קאוונדיש בירוקה של הטור דה פראנס 2009 – האם יצליח לסיים איתה את הטור 2011?
צילום: Elyobelyob

מארק קאוונדיש, כמעט תמיד מתעורר לאחר כמה קטעים. בעבר זה היה כך:
2008:
טור דה פראנס- ניצח בקטע 5 ואחריו עוד 3 קטעים
ג'ירו ד'איטליה – ניצח בקטע 4 ואחריו עוד קטע אחד

2009:
טור דה פראנס- ניצח בקטע 2 (מרוץ כביש ראשון) ואחריו ניצח עוד 5 קטעים
ג'ירו ד'איטליה- ניצח בקטע ראשון (מרוץ קבוצתי נגד השעון והיה מוביל של
הג'ירו ליום אחד). ניצחון אישי ראשון בקטע 9 ואחריו עוד 2 קטעים

2010:
טור דה  פראנס- ניצח בקטע 5 ואחריו עוד 3 קטעים
וואלטה א'אספנייה- ניצח קטע ראשון (מרוץ קבוצתי נגד השעון) וכמוביל המרוץ
סיים שני בקטע 2.  ניצחון אישי ראשון בקטע 12 ואחריו ניצח בעוד 2 קטעים-
ניצח בקטגורית הנקודות

2011:
טור דה פראנס – ניצח בקטע 5 ואחריו עוד 3 קטעים (ותהיה לו הזדמנות לנצח בקטע האחרון בו ניצח בשנתיים האחרונות)
ג'ירו ד'איטליה- ניצח בקטע ראשון (מרוץ קבוצתי נגד השעון). סיים שני בקטע 2
ועלה לראש הדירוג המצטבר.  ניצח בקטע 10 ואחריו בעוד קטע אחד.

גרנד טור, יותר משאפשר לנצח,קל להפסיד. היכולת לשמור על דעיכה קטנה ככל האפשר היא עושה את ההבדל בין המנצח למקום השני. ככל שמצטברות שעות הרכיבה כך גדלה העייפות של כל הרוכבים. בנקודה מסוימת של עייפות כברלא יוכל רוכב פחות טוב לנצח את יריבו,הטוב יותר, בעזרת מוטיבציה או הברקה רגעית. כשהעייפות מצטברת המאיץ הטוב יותר יהיה בפער גדול יותר ממתחריו ואפשר היה לראות את זה בכל מאוץ בו ניצח קאוונדיש כשהפער שלו מהשאר גדל. זכור הניצחון שלו בקטע האחרון של הטור בשנת 2009 כשהפער שלו מהשאר היה כה גדול עד שאפילו את המושך האחרון שלו, מארק ראנשו, אף מאיץ לא השיג על קו הסיום. כשרוכב עוד טרי הוא יכול לנצל טעויות של מתחרה טוב ממנו או לבצע משהו מעל ליכולתו הרגילה כדי להפתיע. אבל ככל שהעייפות מצטבר כך מתחדדים הפערים בין הטובים יותר לטובים פחות והדבר נכון גם לגבי העליות והמטפסים. רק על השענים טהורים זה עובד הפוך. הסובלים מפגיעה בביצועים, ביחס למטפסים ולרוכב הגרנד טור הטובים, לאחר שלבי ההרים האחרונים. אפשר היה לראות, פעמים רבות גם בטור, כי מטפס טהור המפסיד 7 – 8 שניות לכל ק"מ לשען טהור מפסיד הרבה פחות מזה בקטע נגד השעון האחרון.

מכאן גם ההערכה כי תומא ווקלר עוד צפוי להפסיד זמן רב. ווקלר הצליח להחזיק את הקצב שנקבע עד כה, בעליות על ידי המועמדים לניצחון, בעיקר בזכות העובדה כי לא ראינו עוד התקפות ארוכות. עד כה כל ההתקפות היו ממש בסמוך לקו הסיום על פסגות ולא ראינו מהלכים של התקפות, או אפילו הכתבת קצב רצחנית, לאורך יותר מעלייה אחת. גם בעלייה ללוס ארדידן וגם בעלייה לפלאטו דה בילה ההתקפות היו מאוד קצרות ומאוד קרובות לסיום. כשיהיו התקפות ארוכות לא יגיעו כל כך הרבה רוכבים עם הקבוצה של המועמדים לניצחון לק"מ האחרונים של העליות.

18 ביולי 2005, יום אחרי הסיום על הפלאטו דה בילה.
החולצה הצהובה האחרונה שקיבל ווקלר באותו הטור.
השנה הוא מקווה להחזיק אותה גם באלפים,היכן שהפסידה ב- 2004
צילום: Fridolin freudenfett

אחת הטענות המעניינות,ביחס לעובדה שווקלר עדיין בחולצה הצהובה לאחר הפירנאים, היא לדבוקה הנקייה יותר מחומרים אסורים. הצרפתים טענו, מאז פרשת פסטינה בשנת 1998, כי בדבוקה יש שתי מהירויות. של אלו הצורכים חומרים אסורים ושל אלו שלא וטענתם כללה את העובדה כי בצרפת החוק קשה יותר כנגד שימוש במשפרי ביצועים לא חוקיים. זו אחת הסיבות,לטענת רבים, מדוע חלפו 26 שנים מאז ניצח ברנאר הינו בטור- המנצח הצרפתי האחרון (1985). אם נכונה הטענה, כי הדבוקה נקייה יותר, אז אולי נגלה כי רוכב כתומא ווקלר הוא באמת סוג של מקופח שסבל מרמאות קבוע בספורט. מצד שני,אם אכן הדבוקה נקייה, עוד צפויים לנו רוכבים לא מעטים שלא יהיו מסוגלים לסיים את הטור כפי שחשבו. חומרים משפרי ביצועים נחלקים לכמה קטגוריות ואחת מהן היא של חומרי משפרי התאוששות. אם השנה המועמדים לניצחון באמת נקיים מאשר בעבר, ולכן תומא ווקלר מחזיק את הקצב שלהם בעליות, הרי שעוד נראה רוכבים שיגמרו את כוחותיהם עד כדי שלא יוכלו להמשיך לרכב ובטח שלא להתמודד על החולצה הצהובה.

השבוע האחרון של הטור הוא כמעט תמיד הקשה ביותר אבל השנה הוא קשה במיוחד. מיום שלישי (קטע 16) ועד ליום שישי (קטע 19) כל הקטע קשה מקודמו וללא קשר לעייפות המצטברת- אלו פשוט קטעים שהופכים ליותר ויותר קשים ורק לאחריהם (שבת- קטע 20) ייערך המרוץ האישי נגד השעון- היחיד בטור דה פראנס 2011. העובדה שחלפו שבועיים וחצי, 15 ימי תחרות, תביא לשינוי בביצועי הרוכבים אבל יהיו גם מקרים של רוכבים שישתפרו בשבוע האחרון. לא פעם קרה כי רוכב הגיע לשיא כושרו בשבוע האחרון והיו מנצחי טור דה פראנס בעבר שגם כיוונו את כושרם לתחילת הטור כך שיבנה לשיא בשבוע האחרון. מיגל אינדוריאן היה תמיד מגיע לשיא כושרו בשבוע האחרון ולאחר שהשיל כמה קילו במהלך השבועיים הראשונים. בשנת 1996, כשלא ניצח בפעם הראשונה לאחר חמש ניצחונות רצופים, הוא סבל משבוע ראשון שבו לא הוריד משקל. האפשרות לדעוך או לפרוח אינה ניתנת לחיזוי ולכן אין שום דרך מדויקת לדעת איך יגיב גופם של המועמדים לניצחון או של תומא ווקלר לשבועיים שחלפו ולימים הבאים וזה עוד לפני שמנתחים את היציאה מיום המנוחה ותגובת שונות של רוכבים החל מהתפרקות מוחלטת ועד פריחה חסרת תקדים- הכל אפשרי, הכל פתוח בכל הקטגוריות ואי אפשר לדעת מה יהיה וזה רק צד אחד ההופך את הטור דה פראנס למרתק כפי שהוא.