מאת:יאיר בן עמי
דצמבר, לעיתים כבר חורף של ממש, לעיתים קר אך החורף עוד לא נראה באופק הברומטרי של ארץ זבת. לעיתים השמיים כחולים ורוחות חזקות מנשבות או שהימים מפתיעים בחמימות שאינה אופיינית אפילו לחבל המדבר בו אנו שורדים את הטרור, הנהגים ומיתון הכל כך בלתי אפשרי למי שדבק בו הוירוס הנקרא, מסביב לכל הגלובוס, טריאתלון. לעיתים חנוכה בפתח לעיתים כבר יותר מנר בודד מאיר את החנוכייה והסופגניות קוראות "נראה אתכם מוותרים עלינו בגלל התוצאה עליה חלמתם כל העונה".
דבר אחד לא משתנה כבר 15 שנים ו-16 מהדורות מרגשות. קבוצה לא קטנה של בעלי שריטה עמוקה מעמיסה מטלטלים, לא שגרתיים בעליל, למי שפניו מועדות לפינה הרחוקה ביותר של מדינתנו המצטמקת. ליד המזוודה, או התיק הספורטיבי, בה נדחסים בגדי הערב, נארז תיק הכולל: משקפי שחייה ובגדי ים. בגדי רכיבה בצבעי "שימו לב אני על הכביש ויש לי משפחה בבית", בגדי ריצה מלייקרות נוצצות יותר או פחות וחליפות מוזרות שאך לפני עשור היו זוכות באוסקר על "התלבושות הטובות ביותר בקטגוריית הסרט הבלתי מפוענח".
על הרכב המשפחתי מועמסת המכונה החלומית שגרמה למנהל הבנק להרים גבה בעת הרכישה.
והיי דרומה לאילת ……. אליפות ישראל בטריאתלון, סוף השבוע הראשון של דצמבר הוא קודש לתחרות של הספורטאים שכנראה יקטפו את התואר "המאותגרים הבלתי מפוענחים של העידן המודרני".
13 שנים, ברציפות, אני מגיע לאילת לתחרות המרגשת אותי יותר מכל על אדמת מדינתי הבלתי אפשרית. 13 שנים אני חוצה את קו מרכז הארץ ובעת כניסתי לחבל חלומו של בן גוריון אני פותח חלון ושואף לריאותיי את אוויר המדבר ואווירת דצמבר של סוף עונת הטריאתלון. 13 שנים אני חוצה את קו באר אורה ומתחיל לשלוח מבטים ארוכים לכיוון קו הרכס של בתי המלון על קו ים סוף בתקווה לראות טריאתלט במהלך אימון לקראת התחרות שתיערך בעוד ימים ספורים שכבר נספרים כשעות, לאחור.
אפילו שכבר התרגלתי לעובדה כי המסלול שונה וכי כביש הערבה, ורוחות המדבר הצפוניות ,כבר אינו אימת המתחרים, עדיין נטועה בי התקווה כי יקדם את פניי רוכב עם בגדים נוצצים העושה דרכו במעלה הכביש אל מול רוחות צפוניות בלתי אפשריות.
מזה שנים צובר טריאתלון אילת פופולאריות אדירה שאינה מסתדרת עם העובדה כי מתחרים מאירופה וארה"ב, אשר היו כה אופיינים לטריאתלון הבינלאומי שלנו, אינם ששים לסיים כאן את העונה בעיקר בזכות שידורי סי אן אן החושפים צדדים שאנו לא מסוגלים לעכל.
השנה הגיעו מחו"ל כמה עשרות מתחרים, בעיקר הודות לבחור גרמני משוגע לדבר שהשריטה בנפשו עמוקה מיכולת הבנתנו. האנס מתמיד בעקשנותו לשמור על טריאתלון אילת כיעד של חברת הנסיעות שלו המתמחה באירגון נסיעות לטריאתלונים ברחבי העולם. אולי פעם יזכור חבר בהנהלת האיגוד הישראלי להכתירו כיקיר האיגוד או שזו דרישה מוגזמת מאיגוד ששכח את עוזי רן, שהעלה את הטריאתלון הישראלי על מפת העולם.
דבר נוסף לא השתנה במהלך שנים רבות של טריאתלון באילת. התוצאה הנדרשת ע"מ לזכות באליפות ישראל בטריאתלון. אם נתעלם מאותן שנים, לא מעטות, בהן המסלול היה קצר משמעותית, נגלה כי הספורטאי שיהיה שווה מעט פחות או יותר, לפי מזג האוויר (רוח רוח ושוב רוח) משעתיים בשבת הראשונה של דצמבר יוכתר כאלוף ארץ זבת.
לפני שנה היה זה רן אלתרמן עם 28 שניות מעבר לשעתיים והשנה הה זה אחיו דן עם 9 שניות פחות משעתיים. בשנת 1991 היה זה מיכה כגן עם שניות בודדות מתחת לשעתיים.
רן ודן הוכיחו, שוב, את חשיבות עבודת הצוות והטקטיקה בטריאתלון המודרני. הפעם הם גם ניצלו, תרתי משמע, מאותה נפילה מאכזבת של אורי זילברמן ביציאה לקטע האופניים.
שלא כאשתקד הפעם הים היה פחות אכזר. פחות מחצי דקה מעבר לעשרים דקות יצאו ארבעה מתחרים לקטע האופניים, דן ורן אלתרמן, אורי זילברמן וניסים אברג'יל, השלל הישראלי מקנדה, בסדר זה, נכנסים לסיבוב הפרסה הראשון. הדרמה נחתה, בעוצמת שיא, כבר לאחר 150 מטרים בסיבוב הראשון של מסלול האופניים. חוסר ריכוז רגעי של זילברמן והגלגל האחורי של אופניו נזרק לסיבוב בצורה בלתי ניתנת לתיקון. תוך שניה הוא מריח את האספלט של הלגונות הכחולות ואברג'יל בניסיון בלתי אפשרי לחמוק מרוע הגזירה עולה על הגלגל של זילברמן.
זילברמן נופל מהאופניים, התאומים פורצים
האלתרמנים לא נפגעים מהנפילה ופותחים מבערים במהירות ממוצעת שנושקת ל – 40 קמ"ש על המסלול הטכני מול רוחות משתנות התובעות חישוב מדוייק ובלתי מתפשר של חלוקת כוחות. אברג'יל עוד מנסה לרדוף אחריהם ללא הצלחה יתרה אך זילברמן הופך שלא מרצון לטכנאי אופניים למשך זמן הנראה כנצח עד שהשרשרת הסרבנית עולה בחזרה למקומה והוא יוצא לדרך ללא בקבוקי השתייה שנותרו מיותמים באותו מקום בו התרחשה הדרמה . סיבוב וחצי מאוחר יותר החל זילברמן לסבול מהמחסור בנוזלים ומעט לאחר מכן הוא נזקק לטיפול המסור של אנשי העזרה הראשונה וחישובים לקראת העונה הבאה.
מאחורי האלתרמנים הצליח שי פיפמן להדביק את אברג'יל אך דווקא אופיר רוזנפלד שהיה בפיגור מיזערי של שתי שניות מאברג'יל לא הצליח להצטרף למרדף פיפמן אברג'יל אחרי הרכבת המהירה של האלתרמנים . האלתרמנים ירדו מהאופניים לאחר פחות מ – 83 וחצי דקות וצוות פיפמן אבג'יל יצא לקטע הריצה בפיגור של כמעט דקה וחצי. שוב נשאלה השאלה "האם יוכל פיפמן בעזרת הריצה המרשימה שלו לסגור את הפער מהאלתרמנים?" לפני שנה עבר דן את מסלול הריצה ב–38:36 דקות וניצח באליפות ישראל. רן עבר את מסלול הריצה, אשתקד ב–38:40 והוכתר כסגנו ושי עבר את מסלול הריצה ב–37:51 דקות והסתפק המקום השלישי. השנה עבר רן את מסלול הריצה ב–37:33 דקות ולא השאיר סיכוי למי שחלם לסגור את הפער בריצה. דן הסתפק בריצה כמעט זהה לריצתו אשתקד עם 38:19 שהכתירה אותו כסגן של אחיו ושי פיפמן נשאר כשהיה עם 37:50 דקות ושוב במקום השלישי. לא רע עבור מי שרק לפני חודש בדק איך חוצים צמיג גדול בעזרת אופניים במהירות של 40 קמ"ש.
בנשים הקרב היה מרתק עשרות מונים. ארבע נשים התייצבו במקצה העלית. לאחר פחות מ–23 וחצי דקות החלה חלי רוזנשטיין לשבור רוחות על מסלול האופניים כשנינה פקרמן דולקת בעקבותיה בפיגור משתנה של מעט פחות או יותר מחצי דקה. הרחק מאחור החלה סבטלנה בחמנד את 40 הק"מ הסיבובים של מסלול האופניים. ביציאה לקטע הריצה היו פקרמן ורוזנשטיין כמעט צמודות כשלמעלה משש דקות לאחר מכן מתחילה בחמנד לפתוח צעדים מדהימים על מסלול הריצה כשבכל ק"מ היא סוגרת למעלה מדקה על שתי המובילות. לאחר זמן קצר נסגר הפער בין שתי המובילות כשנינה חלפה על פני רוזנשטיין. בשלב זה עדיין לא ידעה פקרמן כי היא אמורה להיפסל לאחר שקיבלה מים בצורה נוגדת לתקנון התחרות.
טיסה מהירה בגובה נמוך – סבטלנה בחמנד בסיום
ככל שחלפו הבנות על הק"מ של מסלול הריצה סגרה סבטלנה את הפער בינה לבין פקרמן כשעוד לפני מחצית המרחק היא חולפת על פני רוזנשטיין. ההכרעה, היה ברור, תהיה ממש על קו הסיום. ואכן הריצה המדהימה של סבטלנה השתלמה לה והיא הקדימה את פקרמן ב–13 שניות בסיום התחרות בקרב שטרם נראה בין הנשים באליפות ישראל בטריאתלון. סבטלנה נזקקה להתאוששות ארוכה לאחר שקרסה על הדשא מהמאמץ האדיר בו קבעה זמן ריצה שלא נפל משל הגברים שעלו על הפודיום. רוזנשטיין חצתה את קו הסיום ארבע דקות מאוחר יותר כשרגליה כושלות עקב אותה בעיה שמנעה ממנה להתאמן למעלה משני שליש של עונת 2002.
לאחר עירעור הוספו לפקרמן 5 דקות על קבלת המים, והיא ירדה למקום השלישי ורוזנשטיין עלתה למקום השני בו סיימה גם בשנתיים הקודמות.
לצד הדרמות של מקצי העילית היתה חגיגה של ממש בשבת החמה של תחילת דצמבר.
באליפות הנוער זכה, בפעם השניה בשלוש מהדורות, יובל ברק מלהבים כשבין הנערות לא התרחשו הפתעות ועינת שלו רק יכולה להצטער שאין עוד נערות במדינתנו המסוגלות להתמודד מול כשרונה.
יובל ברק בדרך לנצחון נוסף
תמה מהדורת 2002
להתראות במהדורה ה–17 של טריאתלון אילת ב–2003 בו יצטרכו המארגנים להתחשב בקיום של אליפות העולם באותו סוף השבוע.
