בפעם הקודמת שבה נסעתי לחו"ל, התלבטתי אם לארוז את נעלי הריצה. הפעם כבר נסעתי מצויידת בתכנית אימונים
מאת:יעל שמש
זו לי פעם שנייה שאני רצה בחו"ל. הפעם הראשונה הייתה לפני מעט יותר משנה, זמן קצר לאחר שהתחלתי לרוץ, וזאת בעקבות השתתפותי בכנס לחקר המקרא, שהתקיים בלונדון (כתבתי על כך את הרשימה "תודה ללונדון").
לא קשה למצוא את ההבדלים בין שתי הפעמים הללו. בפעם הראשונה התלבטתי אם להוסיף נעלי ריצה למזוודה. תהיתי אם יהיה לי זמן ואם יהיה לי חשק לרוץ. הרי אהיה עסוקה בכנס ובהתכוננות להרצאה שאני צריכה להרצות. בסופו של דבר, כמעט ברגע האחרון, ארזתי גם את נעלי הריצה, ואכן רצתי פעמיים לאורך התמזה, ובהנאה רבה. הפעם נעלי הריצה היו הדבר הראשון שהוכנס למזוודה. היה לי ברור שארוץ ברחובות אמסטרדם (שבה נערך הכנס) ואח"כ בארנהם (שבה נפשתי עם אישי, יריב, לאחר הכנס). יתרה מזו: היה לי ברור מה אעשה בכל יום, מבחינת אימוני ריצה. יצאתי מהארץ עם תכנית לשבועיים שהכין לי רן שילון. התכנית כללה הן ריצה והן תרגילי חיזוק. הפעם ארזתי גם חולצות מנדפות זעה (בפעם הקודמת הסתפקתי בחולצות טריקו), אף שבהולנד, הקרירה יחסית לארץ, לא הייתי צפויה להזיע במיוחד. התרגשתי מהמחשבה שארוץ באמסטרדם אף יותר מהמחשבה על ההרצאה שאני עומדת להרצות בכנס (והפלא ופלא, זה לא פגם באיכות ההרצאה). אמרתי לחברתי כרמית, המתכננת לרוץ את המרתון הראשון שלה באמסטרדם באוקטובר 2012, שאני הולכת לבדוק את השטח בשבילה.
רצה במקום
כשהגעתי למלון Rho, הממוקם ממש ליד כיכר דאם, שאלתי את פקיד הקבלה בנוגע למסלולי ריצה. מסתבר ש"נפלתי" על רץ מרתון, ששמח לייעץ לי ולדבר אתי על ריצה ועל מרתונים שונים ומשונים ברחבי העולם (מרתון אמסטרדם, לדבריו, הוא אחד הטובים שיש, ומאפשר לשבור שיאים בגלל המסלול השטוח והנוח, אלא אם כן משתוללת רוח חזקה באותו היום). אבל מאחר שהוא המליץ לי על מסלול ריצה באזור מרוחק מהמלון, וחוש כיוון הוא לא הצד החזק שלי, בלשון המעטה, העדפתי "לרוץ על בטוח" וכבר ביום שבו הגעתי לאמסטרדם יצאתי לריצה של שעה באזור המלון. התחלתי בכיכר דאם, אך זו הייתה הומה מאדם, ומצאתי עצמי נאלצת לרוץ במקום מפעם לפעם (ראיתי בחור שמחקה את תנועות הריצה שלי בפני חברתו. שייערב לו!). פניתי לתעלות הסמוכות למלון, שם היה לי יותר מרחב לרוץ. הבנתי שעדיף שארוץ מוקדם בבוקר.
חברתי והקולגה שלי, ד"ר טובה גנזל, שאתה חלקתי חדר במלון עד בואו של יריב לקראת סיום הכנס, ניחנה למזלי בשינה טובה. כשהתעוררתי בחמש בבוקר והתארגנתי לצאת לריצה או לתרגילי חיזוק היא לא התעוררה בעטיי.
על-פי רוב רצתי הלוך ושוב לאורך שתי תעלות בקרבת המלון. כמעט שלא היו אנשים ברחוב. עליתי על כל אחד מן הגשרים שמעל התעלה, כדי להוסיף מעט קושי לריצה ברחוב השטוח למדי. נהניתי מאוד לראות את הברווזים, את הברבורים ואת השחפים. לצערי, לא היה לי במה להאכיל אותם. באמסטרדם כנראה שלא מכירים את הקונספט של "לחם ללא ביצים" ("אבל אי-אפשר להכין לחם ללא ביצים", השיבו לי ברצינות תהומית בשתי מאפיות בעיר, וסירבו להאמין לטענתי, שבישראל רוב הלחמים אינם מכילים ביצים). משום כך לא יכולתי לקנות לעצמי ולבעלי הכנף לחם (המצב השתנה כאשר הגעתי עם יריב לארנהם, שעל השהות בה אכתוב ברשימה הבאה). את תרגילי החיזוק ביצעתי בסמטה מעט מוסתרת, ליד אחת התעלות. בארץ אני רגילה לבצע אותם בבית, מול הטלוויזיה או בחצר, אבל בחדר המלון חסר לי המרחב הדרוש ונאלצתי להתגבר על המבוכה לבצע שכיבות סמיכה או קפיצות צפרדע מול עיניים זרות. מזל שבשעת בוקר מוקדמת לא היו הרבה מהן. לא היה נעים במיוחד לבצע כפיפות בטן או שכיבות סמיכה במרצפות הרחוב הלא נקיות במיוחד, כשריח שתן נישא באוויר.
ריצה בשירות ההרצאה
למרות כל מאמציי שלא להתרחק מהמלון ולא לאבד את דרכי, באחת הפעמים שבהן הסתיים אימון תרגילי החיזוק בריצות קצרות של "ספרינטים", הגעתי לפתע למקום לא מוכר. לאחר שסיימתי את האימון פניתי לנהג מונית ושאלתיו היכן רחוב Nes שבו ממוקם המלון. הוא אמנם הסביר לי אך לפתע אמר: "את יודעת מה, בואי אקח אותך לשם, ללא תשלום, ממילא אני צריך להגיע לשם". מאחר שלא הייתי בטוחה שקלטתי את ההסבר שלו, נעניתי להצעתו בשמחה, ורק לאחר מכן עלה בדעתי שלמעשה לא הייתה לו שום סיבה להגיע למלון, ופשוט נדיבותו וטוב לבו הן שגרמו לו להביא אותי עד לפתח המלון ואף להעמיד פנים שממילא התכוון להגיע למקום.
והנה מגיע יום שלישי, שבו אני אמורה להרצות. בתכנית שהכין לי רן רשומה ריצה של שעה. אני מתלבטת אם להחליף בין התכנית של יום שלישי לתכנית של יום רביעי – ריצה של ארבעים דקות בלבד, כי אולי עדיף שאקדיש חלק נכבד יותר מהבוקר להתכוננות להרצאה. בסופו של דבר אני מחליטה שלא להחליט, ולפעול לפי מה שארגיש תוך כדי הריצה.
בלילה שלפני הרצאתי אני עורכת "חזרה גנרלית" בפני טובה. היא מעירה הערה בונה על כך שהיה כדאי להוסיף בפתח ההרצאה כמה משפטים שיעזרו לשומעים להתמקד במטרת ההרצאה, אך מוסיפה שזה כנראה כבר מאוחר מדי לחשוב על כך בשלב הזה. מאחר שההרצאה כבר מוכנה, ואנגלית בכל זאת אינה שפת אמי, אני מסכימה אתה שכעת אין טעם לשנות את נוסח ההרצאה.
יום ההרצאה הגיע, ואני פותחת אותו בריצה. לאחר שלושים דקות ראשונות, שבהן אני מרגישה שהריצה מיטיבה עמי, אני מחליטה לדבוק בתכנית, לרוץ שעה ולא להחליף בין תכנית יום שלישי לתכנית יום רביעי. מזל שהחלטתי כך, כי לקראת סיום הריצה נמצאות לי לפתע בקלות רבה המילים הנכונות, המתחברות בטבעיות זו לזו ועונות היטב על הצעת השיפור של טובה. כך שמגיעה תודה גם לד"ר טובה גנזל וגם לריצה ברחובות אמסטרדם, על תרומתן להצלחת ההרצאה שנשאתי בכנס באמסטרדם.
8.8.2012
יעל שמש – יעל שמש – מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, פעילה למען בעלי-חיים ובעלת הבלוג טבעונית למרחקים ארוכים.
הבלוג של יעל שמש- כאן
