תקראו לזה השקט שלפני הסערה שממתינה באלפים, החל ביום רביעי. מרבית המחשבות שלי כבר עלו שני הפוסטים האחרונים, ראשית בפוסט על מצב המרוץ (והספורט, באמת) בפלאטו דה ביי ואתמול, כאשר נתתי חלק מההקשרים לביצועים תוך בחינה של הפספורט הביולוגי וכיצד נראה שהוא שינה את התנהגות הסימום. אבל, היות והיום יום מנוחה, זה זמן טוב לנשום עמוק ולהסתכל קדימה. ניתן לראות את המקור וכתבות רבות נוספות ב:sportsscientists

מאת:ד"ר רוס טאקר; תרגום: תומר גמינדר

לצפייה בכתבות על קטעים קודמים בטור, כתבות צבע, וכן כתבות של ד"ר רוס טאקר לחצו על הקישור הבא – טור דה פראנס כתבות קודמות

הנה מספר מחשבות זריזות:

אם בוחנים את לוח המובילים הנוכחי, השם שקופץ החוצה מייד הוא תומא ווקלר. הנוכחות שלו שם היא רק חלק מהסיפור – העלילה האמיתית היא הקלות היחסית בה הוא סימן את כל ההתקפות בפלאטו דה ביי, שלט במרוץ בביטחון עצמי, באופן שהייתם עשויים לצפות מקונטאדור ושלק. הוא לא נאחז בחולצה, הוא שלט בה. אני אגיע לווקלר מייד, אבל במונחים של "חרדה" (מילה חזקה מדי, אבל בואו ונמשיך איתה), השאלה נסובה סביב המועמדים האחרים לדרוג הכללי.
ראשית, השלקים. כרגע במקום השני (פראנק) ורביעי (אנדי), הם מפגרים אחרי ווקלר ב-1:49 ו-2:15 בהתאמה. הם היו היוזמים של אותן התקפות שבכל זאת היו בפירנאים, כמו גם השליטה בקצב בבסיס של הטיפוסים, כאשר קבוצתם, לאופרד-טרק, עשתה את מרבית העבודה. המקור לדאגה שלהם בודאי יהיה חוסר היעילות היחסית גם של הקצב וגם של ההתקפות שלהם. המאמץ הקבוצתי בחזית ראה 30 אנשים רוכבים ביחד את הרבע הראשון של הטיפוס, וההתקפות שלהם סומנו במהירות. עד רגע זה, רק התקפה אחת של פראנק שלק הרוויחה זמן (אם נתעלם מהספרינט הקטן שנתן אנדי שתי שניות לפני יומיים).

סביר שלאחים שלק יש עוד במיכל, והם יצטרכו למצוא זאת, בגלל שלפניהם, לצידו של ווקלר, יהיה קאדל אוואנס (היות והפוסט מתורגם ביום איחור, אנו יודעים שקאדל עלה כבר למקום השני בדרוג בעוד אנדי שלק נשר עוד לאחור – ת.ג.), כנראה הטוב בשענים מבין חמשת הבכירים. כרגע הוא 17 שניות מאחורי פרנק ו- 9 לפני אנדי (כאמור, זה היה נכון אתמול, היום הוא מוביל על פני פרנק ב-4 שניות ועל פני אנדי ב-1:18 דקה) לכן המחשבות של השלקים הן בודאי שאם נדלג על האלפים הישר למבחן האישי נגד השעון, הם לא יזכו בטור, אפילו אם יעקפו את ווקלר ב- 2 דקות! לכן הנטל מוטל על כתפיהם להתקיף ולעשות מאמץ אפילו יותר גדול כדי א) להפיל את אוואנס ו- ב) לקצץ את ההובלה של ווקלר לדקה לכל היותר לפני שבת. זו הסיבה לעצבנות לפני האלפים.

ואז ישנו אוואנס. מתוך חמשת הבכירים, הוא כניראה זה שיש לו את הסיבה הכי קטנה להיות מודאג מהמצב במרוץ. יכולות הנג"ש שלו מאפשרות לו את המותרות שאינו חייב לתקוף, למרות פער הזמן של 2:06 דקות מווקלר שעשוי היה להטריד אותו (למרות שביום אחרי המנוחה הוא תקף לצידו של קונטרדור וצמצם את הפער מווקלר ל-1:45 דקה– ת.ג.). אבל עבורו, החרדה מקבלת את הצורה של ספק. האם הוא יהיה מסוגל להמנע אפילו מ- 10 דקות רעות באלפים, שלא לדבר על עלייה גרועה או יום? 10 דקות רכות כאלו עלולות לעלות לו דקה שלמה, בין אם לווקלר, לשלקים או לקונטדור. ואם זה יקרה, אומנם הסיכויים שלו לזכייה לא ייעלמו, אבל הוא יהיה בסכנה. ויום רע, שתיים או שלוש דקות, והתקוות שלו לזכייה ייעלמו. ולכן הוא יטפס כשהוא יודע שההתקפות חייבות לבוא, מהשלקים כפי שהזכרנו, ומקונטדור כפי שנדון מייד, והשאלה שלו היא האם הוא יוכל להגיב?

עתה לקונטדור. השליטה שלו בטור (והרצף של שישה ניצחונות רצופים בגרנד-טור) נעלמת, והאלפים הם ההזדמנות היחידה שלו לארגן ניצחון. הפער של 4:00 דקות לווקלר (שירד ל-3:42 דקות בעקבות הקטע ה- 16) די מספיק, אבל ה-1:45 דקה לאנדי (עכשיו 29 שניות) ו- 1:54 דקה לקאדל אוואנס (עכשיו 1:57 דקה) הופך את הביצועים לצעד של ייאוש. הוא חייב להתקיף. ואם (או מתי) שזה יקרה, הוא עשוי להיות הזרז שיכריע את המרוץ.
 
נשאר לראות האם הוא מסוגל להרוויח את הזמן החיוני. הביצועים שלו בפירנאים היו 'תפלים', ויש לכך שני הסברים אפשריים. או שהוא עדיין עייף מהג'ירו, או שהברך שלו והבעיות האחרות שפגעו בו בשבוע הראשון עצרו בעדו. במקרה הראשון ניתן לצפות שקונטדור ימשיך ויפסיד עוד זמן, ובמקרה הטוב ביותר יגיב להתקפות באלפים. ללא ריווחי זמן, רק שימור, ועוד יותר סביר שהוא ימשיך וידרדר. אבל אם זו הברך, אז יום המנוחה, ושני הימים הקלים יותר לאחריו, עשויים לעזור לו לחזור מעט לכושר תחרותי.

עם הכושר התחרותי עלולה לבוא התקפה של קנטדור. זה כבר קרה, לקונטדור עשויה להיות האמירה המכריעה על כתפיו של מי תנוח החולצה הצהובה השנה. עד עתה, ראינו התקפות מהשלקים, אבל הן גרמו נזק קטן מאוד לחמשת הגדולים האחרים (הוספנו את סנצ'ז!) אם קונטדור יתקוף, ואם זה יהיה דומה למהלך טיפוסי שלו, אז הוא לא ישב סתם ויאפשר התארגנות מחדש כפי שראינו בפירנאים – זו תהיה התקפה ממושכת, או התקפות חוזרות, והשדה יתפצל, אפילו אם רק לזמן קצר (וזה בדיוק מה שקרה בשלב הראשון לאחר המנוחה, שתי התקפות שהשאירו את אנדי שלק ובאסו הרחק מאחור, ואת פרנק שלק וווקלר מעט מאחור, אוואנס החזיק מעמד וסיים לפני קונטדור – ת.ג.). זו עשויה להיות הפלטפורמה שהשלקים, באסו או אוואנס צריכים בכדי לפתוח סופסוף את המרוץ. האירוניה היא שקונטדור עשוי להחזיק את המפתח, אפילו שהסיכויים שלו לזכייה מחייבים יותר מכמה רכיבות טובות שלו.

באסו טיפס היטב, ואפילו הראה סימני תוקפנות. יכולות הנג"ש שלו תמיד היו מוטלות בספק (הוא איבד כ-4 דקות לקאדל אוואנס בנג"ש בדופינה ליברה לאחרונה, במסלול דומה מאוד לזה של הנג"ש בשבת), ולכן הוא באותו מצב כמו קונטדור – הוא חייב להתקיף לפני שאנו עוזבים את האלפים. השאלה היא האם יש לו את היכולת לכך, ואני חושד שבמקרה הכי טוב, הוא יסייע לתוקפנות של אחרים וירכב חזק מבלי לבצע מהלכים מכריעים.

היו כמה דיונים מעניינים מאוד בעקבות הפוסטים האחרונים על מה שנראה כאסטרטגיות חששניות עד כה, והצעות שעשויה להידרש אגרסיביות גדולה יותר. אני מרגיש שהאלפים יספקו אגרסיביות זו, סגנון רכיבה שלוקח סיכונים שלא ראינו בפירנאים. הסיבה הפשוטה היא שבאלפים, האסטרטגיה הולכת להיות מוכתבת על ידי מבחן הזמן ולא על ידי המיקום בדרוג הכללי, וכפי שהזכרנו למעלה, ישנם רוכבים שפשוט חייבים להסתכן.

הבעיה באסטרטגיה, במיוחד בטור דה פראנס, היא שהטור הוא כמו משחק פוקר עם הבדל אחד מכריע – הקלפים שיש לך ביד והדרכים בהן אתה יכול לשחק איתם ביום אחד משליכים על הקלפים שיהיו לך ביום המחרת! מאמץ גדול ביום אחד – תקראו לזה הימור גדול או בזבוז של אנרגיה – תמיד יגררו יום גרוע למחרת, לכן המפתח הוא כיצד לפזר את ההשקעות בצורה האפקטיבית ביותר. זה אסטרטגית קביעת הקצב בגדול, לא ההקצאה של 'משאבים פיזיולוגים' בתחרות אחת, אלא על גבי הרבה תחרויות חוזרות.

בזמן שאני אינני מתכוון להמשיך לנושא הסימום, מאחר וזה כבר עלה בפוסט בסוף השבוע,  טור נקי יטיל עול נוסף על משאבים אלה – הם אינם אינסופיים. הם מעולם לא היו, אבל עכשיו הם אפילו יותר יקרי מציאות מאשר קודם (תקראו להם משאבים יקרים) ולכן השמירה על המשאבים שולטת. וכאשר אתם הופכים זהירים, רוכבים אשר עשויים היו להיות דקה או שתיים מאחור כתוצאה מהפרש של 3% עד 4% ביכולת, מסוגלים לשרוד, וליהנות מה- 'ספק', ולכן זהירות זו אחראית לקבוצות המורחבות שראינו בטיפוסים עד עכשיו.

כמובן, אפשרי לרכב בצורה אגרסיבית – לנצל "יום טוב" וללכת על זה עם התקפה ארוכה. אבל הבעיה נראית שוב באנאלוגיה לפוקר – כמו בפוקר, אתם אינכם יודעים מה הקלפים שיש לרוכבים האחרים, ולכן עליכם להחליט מה הכי טוב עבורכם, הכי רע עבורם, עם מידע חלקי! אתם אינכם יודעים אפילו אם הקלפים שלכם יחזיקו מעמד במהלך כל היום, ולכן אפילו בטיפוס יחיד, התקפה גדול 11 ק"מ לסיום עלולה לעלות ביוקר, מכיוון שהיכולת לקיים הספק כוח סופר-גבוה מסוג זה שדרוש להאצה הרחק מקבוצה ואז לשמור על היתרון מוגבל אולי ל- 25 דקות. תזמנו זאת לא נכון, ואתם תחזרו אחורה 2 ק"מ לסיום והתוצאה היא טור אבוד. אבל האלפים יחייבו סוג זה של לקיחת סיכונים במרוץ, ולכן הם צריכים לספק מרוץ מרתק!

לסיום, יש את ווקלר, אולי הסיפור הגדול ביותר של הטור. הזכרתי אתמול שהיתרון של 1:49 דקה של ווקלר היה גדול מספיק לשמור אותו בצהוב עד מבחן הזמן, אלא אם הוא ייפול מהיכולות שהפגין עד כה. זאת מכיוון שאינני מאמין שמשהו מתוך 7 הגדולים מסוגל להעלות את הביצועים ביותר מכמה אחוזים. בבירור יש שם כמה 'ספרים', אל תטעו, אבל אפילו קפיצה למה שאני חושב שהיא התקרה תגרום להם לכרסם מעט ביתרון שלו, לא לפוצץ אותו. הדרך היחידה בה ווקלר לא ילבש את החולצה הצהובה במבחן הזמן היא אם הוא ישבר באלפים. אם הוא ימשיך בכושר התחרותי שהראה בפירנאים, הוא בצהוב.

כדי להמחיש זאת, תבחנו את הגרף בהמשך, אשר צוייר על ידי אלכס סימונס (Alex Simmons) שתמיד יש לו תובנות (ולפעמים גם כותב באתר), ואשר נילקח מהפורום של cyclingnews שבוע שעבר. הוא מראה את הזמן החזוי על האלפ ד'ואז כפונקציה של הספק הכוח (בוואט לק"ג) ובתנאי רוח שונים. הקו הכחול מראה את הזמנים הצפויים ללא כל רוח.

 
לדוגמא, טיפוס ב-6 וואט לק"ג ייתן זמן של כ-39:20 דקות. השאלה שיש לשאול סביב הטור של 2011 היא האם ווקלר עלול לאבד הובלה של 1:49 דקה? ותזכרו שיש שני סיומים בפסגות הרים – הגאליביר (Galibier) עלייה ארוכה יותר, באה אחרי שלב קשה, מסתיימת בגובה גדול יותר, אבל פחות תלולה. האלפ ד'ואז היא העלייה האחרונה בטור. לשתיהן יש את היכולת לשנות את טבלת המובילים בטור, אבל בואו ונבחן מה יידרש לשם כך.

למטה מופיע אותו גרף, עם שלוש תוספות:
• ראשית, העיגול הכחול מראה את הביצועים שנצפה להם אם הספק הכוח יהיה דומה לתחזית בפלאטו דה ביי. שם הערכנו שהמסיימים בראש הגיעו לממוצע של 5.7 וואט לק"ג על פני 47 דקות. אותו הספק באלפ ד'ואז ייתן זמן של 41:10 דקות.
• העיגול הצהוב את המקבילה ללוס ארדידן, כאשר הממוצע היה 5.9 וואט לק"ג (הערכה, יש להודות). כאן התחזית היא 39:50 דקות.
• המרובע הירוק מראה כי בתוך טווח זה של הספקי כוח, פער זמנים של 1 דקה ייווצר בעבור כל הפרש של 0.2 וואט לק"ג. במילים אחרות, אם ווקלר ירכב ב-5.8 וואט לק"ג (בהתאם למה שעשה עד כה), אזי היריבים שלו יזדקקו לשני ימים עוקבים של 6 וואט לק"ג בכדי למחוק את ההובלה שלו בת 1:49 דקה.

• אם ווקלר יכול להפיק את אותם ביצועים כפי שעשה בלוס ארדידן, ידרשו לו כ-40 דקות לרכוב במעלה האלפ ד'ואז
השאלה הבאה: בכמה מהר יותר יוכלו האחרים לרכוב? 6 וואט לק"ג יתנו להם זמן צפוי של 39:20 דקות, ולכן הם יצמצמו את ההובלה של ווקלר בכ- 40 שניות. אולי הם ימצאו 6.1 וואט לק"ג, ירכבו ב-38:50 דקות, והיתרון של ווקלר ירד מתחת לגבול הדקה. אם הם יחזרו על כך בשני הימים, ייתכן שניראה חולצה צהובה חדשה לפני המרוץ האישי נגד השעון בגרנובל.

כמובן שקיימת האפשרות שהם כבר קרובים לגבול היכולת – אולי 5.8 – 5.9 וואט לק"ג היא היכולת שלהם. במקרה זה, ווקלר מחזיק בהובלה ומתחיל את מבחן הזמן ביתרון של 1:49 דקה.
• אם ווקלר יוריד את הרמה שלו אפילו במעט, אבל האחרים לא, אתם יכולים לצפות לפערי זמן של 60 עד 90 שניות בטיפוס. 5.6 וואט לק"ג כנגד 5.9 וואט לק"ג משמעותם כמעט שתי דקות בעלייה. יום אחד כזה וווקלר יאבד את החולצה הצהובה.
• כמובן, אם ווקלר יתרסק בגדול וירכב אפילו רק ב- 10% לאט יותר ממה שרכב עד כה, הוא יפסיד זמן משמעותי, הרבה דקות, והמרוץ יישאר בין המועמדים האחרים.

לסיום, תזכרו שהמרוץ איננו מבחן זמן אישי או טיפוס בהרים. האופי הקבוצתי משמעותו ששלק או קונטדור הרוכבים נאמר ב- 6 וואט לשעה לא ירוויחו סתם זמן מול מי שרוכב ב- 5.8 וואט לשעה, מכיוון שהם פשוט ימשכו אותו בעלייה. לכן מה שתיארתי למעלה בעבור ווקלר, דקה אחת לכל 0.2 וואט לק"ג נכון רק אם נוצר פער והעלייה הופכת למעין "מרוץ נגד השעון".

לכן, היכולת של מישהו מבין ה- 7 הגדולים ליצור פערים בהרים דורשת יותר מאשר סתם הספק כוח גדול יותר. היא דורשת התקפה ראשונית כאשר הספק הכוח הוא 700 עד 800 וואט (11 עד 12 וואט לק"ג) לפרק זמן קצר, ולאחריה היכולת להחזיק את ההספק הגבוה יותר. לעיתים קרובות אתם תראו התקפה אשר מפצלת את הקבוצה, אבל אז היא חוזרת ומתקבצת בהדרגה – זאת מכיוון שהתוקף היה מסוגל להגביר את הכוח בפתאומיות, אבל לא להחזיק אותו, ואז אלה שמאחוריו יכולים להגביר בהדרגה ולמשוך את עצמם אליו.

לכן קונטדור, שוב, עשוי להחזיק את המפתח, מכיוון שההץקפות הרגילות שלו יפצלו את הקבוצה, ואז אם למשהו יש את הכוח להגביר את הקצב בחזית, קונטדור עשוי לספק להם את ההזדמנות לבטא את מה שעשוי להיות ההבדל הקטן, אבל המאוד משמעותי, והמאוד אמיתי בין אלוף אמיתי ושאר 10 הרוכבים הטובים.

מה שיהיה, מצפה לנו מופע אמיתי באלפים, מלא אינטריגות ודרמה, ועם שבעה או שמונה שחקנים ראשיים!

ד"ר רוס טאקר
ד"ר רוס טאקר בעל תואר ד"ר בפיזיולוגיה של האימון ותואר שני במנהל הספורט מאוניברסיטת קייפ טאון.
תחום העניין העיקרי של רוס ביישום המדע להישגים, אצל ספורטאי עילית
ומערכותספורטיביות, ובגישור הפער בין מדע למסחר. הבלוג של רוס נועד לשרת
מטרה זועל ידי גישור הפער בין המדע ליישומו אצל האתלטים על ידי מאמרים,
אימוןוהסברה. רוס חי בקייפ טאון, דרום אפריקה שם הוא מבלה את מרבית זמנו
כמרצהבכיר במחלקת מדעי האימון ורפואת ספורט. הוא עובד עם קבוצות ספורט
וספורטאיםאולימפיים.

תומר גמינדר– המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי

קראו עוד מאמרי ספורט מתורגמים