ד"ר רוס טאקר מסכם את טור דה פראנס 2014 ומסביר מה ההשלכות הפיזיולוגיות של הביצועים שראינו בו
מאת:ד"ר רוס טאקר; תרגום: תומר גמינדר
• כתבה מתורגמת. המקור – כאן
אין לי ספק שרבים מכם עקבו אחרי הדיון על ניתוח הביצועים ברכיבה, אשר צבר תאוצה בשלוש השנים האחרונות. הרשו לי לספר לכם מה מקור החלק שלי בסיפור הזה …
ביוני 2009 הייתה לי הזכות לבלות כמה ימים בחברת העיתונאי דיוויד וולש (David Walsh) (אותו דיוויד וולש שזכה בתהילה על הפלת ארמסטרונג, איש שנרדף על ידי ארמסטרונג על אף שנודה, נתבע והושמץ מכל הכיוונים), כאן בקייפ טאון. הוא נתן לי עותק של הספר הזה, שנקרא בתרגום חופשי "האם אתם יכולים לנצח את הטור?", שנכתב על ידי festinaboy@ ופרדריק פורטלאו (Frederic Portoleau), אשר תעד את הספק הכוח של הרוכבים המובילים במהלך הטיפוסים בהרים של הטור דה פראנס. דיוויד אמר לי אז כי שיטה זו של ניתוח ביצועים יכולה לשמש כדי לעזור להראות שלאנס ארמסטרונג השתמש בסמים משפרי ביצועים כדי לנצח ב-7 טורים. הרעיון היה שלביצועים יש השלכות פיזיולוגיות, ובשלב מסוים השלכות אלה הופכות לבלתי סבירות, מה שמשאיר סימום כהסבר האפשרי היחיד.
מבחינה פיזיולוגית, זה נכון לחלוטין – גודל המנוע (VO2max), היעילות של המנוע, והיכולת של המנוע לעבוד קרוב לעוצמה המקסימלית הינם בבירור גורמים חשובים בקביעת הביצועים, ולכן מבלי לכופף את הכללים יותר מדי, אנחנו יכולים, בהתבסס על הפיזיולוגיה הידועה, לבנות סט סביר של הנחות לכל אחד מהגורמים ולפיכך לחזות את הביצועים ואת המגבלות שלהם. זה לא פסאודו-מדע, למרות שהדברים בהחלט דורשים להניח כמה הנחות, שהודיתי בקלות בכולן החל מהיום הראשון כשנתחתי את הביצועים, אלו של אלברטו קונטדור בוורביאר (Verbier) ב-2009 (חודש בלבד אחרי שנפגשתי ודברתי עם דיוויד וולש).
ניבאלי, מנצח טור 2014 צילום: gettyimage
חמש שנים לאחר מכן – מצב חדש, אבל דומה
הנה אנחנו 5 שנים מאוחר יותר, עושים את אותה אנאליזה, אבל טובה הרבה יותר, בעזרת אנשים כמו ammattipyoraily@ ו-veloclinic@ שחברו ל-festinaboy@ כדי לשפר את הדרך בה אנו מנתחים ביצועים, במטרה לחזק את הביטחון שהביצועים הושגו ביושר (לפחות זה הרצון שלי, לא לתפוס רמאים אלא למצוא "בסיס לתקווה").
עכשיו יש לנו גם תיעוד היסטורי, אשר שימש כדי לייצר אמות מידה וזמנים צפויים, הלוקח בחשבון גבהים ושיפועים, וניתן להחלה על הרבה יותר רוכבים מאשר רק את הזוכים בטור – זו התקדמות של ממש, הודות לקבוצה זו של "חובבים", אשר נקראת באופן קולקטיבי "פסאודו-מדענים" (מוריד את הכובע בפניך, סר דייב (Dave)).
כמובן, המציאות היא (כמו תמיד) הרבה יותר מורכבת מהתיאוריה, וכולנו מכירים בכך. ביצועים מבודדים מובילים ל-"פיקסלציה של הביצועים", אשר התרופה לה היא מנה של שכל ישר. ואנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים לשפוט ולגנות רוכב כמסומם בהתבסס על הערכה של וואטים לקילוגרם בלבד. ובעוד אנו עשויים לבוא מגישה שונה, הקונספט בבסיס השיטה נשאר נכון היום כפי שהיה בתאוריה, ב-1998, ב-2005, וב-2009 כאשר דייוויד וולש הציג בפני את הרעיון.
עם זאת, אני קורא ששיטה זו היא "פסאודו-מדע", ומבטלים אותה כלא יעילה, כנראה משום שרוכבים שאינם לאנס מנצחים, ואני שואל את עצמי, "מה אני מפספס כאן?" למה הדברים היו תקפים לפני שנים, כאשר ארמסטרונג היה היעד, אבל כאשר מדובר בפרום או ויגינס, יש לקחת יותר מדי הנחות יסוד? מה ההבדל, מלבד הדגל תחתיו הרוכב מתחרה?
קראתי גם שלא היה דיון על סימום ב-2014 (שוב, מדיוויד וולש), דבר שהוא משעשע בפני עצמו, משום שהיה לנו השנה את אותו הדיון שהיה בשנה שעברה. למעשה, יכולתי לפרסם בדיוק את אותם פוסטים משנה שעברה ופשוט להחליף מ-"פרום" ל-"ניבאלי" ולהשאיר אותם ללא שינוי. הסיבות שהייתי שקט יותר השנה הן עומס בעבודה וההבנה שביצוע ניתוחים בכל אחד משלבי הטור לחוד מזמין אנשים שלא ממש מבינים את השיטה להעיר הערות מחוץ להקשר של הנתונים. אני רוצה להימנע באופן פעיל מפיקסלציה של העבר.
הטור של 2014 – תמונה דומה מאוד לזו של 2013
אני מקווה למצוא את הזמן ואנרגיה ביום הקרוב כדי להעלות מחשבות מעמיקות וכוללות יותר על כל השלבים ההרריים של הטור דה פראנס 2014. הן יראו שהוא היה, בדרך כלל, די דומה לטור של 2013 הן מבחינת הדפוס של המרוץ בהרים והן בסדר הגודל של הביצועים והניצחונות של הרוכב הבכיר. אם כבר, זו סיבה לאופטימיות, מכיוון ש-2014 היתה איטית יותר – הספקי הכוח שיוצרו על ידי וינצ'נזו ניבאלי עולים בקנה אחד עם אלה שיוצרו על ידי קווינטנה ופרום ב-2013, ואולי אפילו נמוכים יותר (אבל שוב, השוואות ישירות מזמינה כל מיני התכחשויות, אז למה להפוך אותן למשהו אחר שאינו דיון של שכל ישר?)
המחשבות שלי בהרחבה (והתקציר שלהן כאן) מאשרות שוב את האמונה שלי, שאני מחזיק בה מאז 2010, שסבור כי הספורט הוא נקי יותר, אבל עדיין לא הגיע למקום בו הוא רוצה להיות, נקי. האופטימי שבתוכי מעודד, למשל, מהעובדה שהביצועים בשנת 1990 היו מביסים את ניבאלי באותו אופן שהוא הביס את שאר המרוץ השנה ובאותו אופן שבו פרום/סקיי היו דומיננטיים בשנה שעברה (הדמיון שציינתי). ניבאלי, למשל, זכה בשלב של היום על ההאוטקאם (Hautacam) ביתרון של 500 מטר. בשיא השימוש בסמים ב-1990, הוא היה מוביל בקרוב ל-1 ק"מ על המטפסים המהירים ביותר. יש הרבה סיבה לתקווה בממצא זה לבדו, כמו גם בעובדה ש-26 רוכבים טיפסו את ההאוטקאם מהר יותר מאשר ניבלי טיפס היום.
עם זאת, הציניקן נשאר (ובצדק) בחיים ולצערי בצדק, כי הביצועים שראינו בשנה זו, וב-2013, נמצאים בחברה טובה עם הביצועים של מסממים ידועים, אולי לא של העידן הגרוע ביותר של הספורט בשנת 1990 ותחילת שנות ה-2000, אבל בהחלט אלו של סוף שנות ה-2000. בעוד הביצועים של ניבאלי ב-2014 ופרום ב-2013 דומים יחסית, הם גם דומים לאלו של העידן שבין 2003 – 2005, דבר אשר מספק סיבה לספקנות.
הרכיבה של ניבלי בהאוטקאם מדורגת במקום ה-27 בכל הזמנים, כאשר סימום עובר כחוט המקשר המשותף לאלו שלפניה ומאחוריה. אתם יכולים ללכת במורד רשימה זו ולמחוק את כל הרוכבים אשר היו מעורבים בשימוש בסמים, בין אם על ידי בדיקה ובין הודאה, ותישארו עם רשימה קצרה מאוד מאוד. ובזמן שלא יכולים ולא צריכים להאשים רוכב בגלל ההקשרים, נדרש גם סוג מיוחד של יכולת התכחשות כדי להתעלם מעובדה זו.
יתר על כן, נוכחותם של כמה מאותם מסממים בניהול של ספורט הרכיבה דוחפת בעצב לכיוון של פרשנות צינית של הנתונים. כמה שלא מנסים לראות הדברים באופן חיובי. בהינתן מספר בודד – הספק הכוח בטיפוסים – יש מקום להרבה פרשנויות אפשריות. אבל כאשר הרוכבים הדומיננטיים של היום מנוהלים ומאומנים על ידי מסממים מלאי רגשי חרטה, קשה להתעלם מהאפשרות הצינית. מישהו צריך להגיד לי למה אני צריך לצפות לתוצאות שונות עכשיו?
אז אנחנו נשארים עם חידה, סדרה של שאלות ללא מענה. אני לא יכול לענות עליהן, אבל אנסה לשפוך קצת אור עליהן ברגע שאוכל, באתר האינטרנט, כך שתישארו איתי, לפחות עד תחילת השבוע הבא (אני מקווה שמוקדם יותר). מה שאנחנו לא יכולים להישאר עימו לעומת זאת, הוא הרעיון ששיטה זו, שהיתה "תקפה" ב-2009 כשהוכיחה את השקר של ארמסטרונג, הופכת פתאום לא מדויקת, חסרת תועלת ולא רלוונטית, רק בגלל שאנחנו רוצים שזה יהיה המצב. זה מתמיה אותי – שדיוויד וולש, שקידם כלי במרץ (זה כל מה שזה) כדי לתפוס רוכב אחד, לא יכול לפטור את אותו כלי כל כך בקלות לרוכב אחר.
הנתונים תמיד יכולים להתפרש בצורה שונה (ואכן, חלק מאיתנו נבדלים בקיצוניות העמדה שאנו מוכנים לאמץ), אבל הנתונים נשארים אותם נתונים, והתמונה המצטיירת אינה שונה היום ממה שהיה לפני שנה – הם דו משמעיים, אבל ראויים לחקירה. הטענה שאנחנו "שקטים" בעניין זה עכשיו, מגיעה בעיקר מהאיש שהיה הקטליזטור לעניין שלי במעקב אחרי הביצועים, איננה מה שהספורט צריך.
הוא צריך נקודת מבט שאיננה ציניות אך גם איננה נאיבית, אלא דיון מושכל. אני מקווה שניתן לעודד דיון כזה.
אני מקווה לתרום את התרומה המחשבתית הטובה יותר טוב שלי מחר. עד אז, לילה טוב.
רוס
29.7.2014
ד"ר רוס טאקר בעל תואר ד"ר בפיזיולוגיה של האימון ותואר שני במנהל הספורט מאוניברסיטת קייפ טאון. תחום העניין העיקרי של רוס ביישום המדע להישגים, אצל ספורטאי עילית ומערכות ספורטיביות ובגישור הפער בין מדע למסחר. הבלוג של רוס נועד לשרת מטרה זו על ידי גישור הפער בין המדע ליישומו אצל האתלטים בעזרת המאמרים, אימון והסברה. חי בקייפ טאון, דרום אפריקה, שם הוא מבלה את מרבית זמנו כמרצה בכיר במחלקת מדעי האימון ורפואת ספורט. עובד עם קבוצות ספורט וספורטאים אולימפיים.
ד"ר ג'ונתן דוגאס
תומר גמינדר – המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי.
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי.
