והפעם יעל שמש מספרת על ריצת טיול בירושלים שבה ההנאה מהדרך היא המטרה האמיתית. לא כך?
מאת:יעל שמש
זוהי הריצה השנייה שלי במסגרת ריצות שלוש הרגלים של "אנדיור". הראשונה היתה בסוכות, ומניסיון קודם וכן מניסיון שנים קודמות של ריצות סליחות בערב יום הכיפורים, אנו יודעים שיש למה לצפות. "ריצת טיול", כינה אותה רן שילון. כתמיד, המדריך הוא מנש הס, שמבצע את התפקיד בהתנדבות ובהצלחה מסחררת. הפעם הריצה החלה בקיבוץ רמת רחל, השוכן בתוך ירושלים.
ארבעת בתי הכנסת הספרדים צילום: איתן דביר
עוד כתבות בנושא
רבים מדברים על החשיבות של "ההנאה מהדרך", ובמקרה זה הדברים מקבלים משמעות נוספת. מירב אוספת את סוניה ואותי, והדרך לקיבוץ רמת רחל, בחברת שתי חברות אהובות וידיד אחד דעתני, ה-Waze, עוברת עלינו בשמחה ובהשלמת פערים. זהו לנו מפגש ראשון עם סוניה מאז רצה את מרתון פריז, כך שהצהלה גדולה.
עם מירב וסוניה ליד קבר דוד צילום: חוי זוסמן
ברמת רחל אנו פוגשות את שאר הרצים והרצות נרגשים לקראת החוויה, והריצה מתחילה בשטח פתוח, בפארק הזיתים היפה. הנשימה נעתקת למראה הפסל של עמודי עץ זית, ואני קולטת בהקלה שאיתן דביר ועידית שוהם, הרצים המצלמים של הקבוצה, מתחילים במלאכת הצילום, ויודעת שגם הפעם צדיקות מלאכתן נעשית בידי אחרים. אנו צופים על ספר המדבר, על ההרודיון והר חומה וממשיכים בריצה למוצב הפעמון הירדני שמול קיבוץ רמת רחל. משם אנו רצים לתלפיות הישנה ועוצרים ליד הבית שבו התגורר ש"י עגנון. מנש מספר לנו שבימי חייו של עגנון הציבה העירייה שלט מול פתח ביתו המבקש מהתושבים לשמור על השקט, משום ש"סופר בעבודתו".
פארק הזיתים צילום: עידית שוהם
לזמן קצר הקבוצה מתפצלת ואני רצה עם רן, שיוצא לריצה מהירה יותר המעלה את הדופק. אנו עוברים בנקודת תצפית יפה לים המלח ומגיעים לפסל הסובלנות וכאשר אנו חוזרים להתאחד עם שאר הקבוצה אני חשה הקלה. מנש מציין שבאזור שבו אנו נמצאים, מול ארמון הנציב, שמות הרחובות נושאים את שמות עולי הגרדום והרי זה כקריאת תגר (למען האמת, הוא התבטא בלשון פחות מעודנת) לארמון הנציב. רצים בטיילת היפה של ארמון הנציב ומנש מספר לנו שמדי שנה, בכ"ט בחשוון, 50 ימים לאחר יום הכיפורים, חוגגים בה בני העדה האתיופית את חג הסיגד, חג הכיסופים לישראל.
בגבעת התנ"ך היפה מנש מוצא צבה גדולה, ואני מתמלאת אושר. צבים היו חלק בלתי נפרד מילדותי בעומר, אך היום כמעט שאינם בנמצא.
ברכת הכהנים כמזכרת צילום: איתן דביר
שם, ליד כתף הינום, מספר מנש על התגלית הארכיאולוגית המרעישה שהתגלתה בכתף הינום בחפירותיו של הארכיאולוג, גבי ברקאי: שתי לוחיות כסף ובהן נוסח מקוצר מעט של ברכת הכוהנים, המתוארך למאה השישית לפנה"ס, הממצא הקדום ביותר של טקסט מקראי. ההשערה היא שלוחיות הכסף הללו שימשו כקמיעות. מנש מחלק לכל אחד מאתנו מתנה קטנה וחביבה שהכינה הבת שלו – ברכת כוהנים מודפסת ומנוילנת ורבים מאתנו, כולל אני, מצמידים אותה לתרמיל. ברכת הכוהנים אהובה עלי במיוחד.
אנו עולים בריצה להר ציון ותוך כדי ריצה אני מתעדכנת ביעדים המרשימים של חבריי לקבוצה, בין אם מדובר ביעד של מרחק (אלו המתכננים לרוץ 70 ק"מ עוד שבוע, במרוץ "הארץ המובטחת מים אל י-ם"), ובין אם מדובר ביעד של מהירות.
היכונו לביאת המשיח צילום: איתן דביר
מקבר דוד (שדוד אינו קבור בו, שהרי בוודאי נקבר בעיר דוד) ממשיכים לארבעת בתי הכנסת הספרדים, ומנש מספר את סיפורו המרתק של בית הכנסת "החורבה", שעבר גלגולי הרס ושיקום, ושהיום, לאחר השיפוץ, הוא כולו תפארת והדר, ולעומתו, בפרדוקס ירושלמי, בית כנסת "תפארת ישראל" ההרוס ונראה כחורבה. משם אנו ממשיכים לשני בתי כנסת אשכנזים, שלא לקפח אף עדה.
"היכונו לביאת המשיח!" צועק בהתלהבות בחור צעיר הצועד לכותל ומהווה הדגמה חיה לכך ש"סינדרום ירושלים" עודנו עמנו.
אנשים כה רבים מגיעים לכותל המערבי לטקס ברכת כוהנים. גם אנו קיווינו לשמוע אותו, אך הטקס מתאחר ולמרבה הצער צריך להמשיך. אנו רצים למתחם התחנה, היפה עד מאוד בעיניי, ומשם ממשיכים לעלות בריצה לקיבוץ רמת רחל. אני מתוודה בפני לילך שכאשר ירדנו מהקיבוץ חשבתי לעצמי שדווקא בסוף צפויה לנו עלייה. מתברר שאותה מחשבה בדיוק עברה גם במוחה. "מוחות רצים חושבים במקביל". העלייה סוף סוף מסתיימת ומובילה אותנו לפריסה טעימה וכשרה לפסח, ברובה טבעונית, שאנו ראויים לה לאחר 18–19 ק"מ של ריצה ברחובות ירושלים.
וכבר מחכים לריצת שלוש הרגלים הבאה…
צילום תמונת השער: איתן דביר
23.4.2014
יעל שמש
מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן,
פעילה למען בעלי-חיים
היכנסו לבלוג של יעל שמש ב-Shvoong – טבעונית למרחקים ארוכים
