבב המקצועני היתה מרשימה, אבל במצב הנוכחי של צמרת הטריאתלון אי אפשר לבלוט אם אתה לא מנצח את אחד הגדולים. מולה לא הצליח לעשות את זה ב-2013, גם אף אחד אחר לא. השנה לעומת זאת, גומז כבר ראה את גבו של מולה בתחרות הספרינט בסבב הגביע העולמי שהתקיימה בניו פליימות' בניו זילנד.
הניצחון הזה של מולה עשה הרבה רעש בעולם הטריאתלון, כמו גם היכולת המרשימה שלו בריצה ל-5 קילומטרים בתחרות גביע העולם הראשונה השנה באוסטרליה שגם אותה הוא ניצח (13:55 דקות בקטע הריצה). נראה שהמעבר שלו למאמן הקנדי ג'ואל פיליול, שעבד הרבה על טכניקת השחייה שלו, עשה למולה טוב ואם זה יבוא לידי ביטוי בתחרות הגדולות באמת, נראה שצפויה לנו עונת טריאתלון מדהימה.
האחים בראונלי רוצים נקמה
לעומת מולה הצעיר, חאבייר גומז כבר מסתכל הלאה אל החלק הבא של קריירת הטריאתלון שלו. הוא פוזל למרחקים הארוכים יותר ולפני חודשיים ניצח את תחרות חצי איש הברזל השנייה בה השתתף שהתקיימה בפנמה. ובכל זאת, גומז רוצה להפוך עוד לפני לטריאתלט האולימפי הטוב בכל הזמנים. כדי לעשות את זה הוא יצטרך להיות אלוף עולם בפעם הרביעית (רק סימון לסינג הבריטי עשה את זה), ולהגיע למשחקים האולימפיים בריו 2016 כדי לזכות בזהב (זכה בכסף בלונדון 2012). זה אומר שהספרדי יפתח את העונה הנוכחית בכל הכוח, ולא ירצה להיתקל ביותר מדי הפרעות גם אם אלו יגיעו מכיוונו של בן ארצו מולה.
האחים אליסטר וג'ונתן בראונלי ירצו פשוט להחזיר לעצמם את התואר ולנקום בגומז על תצוגות הריצה המדהימות שלו בפיניש של אליפות העולם בלונדון. למרות ששניהם השתתפו בחודש שעבר בטריאתלון אבו דאבי (מרחק אולימפי עם רכיבה ל-100 קילומטרים) וחצו יחדיו את קו הסיום, רק ג'ונתן יתחרה באוקלנד. אליסטר, האלוף האולימפי, החליט לוותר על הנסיעה לאוקיאניה כדי להחלים מפציעה בגיד אכילס ולהכין את עצמו להמשך העונה.
מדובר בחסרון משמעותי לתחרות הגדולה הראשונה של העונה, אבל העובדה שבכל זאת נקבל שחזור של הקרב על התואר מאליפות העולם האחרונה בלונדון יכולה להכין אותנו לתחרות צמודה ומרתקת, שתוכרע ככל הנראה במאות המטרים האחרונים של הריצה – השאלה היא אם נזכה לראות מנצח מפתיע ששמו לא בראונלי או גומז.
הסבב העולמי לנשים הסתיים בשנה שעברה עם זכייתה המפתיעה של נון סטנפורד הבריטית, אתלטית לשעבר שהפכה לטריאתלטית. סטנפורד לא תפתח את העונה באוקלנד בגלל פציעה בכף הרגל, והיא תשאיר את הבמה לאן האג הגרמניה, שסיימה שלישית בדירוג הכללי בשנה שעברה. כדאי לשים לב גם לקייטי הורסי האמריקאית, עוד רצה למרחקים ארוכים שהפכה לטריאתלטית ורוצה להיות אלופת העולם האמריקאית הראשונה מאז 2004.
מי שאמור להצמיד אותנו הישראלים למסכי המחשב ולאתר ההתאחדות הבינלאומית שישדר את התחרות באוקלנד הוא הנציג הישראלי רון דרמון. בגיל 22 הוא מצטרף לסבב של הגדולים באמת, ובדומה לחלקם הוא התחרה בשבועות האחרונים בשתי התחרויות הראשונות של גביע העולם. דרמון לא מדורג, צעיר לעומת טובי הטריאתלטים בעולם ומכוון כיום יותר לקריטריון אולימפי ופחות לפודיום בתחרות כל כך גדולה. מצד שני, תחרות זו תחרות ויהיה מעניין לראות את מי שנחשב לטריאתלט הישראלי המוכשר בכל הזמנים ב"מגרש של הגדולים".
דני בורשבסקי
