אורי גייגר פורץ את גבולות היכולת בקטע השני של הטור טראנס אלפ. עלייה מתונה, גשם ואוויר הרים דחוס היו רק חלק מהאתגרים שעברו על המשלחת הישראלית. מקומם – יציב באמצע  

מאת:אורי גייגר

היום השני היה כבר סיפור שונה מבחינתי. כבר לפני הזינוק נאלצתי להחליף שוב תחבושות לפציעה בברך, אותה חבשתי רק שעה קודם, פשוט כאב. זינקנו לתוך עלייה מתונה של 45 ק"מ ובנתיים הכל בסדר, נכנסו לקיר מטורף של 10 ק"מ בשיפועים 14-17 מעלות, פעמיים ’מבוא חמה’ למי שמכיר, אך ללא כל ישורת או סרפנטינה (עיקול) למנוחה.

המשלחת הישראלית מתכוננת לזינוק / צילום: ליאור מרקוביץ’

בעלייה, הברך, ש’פוצצתי’ לפני שבועיים על עמוד תנועה החלה לכאוב בעוצמה, כך שאני עולה עלייה מטורפת ללא יכולת לעמוד ולהפעיל לחץ על הרגל. גם בישיבה זה כאב אך פחות, והרגשתי שאני מושך יותר משאני דוחף. בסיום העלייה קרוב לקילומטר ה- 55, התחילה ירידה מטורפת שנמשכה 30 ק"מ. ליאור משך אותי אחריו ואיפשר לרגלי לנוח. מהקילומטר ה– 85, החל קטע טיפוס קל שהמשיך עד הקילומטר ה- 110, שם התחיל הקטע הקשה ביותר.

טיפסנו לעלייה של 20 ק"מ עם 1500 מטר טיפוס. הנופים היו עוצרי נשימה – ואכן נעצרה נשמתי. שיעול שתקף אותי הלך וגבר, הרגשתי שריאותיי ירדו בתפקודן, ולא הצלחתי לנשום. היה ’רצח’! ואז החלו לעלות בי מחשבות ותהיות מה מביא אותי לכאן בעצם. הרגשתי שאני על סף מוות קליני, כאבי תופת מהפציעה בברך, נשימתי נעתקת ואני ממשיך לטפס, כשליאור המדהים לא מפסיק לעודד.

בסוף העלייה התחיל לרדת גשם, וטוב שיש את אנדריי, מיד הוא הלביש אותנו במעילי גשם, שהלך והתחזק בירידה עד לקו הסיום. גמרתי את הרכיבה רטוב עד לשד עצמותיי (זה טוב לדלקת הריאות שלי), ומה יהיה לגבי מחר? לא ממש יודע.

לכתבות נוספות בטור טראנס אלפ
———————————————————————-
לבלוג של אורי גייגר
לאתר הטור טראנס אלפ