יעל שמש רצה במרתון טבריה וזכתה לליווי צמוד, עידוד והרבה צמחונים וטבעונים על המסלול
מאת:יעל שמש
"רק שלא יפרצו למכונית ויגנבו את האופניים שלך", אמרתי בחשש ליריב בערב שלפני המרתון. שהרי אם יגנבו לו את האופניים, איך הוא ילווה אותי במרוץ, כפי שתכננו? ואני כל כך חשקתי בליווי הזה, עד שלא העזתי להאמין שאכן הכול יסתדר. חששתי מאכזבה מרה, במקרה שלא.
חששות ופחדים לפני המרוץ
הגענו לטבריה ערב קודם והשתכנו במלון הדירות ארזים. האופניים נותרו במכונית ואני נותרתי עם הדאגות. כאשר יריב חזר בבוקר לדירה, לאחר שהעמיס את הציוד שלנו על המכונית, העמדתי פנים שאיני מופתעת מכך שמצא את המכונית שלמה ואת האופניים בתוכה, ולא גיליתי עד כמה רווח לי. אמנם עדיין נותרה הדאגה שמא לא יתאפשר לו להגיע לכביש באופניים, אך כעת לפחות יש סיכוי. דאגה נוספת שהעסיקה אותי היא אם אצליח להיפגש עם יואל שטיבל כדי לרוץ אתו את המחצית הראשונה של המרוץ. יואל אמנם הרבה יותר מהיר ממני, אך הוא החליט שהוא רוצה לפתוח בקצב רגוע ומעדיף לרוץ את המחצית הראשונה של המרוץ בחברתי.
אך החשש הגדול מכולם היה שרגליי תבגודנה בי, ובעיקר חששתי לקרוע שריר בצורה חמורה שתאלץ אותי להפסיק את המרוץ. לפני המרתון קרה לי פעמיים שהתכווצות חזקה בירך האחורית מנעה ממני להמשיך לרוץ או אפילו ללכת, ונאלצתי למתוח את המקום ולעסות אותו לפני שיכולתי להמשיך באימון. פחדתי שהתסריט הזה יחזור במרתון, ואולי חלילה אף בעוצמה רבה יותר, שתשבית אותי לגמרי.
ריצה בתוך חיוך
|
למרות חששותיי, מרתון טבריה נפתח ברגל ימין. פגשתי את יואל בקלות. האווירה הייתה מלהיבה. על קו הזינוק פגשתי את יואב בן-דב, רץ טבעוני שאותו הכרתי עד כה רק מהפייסבוק. אף הוא בחולצה המזהה אותו כטבעוני, וכן בתגלחת ראש מגויסת למען הרעיון הטבעוני: מצד אחד גילוח שיצר את האותיות VEGAN ומן הצד האחר הסמל של שחרור בעלי החיים – כף בעל חיים. במהלך המרוץ פגשתי רצים טבעונים וצמחונים נוספים. את חלקם זיהיתי לפי חולצות הנושאות מסר טבעוני, וחלקם סיפרו לי שהם צמחונים או טבעונים, בראותם את חולצת המרוץ שלי שנשאה את הכיתוב Vegan Runner.
ההנחיה שיואל ואני קיבלנו מהמאמן שלנו, אילן פריש, הייתה לפתוח בקצב 5:40 ולהגביר רק לאחר עשרה קילומטר, אך לא הצלחנו לעמוד בהנחיה. הקצב התברר כמהיר יותר. נראה שהאדרנלין של המרוץ והתנאים הטובים לא אפשרו לנו להוריד קצב. נהניתי כל כך לרוץ בקצב נוח, בנוף היפה כל כך: הכינרת לשמאלי וההרים הירוקים לימיני. "המסלול הוא בצורה של חיוך", תדרך אותי חברי לקבוצה אריק הופמן, ואני התפעלתי כל כך מהרעיון ובזמן המרוץ הזכרתי לעצמי שאני רצה בתוך חיוך. |
עם יואל שטיבל, לפני הזינוק צילום: מרק סופר
|
בסביבות הקילומטר החמישי אבן נוספת נגולה מעל לבי למראה המשמח של יריב הממתין לי בצד הדרך. יריב החמיא ליואל על הריצה ההֵרואית של שלושים קילומטר שרצנו שנינו בגשם השוטף, כהכנה למרתון, ומכאן ואילך רכב לצדנו. מלבד חברתו הנעימה, הוא הוכיח עצמו כעזר כנגדי: הושיט לי מים כאשר ביקשתי וקיבל לידיו את השקיות הריקות של הג'לים לאחר השימוש. זו לי פעם ראשונה שאני חוזרת מריצה ארוכה וחגורת הריצה שלי אינה דביקה בשל עטיפות הג'לים הריקות שאני תוחבת לתוכה. בנוסף השמיע לנו יריב מוזיקה, שהוסיפה להנאה, בעיקר השיר "I'm alive!" של ELO, שנראה לי הולם במיוחד מצב של ריצה. כאשר נשבה רוח חזקה שכמעט העיפה את כובעי, יכולתי להעביר את הכובע ליריב.
ירידה בקצב וגורמים מעודדים
בערך בקילומטר העשרים נפרדתי מיואל לשלום. לצערי לא הצלחתי להגביר, כפי שהורה לי אילן. החצי השני של המרתון היא אטי במידה ניכרת מהחצי הראשון. "רואים שנחלשת", אמר לי יריב. אאוטש! לא אומרים דברים כאלה! אם שוב יתאפשר בעתיד שילווה אותי – נראה לי שאעביר אותו סדנה מזורזת ומרוכזת – כיצד לתמוך ברצה שאותה הוא מלווה בזמן הריצה.
למרבה השמחה לא קרעתי שום שריר ולא הגעתי למצב שבו הצטרכתי לעצור את הריצה כדי להתמתח או לעסות את המקום הפגוע. הירכיים האחוריות אמנם כאבו, אך היה זה כאב נסבל. למעשה, לאורך הריצה לא חשתי מצוקה או משבר למעט התסכול בחצי השני של המרתון על כך שאיני מצליחה לרוץ בקצב שאני אמורה לרוץ בו. ניסיתי להתעודד באמצעות שלושה פתקי עידוד שחיכו לי בחגורת הריצה – מאמי, מחברתי רונית ומחברתי סוניה. כל פתק כזה שימש זריקת עידוד, אף ששליפתו וקריאתו עיכבו אותי מעט. גם המחשבות על אמי ועל החברות הטובות שהבטיחו לשגר לי אנרגיות חיוביות בזמן הריצה חיזקה אותי. מחשבותיי נדדו מפעם לפעם לשני הרצים הטבעונים מאוסטרליה, ג'נט ואלן מאריי, בת 64 ובן 68, שהקיפו את אוסטרליה כולה בריצה. במשך שנה שלמה רצו מרתון מדי יום, לעתים בתנאי מזג אוויר קיצוני, וכל זאת כדי לקדם תזונה חומלת, בריאה ומתחשבת בסביבה. כאשר חושבים על ההישג שלהם, קשיי המרתון שלי מתגמדים. הרי אני, שלא כמוהם, אנוח בימים שלאחר המרתון.
להפתעתי, ובניגוד למה שנאמר לי (שאַל לי לצפות לעידוד במרתון טבריה ברגע שיוצאים מן העיר) היו גם מעודדים לאורך הדרך, בעיקר בתחנות ההתרעננות. מובן שלא כמו במרתון ירושלים, אך הרבה יותר ממה שציפיתי. אחד אף שאל אותי לשמי ובקול רם הכריז: "מחיאות כפיים ליעל שמש!" התרגשתי מהמחווה. אני חושדת שנראיתי לו עייפה ולכן התמקד בי.
מזג אוויר מתאים לריצה
בקילומטר ה-34 הסב יריב את תשומת לבי לגבר שרץ לפני, ועל גב חולצתו רשום: "I'm Proud to be Vegan" (אני גאה להיות טבעוני). "יאללה, בואי נדביק אותו, כך שנוכל לדבר אתו", ניסה לדרבן אותי, אך הייתי עייפה מדי למאמץ הזה לאור קצב הריצה המהיר שלו. התנחמתי בכך שלרעיון הטבעוני יש כרגע שגריר טוב ממני, לפחות מבחינת יכולת הריצה.
אכזבה קלה אך בעיקר טעם של עוד
כמה מרגש היה לחזור לעיר טבריה ולראות את תושביה מריעים לרצים. במאות המטרים האחרונים יריב לא הורשה להמשיך לרכוב לצדי. לכן העביר לי את הנייד שלי, כך שנוכל לאתר זה את זה עם סיום המרוץ. משום כך אפשר לראות בתמונת הסיום שלי שאני נושאת טלפון נייד בידי.
ובאשר לתוצאה, התאכזבתי מעט שלא שיפרתי את השיא שלי ממרתון תל-אביב, המרתון הראשון שלי, ולא הצלחתי לרדת מ-3:59 כפי שייחלתי. אבל התנחמתי בכך שבזכות חמש שניות ראיתי את הספרה 3 כספרה ראשונה בתוצאה, ולא את הספרה 4. פתטי? ועוד איך! אך אני מתייחסת לחולשה הזו בסלחנות.
"טעם של עוד" כבר כתבתי? ובכן, נגזר עלינו או התאפשר לנו לחוות עוד מטבריה מהר מאוד. כאשר ביקשנו לחזור לביתנו לאחר המרתון, נתקענו בפקק תנועה אימתני ובמשך שעה שלמה השתרכנו באותו הרחוב בטבריה. יריב העריך שלא נצליח להגיע לקריית אונו לפני כניסת השבת, ולפיכך החנינו את המכונית במקום הראשון שהתאפשר, קרוב למדי לנקודת הזינוק של המרתון. יריב העמיס את כל הציוד שלנו על האופניים וחזרנו ברגל למלון ארזים, שממנו התפנינו בבוקר, וביקשנו לשכור חדר לשבת. נכון שלא תכננו זאת, וחשנו קצת מדוכדכים בשל כך, אך בדיעבד היה כה נחמד לטייל ברגל בשבת ברחובות טבריה ולהגיע לכינרת. היה מרגש לשוב ולראות את נקודת הזינוק של המרתון – עדיין חגיגית עם באנר גדול ודגלונים בצד הדרך. וכאשר שכבתי במיטה במלון, קראתי ספר מעניין ופניי לנוף המרהיב של הכינרת, תפסתי עצמי לפתע עם חיוך גדול ומטופש מרוח על פרצופי.
23.1.2014
יעל שמש
מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן,
פעילה למען בעלי-חיים
היכנסו לבלוג של יעל שמש ב-Shvoong – טבעונית למרחקים ארוכים
