בדבוקה של הטור דה פראנס יהיו קבוצות שיזנקו עם כמה מטרות. קבוצת גארמין – שארפ וקבוצת סקאי יתמודדו על החולצה הצהובה והחולצה הירוקה במקביל אך לא רק
מאת:יאיר בן עמי
• כל כתבות הטור דה פראנס – כאן
• מסלול המרוץ- כאן
• רשימת משתתפים – כאן
• אתר הטור דה פראנס של שוונג – כאן
קבוצות על, בהן רוכבים כוכבי ענף האופניים, הן לא דבר חדש. עוד בתקופת הדבוקה של הנבחרות הלאומיות זה היה כשאיטליה זינקה עם ג'ינו בארטלי ופאוסטו קופי שהיו באותה התקופה שני הרוכבים הטובים בעולם. בשנות השמונים רכבו לורן פניון וברנאר הינו באותה קבוצה ולאחר מכן גם הינו עם גרג למונד ואורס צימרמן. הדוגמאות האחרונות הן של אסטנה עם לאנס ארמסטרונג ואלברטו קונטאדור וגם לאופרד טרק עם האחים שלק. לעיתים זה עובד והקבוצה מעמידה את הכוכבים על דוכן המנצחים ולעיתים זה פשוט יוצר התנגשות אגו המביאה לפיצוץ ושיתוק של הקבוצה או של אחד הכוכבים כמו במקרה של קונאגו- סימוני בג'ירו ד'איטליה 2004. קונאגו אומנם ניצח, לאחר שרק בתוך הקבוצה ידעו שהוא מזנק כבעל פוטנציאל לנצח, אבל סימוני לא הצליח להתעלות ליכולות שהלבישו אותו בוורוד אבל אפילו כך הוא סיים על דוכן המנצחים.
המקרים בהם קבוצות מתמודדות על החולצה הצהובה ובמקביל על עוד חולצה נדירים מעט יותר. כשהקבוצה מתרכזת בהובלת יותר מרוכב אחד לדוכן המנצחים הטקטיקה לא תשתנה כמעט אף פעם. רוכב המתמודד על החולצה הצהובה יצטרך להגיע לקו הסיום של הפסגות עם הראשונים ולא להפסיד זמן במרוצים נגד השעון. עם שני רוכבים. מאותה הקבוצה, מסוגלים לכך אין מניעה ששניהם יעמדו על דוכן המנצחים בשדרות הניצחון בפריז. הבעיה תהיה כשאחד מהרוכבים האלו יהיה מעורב בתאונה או יהיה בחלק הלא נכון במקרה של פיצול הדבוקה. אז לקבוצה תהיה בעיה לקבל החלטה כמה רוכבים, אילו ועד איזה גבול, להקריב לטובת סיוע לאותו רוכב שנתקל בבעיה. אבל כשקבוצה מכוונת על שתי חולצות זו יכולה להיות מכשלה אמיתית בשתי הגזרות.
הפעם האחרונה בה קבוצה אחת לקחה את החולצה הצהובה והירוקה של הטור הייתה בשנת 1997 כשיאן אולריך ניצח בטור ואריק זאבל לקח את החולצה הירוקה בפעם השנייה ברציפות. גם בשנה קודם לכן, 1996, לקחו שני רוכבי קבוצת טלקום את שתי החולצות כשביארן ריס ניצח בטור ואריק זאבל לקח את החולצה הירוקה הראשונה מתוך שש רצופות (1996-2001). זאבל הוא שיאן הניצחונות בקטגורית הנקודות ושני לו שון קלי, פרשן ערוץ יורו ספורט במרוצי אופניים, שאמר לאחר הניצחון השישי של זאבל: "זהו הישג ענק וכמי שניצח בקטגוריה ארבע פעמים אני אמור לדעת כמה זה קשה".
הרכב קבוצת גארמין – שארפ לטור דה פראנס ומה כל רוכב יכול לעשות בטור:
• ריידר היזסדייל
המוביל של הקבוצה לחולצה הצהובה.ניצח בג'ירו ד'איטליה לפני כחודש בלבד.
• קריסטיאן וונדה וולדה
מועמד להתמודדות על ראש הדירוג ואפילו חולצה הצהובה.
• תומס דניאלסון:
יכול להתמודד על ראש הדירוג ובסיטואציה הנכונה גם על החולצה הצהובה.
• טיילור פראר
מועמד להתמודד על ניצחון החולצה הירוקה.
• דוויד מילר
יכול לנצח קטעים בודדים מתוך קבוצת בריחה, אולי לשחזר את יכולותיו כשען בפרולוג ולאיים על החולצה הצהובה.
• דוויד זבריצ'קי
יכול לאיים על החולצה הצהובה בפרולוג ולנצח בקטעי טור בודדים מתוך קבוצות בריחה.
• רוברט האנטר
יכול לנצח במאוצים המוניים לקווי סיום אבל תפקידו להוביל את פראר במאוצים האלו.
• דניאל מרטין
רוכב ראש דירוג של גרנד טור (סיים במקום 13 בוואלטה א'אספנייה) אבל הוא מגיע כדי לתמוך ולא לנסות להתברג.
• יוהאן ואנסומראן
אולי היחיד בהרכב הקבוצה העונה להגדרה של פועל נטו למרות שכבר סיים במקום 29 בטור דה פראנס.
עד היום לא נראו בקבוצת גארמין – שארפ מאבקי אגו. הקבוצה ידעה להציב כל רוכב בעמדה הנכונה כדי להפיק ממנו את המיטב. הבעיה לא תהיה בזה אלא במקרים בהם אחד הרוכבים החשובים (וודה וולדה, הסזדייל או פראר) יסתבכו בבעיה כגון תאונה ממנה יצטרכו לגשר חזרה לדבוקה או כל סיבה אחרת שתחייב פעולת חזרה לדבוקה בעזרת מובילים.
פראר יתמודד על הניצחון בכל מאוץ המוני לקו הסיום ולטובת זה יש לו את רוברט האנטר אבל רוכב אחד המוביל למאוץ המוני יכול לא להספיק. המאבק הקשה ביותר של האנטר, כמו של כחל המאיצים האחרים, יהיה מול מארק קאוונדיש וגם בקבוצה שלו יש פיצול מטרות.
קבוצת סקאי תגיע עם מטרות על דומות לאלו של גארמין – שארפ. בראדלי וויגנס לצהובה ומארק קאוונדיש לירוקה. אם זה לא מספיק אז גם אדוולד האגן בואסון לניצחונות בקטעים הבודדים, מתוך קבוצות בריחה אבל לא רק.
בטור 2011 הוא ניצח פעמיים מתוך קבוצות בריחה וסיים פעם אחת שני מתוך קבוצת בריחה כשבנוסף הוא סיים שני, לקאוונדיש (לא רכבו באותה הקבוצה) במאוץ המוני לקו הסיום.
רוב ההרכב של סקאי מכוון סיוע לוויגנס ויותר מזה, כמו שקרה בוואלטה א'אספניה 2011, קריסטיאן פרום כנראה לא הגיע רק כמוביל של וויגנס בהרים ולא יהיה זה מפתיע למצוא אותו בסיום הטור גבוה בדירוג החולצה הצהובה. מייקל רוג'רס יכול למצוא עצמו מתמודד על החולצה הצהובה בפרולוג אבל הוא יהיה ממוקד סיוע לסגירת בריחות בקטעי המישור וסיוע לוויגנס בהרים. קריסטיאן ני, ריצ'י פורטה וקונסטנטין סיוציו יחלקו את הסיוע שלהם בין קאוונדיש במאוצים ההמוניים אבל בעיקר בסיוע לוויגנס בהרים. ברנאר היסאל הוא הרוכב עם התפקיד המוגדר ביותר בקבוצה. הוא התומך של קאוונדיש כמוביל במאוצים ההמוניים ובהרים כשקאוונדיש נשרך מאחור וחייב להגיע לקווי הסיום במגבלת הזמן.
החוכמה של קבוצות רבות מטרות היא בחלוקת הכוחות הנכונה בין הרוכבים והמשימות. אם בעבר היו קבוצות שהצליחו בהשגת כמה מטרות אין סיבה שזה לא יקרה שוב אבל כאמור, כשהדברים מתחילים להסתבך אז צריך למצוא את הפתרונות ובמהירות של 40-50 קמ"ש או בעלייה תלולה או אחרי תאונה, לא תמיד הראש עובד כמו שהוא עבד כשתוכנן המרוץ על מול המחשב ופרופיל המסלול.
