סיכומי קטעים
קטע 1 – אלברטו קונטאדור הפסיד זמן, קטע 2 – אלוף העולם בצהובה ,קטע 3- גרמין- סרוולו ממשיכים לנצח, קטע 4 – אוונס ניצח, הושווד שמר על הצהובה, קטע 5- קאוונדיש חזר לנצח ביום של תאונות, קטע 6- חגיגה נורבגית, קטע 7 – הממלכה שמחה ועצובה, קטע 8 – עוד יום צהוב להושווד

כתבות שונות על טור דה פראנס
קונטאדור והסטטיסטיקה ההיסטורית, כל הקבוצות, הרוכבים והמטרות, כל חולצות הטור דה פראנס,  טור דה פראנס- רגעים היסטורים בלתי נשכחים- חלק א, רגעים בלתי נשכחים חלק ב, מסלול הטור דה פרנאס 2011, המועמדים לניצחון, השפל של ארמסטרונג בפסאז' דו-גואה, הפנס האדום, הטור הפרנקו אפריקאי,

השלב ה-7 היה שלב מרתק מכל הסיבות הלא נכונות. שלב יחסית חסר אירועים, קיבל מפנה מפתיע לרעה כ-38 ק"מ לסיום, כאשר התרסקות הורידה שניים מהמועמדים המוקדמים, בראד וויגינס (Brad Wiggins) וכריס הורנר (Chris Horner), וגרמה לעיכובים גדולים לכמה רוכבים בכירים אחרים, כולל לוי ליפיהימר.

הסיפור של הורנר התגלגל להיות הסיפור היותר דרמטי מכיוון למעשה הוא המשיך לרכוב, קיבל מעט עזרה רפואית על האופניים, ובסופו של דבר איבד 12 דקות לדבוקה. אבל הסיפור שקרה אחרי קו הסיום היה המטריד ביותר. בווידיאו מתחת בחסות Bicycling.com, מראה את הורנר חוצה את קו הסיום שם פוגש אותו עוזר של קבוצת ראדיושאק (Radioshack). לאחריו מופיעה ראיון עם דירקטור הקבוצה יוהאן ברוניל (Johan Bruyneel) וקטעים נוספים המראים כיצד הורנר מועבר לאמבולנס.
 
הקטע מטריד מכיוון שהוא תופס את הסימנים הראשונים של פציעת ראש. אתם תשמעו את הורנר חוזר ושואל אנשים באיזה מקום סיים את השלב, ומתי ארעה ההתרסקות. "אני לא מבין … אבל מתי מתי התרסקתי? האם חלף זמן רב?", מאוחר יותר הוא שואל "האם סיימתי עם הקבוצה או לא? אבל סיימתי?".  הוא לחלוטין מנותק מהמתרחש, והקטע ממחיש, מפחיד ומטריד.

הבוקר (של אתמול) תתקבל החלטה האם הורנר יכול להמשיך, אבל אני בספק אם הוא ימשיך, ולמעשה האם הוא צריך להמשיך (תוספת מאוחרת – אישרו שהורנר עוזב את הטור ולא יתחיל את השלב ה- 8, אבל מצבו משתפר, והסריקה השנייה שלו תקינה). עזיבה נוספת אתמול הייתה של טום בונן (Tom Boonen), שסבל גם הוא מפציעת ראש מהתרסקות יומיים קודם לכן. יש גם את המקרה של מאוריסיו סולר (Mauricio Soler), הרוכב הקולומביאני שהיה מעורב בהתרסקות רצינית במהלך הטור של שוויץ לפני מספר שבועות, ומתאושש למרות שהוא מראה סימנים ל-"קשיים קוגניטיביים חמורים".

זו תזכורת בוטה לסכנות שברכיבה שאנו נוטים שלא לחשוב עליהן. זעזוע מוח הוא נושא חשוב בספורט מגע, כמו פוטבול אמריקאי, בו האפקטים ארוכי הטווח של פציעות ראש חוזרות היו הנושא לבחינה ודיונים ברמות הגבוהות ביותר בקונגרס. מלקולם גלדוול (Malcolm Gladwell) השווה זאת פעם לקרבות כלבים, מכיוון שפציעות הראש כל כך אינהרנטיות לספורט והפרוגנוזה לספורטאים החשופים לפציעות ראש חוזרות כל כך חמורה.

גם ברוגבי, הספורט העיקרי שלנו כאן בדרום אפריקה, זעזוע מוח הוא עסק רציני. יש לי קולגה שמבצע מחקר על פציעות רוגבי בשני טורנירים לאומיים לצעירים בשבועות האחרונים, ורק אתמול הוא סיפר לי שהם רואים מספר רב יחסית של זעזועי מוח. ועם אותם סימפטומים חמורים שראיתם למעלה – שחקנים שאינם יודעים את שמם במשך דקות לאחר הפציעה, לדוגמה. לאחרונה, במהלך הנסיעה שלי לאדינבורו עם קבוצת ה-Sevens מדרום אפריקה, איבדנו שחקן בסיום האפי בעקבות זעזוע מוח, ובהחלט מדאיג לבלות זמן עם אתלט מייד לאחר הפציעה. אפילו חמש דקות של צפייה בתוצאות היא קריאת השקמה לכל מי שיודע ומודע לסכנות של פציעת מוח טראומטית.

ברכיבה, נראה שיש צורך לגבש סוג כלשהו של מדיניות – מאמר זה מראיין את ד"ר פרנטיס סטפן (Prentice Steffen) בנוגע למי מקבל את ההחלטה האם על הרוכבים להמשיך לאחר שסבלו מפציעת ראש. במקרה של בונן, הוא רכב לאחר הפציעה, והמשיך ורכב עוד שלב, שפני שעזב את הטור.

הדיאגנוזה וההתמודדות עם זעזוע מוח מאתגרות מאוד. לדוגמה, מאמר זה מ-Neurology מוקדם יותר השנה השתמש במבחן הנקרא מבחן King-Devick ככלי לדיאגנוזה של זעזוע מוח במתאגרפים ולוחמי MMA, כאשר המטרה היא למצוא כלי מהיר שניתן להשתמש בו בזריזות במהלך האירוע על מנת לזהות את הבעיות הנאורולוגיות. החוקרים השוו אותו למבחן מקיף יותר ה-Military Acute Concussion Evaluation, והסיקו שהמבחן שלהם – King-Devick sideline test היה כלי מדויק ואמין לזעזועי מוח.

בעקבות זאת התפרסם מכתב של שני חוקרים שפרסמו מחקרים רבים בתחום, שהזהירו כנגד "האשליה של הפשטות". הנקודות העיקריות שלהם (המאמר זמין דרך ספריות אוניברסיטאיות) הן שעדיין אין "כלל זהב דיאגנוסטי" לזעזוע מוח, ולכן אנחנו איננו יודעים כיצד באמת להשוות מבחן אחד לאחר. המצב איננו כזה שיש דרך מקובלת גלובלית כיצד לזהות זעזוע מוח, ולכן כל מבחן חדש כאילו מושווה למטרה נעה.

בנוסף, המחקר לא בחן שקרים שאובחנו בפועל כזעזועי מוח, אלא רק השווה את הביצועים הקוגניטיביים לפני ואחרי הקרב. בהינתן שגם לעייפות יש השפעה על התוצאות, ושהאתלטים שלהם היו מתאגרפים או לוחמי MMA, כמה רלוונטיות תוצאות אלו לפוטבול אמריקאי, רוגבי, או אולי לרוכבי אופניים, כאשר מתרחשת טראומה המוציאה אותם? ולבסוף, דיאגנוזה אפקטיבית של זעזוע מוח מחייבת קו בסיס הקודם לפציעה אליו ניתן להשוות, כך שיהיה למה להשוות את התוצאות.

הסיכום הסופי היה שכל מבחן, כמה מבטיח שלא יהיה, דורש הרבה מאוד מחקר כדי לבסס כמה הוא רלוונטי בהקשר או מצב נתון.

אני לא הולך להכריע מי צודק, או האם המבחן פשטני יתר על המידה. זה דיון נאורולוגי לאלה המבלים את חייהם במחקר ספציפי בתחום. אבל אני משתמש בדיון כדי להדגיש ש: א) ישנן מספר גישות שונות לדיאגנוזה של זעזוע מוח; ב) שהגישה ה-"פשוטה ומהירה" עשוייה שלא להיות היעילה ביותר; ג) אין כלל זהב, ורק הסכמה חלקית, אפילו בענפי ספורט בהם זעזוע מוח הוא חלק משמעותי מהמשחק. ברכיבה, הגישה נראית פחות בשלה, ואולי זה הזמן להעריך כיצד יש להתמודד עם פציעות ראש.

לאחר שאמרתי כל זאת, כאשר רוכב אופניים מבולבל לחלוטין, מקיא, מסוחרר ולא יכול לזכור שהיה מעורב בהתרסקות, אזי לפי כל קנה מידה שבעולם, אין מניעה לדיאגנוזה נכונה.

כדי לתת לכם דוגמה מרוגבי, שנים רבות של דיונים ושיחות הוציאו סוללה של מבחנים קוגניטיביים שמבוצעים על ידי מומחה נאורולוגי, בהתייעצות עם רופא הקבוצה, לפני שמתקבלת החלטה. וברירת המחדל היא בטיחות לפני הכל, אפילו אם המשמעות זהירות יתר. סטפן מדבר במאמר על מבחן מעודכן שהוא פיתח, שהוא כנראה צריך להיות הסטנדרט ומחייב את כל הטור, לא רק אחריות של כל קבוצה.

ההחלטה בבירור צריכה להתבצע מתוך דאגה לבריאות הרוכב – רוכבי הטור כמעט תמיד ירצו להמשיך. זה נכון גם לענפי ספורט אחרים, כאשר לעיתים קרובות על הרופאים לגרור את השחקנים הפצועים מהשדה. תזכרו, יש אנשים שאפילו אינם יודעים את שמם, או שהתרסקו בכלל, לכן בוודאי שאינם יכולים לספק דעה רפואית עניינית שהם יכולים להמשיך לרכב.

ולבסוף, בהקשר לכריס הורנר, אני לא יכול שלא להזכיר שהפרישה של הורנר מאכזבת, מכיוון שהוא היה הרוכב התחרותי ביותר בדרוג הכללי שהרשה לפרסם את נתוני הכוח שלו. הביצועים והמספרים שלו הם ברומטר נהדר למה שקורה באמת בחזית המרוץ, מכיוון שהוא היה תמיד בטווח נגיעה מהמובילים בדרוג הכללי והזוכים בשלבים: 3% גאן, 5% שם. הנתונים שלו היו בבסיס האנאליזה שלנו למה נידרש כדי לטפס עם הרוכבים הטובים בטור.

כריס הורנר
צילום: Benj05

הכושר התחרותי שלו השנה רמז שיתכן שיהיה אפילו קרוב יותר, בתחרות לכל אורך השלבים ההרריים, ולכן באמת חיכינו לראות מה נידרש בכדי להתערב בחזית התחרות בסיומים בהרים. הצער על התאונה והפרישה שלו גדלים מכיוון שהם יעלו לנו באובדן תובנות שקיווינו ללמוד על הספקי הכוח בטור, וזו גם ההזדמנות להודות לו על כך שהרשה לפרסם את הנתונים מלכתחילה. אנו מאחלים להורנר החלמה מהירה מהפציעות.

עוד שם גדול שפרש הוא בראד וויגינס, המוביל של קבוצת סקאי (Sky), שהיה מעורב באותה התרסקות, אבל היה ברור מייד שהוא בבעיה. עצם הבריח שלו נשברה והוא נילקח באמבולנס. עבורו, זו אכזבה עצומה, מכיוון שזה סוף התקוות הבריטיות לסיום במקום גבוה בטור השנה. הכושר התחרותי של וויגינס מעולם לא היה טוב יותר, ולכן לאובדן שלו בוודאי תהיה השפעה על השלבים ההרריים.

שלב 8 והשלבים אחריו פונים לגבעות, ואחריהן להרים, עם שני "מתאבנים" במאסיף סנטראל (Massif Central), ואני נמשיך ונביא תובנות בהקשר לאירועים. בואו ונקווה לכמה שפחות דרמה שלילית, ושהדרמה תתחולל על האופניים ככל שהטור יתפתח.

ד"ר רוס טאקר
ד"ר רוס טאקר בעל תואר ד"ר בפיזיולוגיה של האימון ותואר שני במנהל הספורט מאוניברסיטת קייפ טאון.
תחום העניין העיקרי של רוס ביישום המדע להישגים, אצל ספורטאי עילית
ומערכותספורטיביות, ובגישור הפער בין מדע למסחר. הבלוג של רוס נועד לשרת
מטרה זועל ידי גישור הפער בין המדע ליישומו אצל האתלטים על ידי מאמרים,
אימוןוהסברה. רוס חי בקייפ טאון, דרום אפריקה שם הוא מבלה את מרבית זמנו
כמרצהבכיר במחלקת מדעי האימון ורפואת ספורט. הוא עובד עם קבוצות ספורט
וספורטאיםאולימפיים.

תומר גמינדר– המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי

קראו עוד מאמרי ספורט מתורגמים