מרוץ ההרים האתגרי זגורי שמתקיים על ידי נורת' פייס ביוון, מאופיין בעיקר בנופים הרריים עם תווי שטח תובעני ואינו מתפשר. רץ האולטרה שגב אפלבאום היה, השתתף ורץ לספר לנו על כך
מאת:שגב אפלבאום
קשה לתאר במילים את היופי העצום שיש באזור זגוריה (Zagoria), חבל ארץ בהרי פינדוס בצפון-מערב יוון, קרוב לגבול עם אלבניה. הנוף הפראי ההררי, היערות ירוקי העד, הבניה הכפרית מסורתית באבנים לא מסותתות, אורח החיים השלו של תושבי המקום, קניון ויקוס הנחשב לפלא טבע עוצר נשימה. צריך להיות שם בכדי להבין, לחוש ולהתאהב.
תווי השטח של המרוץ תובעני ואינו מתפשר צילומים: באדיבות שגב אפלבאום
בניגוד לחופים התוססים והעמוסים בתיירים לאורך השנה, מציע אזור זגוריה שלווה וחיבור לטבע. בין לבין, ניתן לעבור בין הכפרים, לעצור בטברנות לאכול מאכלים מקומיים, ללגום אוזו, לפתוח את הריאות וליהנות מכל נשימה. החיים רגועים, נכון? למה למהר? אז זהו שכן, כי לצד הפסטורליות והנינוחות, בכל שנה מתקיים באזור מרוץ הרים ייחודי ואתגרי בשם The North Face Zagori Mountain Running, הנחשב לאחד המרוצים הקשים באירופה ומושך אליו את טובי הרצים מיוון ומדינות נוספות.
התווי אינו מרחם על הקרסוליים
משתתפי המרוץ זוכים לחלוף על פני נופים מדהימים ביופיים שלא רואים כל יום. השנה זכה המרוץ לסיקור תקשורתי בינלאומי במטרה לקדם אותו כאירוע ספורט תיירותי ולמשוך רצים נוספים מכל העולם. בין נותני החסויות היו: הנשיונל גאוגרפיק, People Magazine וחברת ZEN המובילה את ענף התיירות באזור, שהיתה גם אחראית להזמין אותי להשתתף מטעמה במרוץ.
עוד כתבות הנושא
> זיו צויגהפט באולטרה טרייל לברדו
> ספורטאי השבוע: שגב אפלבאום
המרוץ כלל מספר מקצים למרחקים של 10 ק"מ, חצי מרתון, מרתון שלם ומקצה 80 ק"מ במהלכו מטפסים הרצים גובה מצטבר של 5,000 מטר. הייחודיות של המרוץ מתבטאת בראש ובראשונה בדרגת הקושי והמאמץ הדרוש בכדי להתמודד הטופוגרפיה והשיפועים התלולים בעליות ובירידות. שנית, תווי השטח תובעני ואינו מתפשר. שבילים הכוללים סלעים משוננים, אבנים גדולות ורופפות שאותם יש לעבור בדילוגים, דרדרת ואין ספור מדרגות מכל הסוגים וכל הגבהים.
התווי גם אינו מרחם על הקרסוליים שמתעקמים כמעט בכל רגע, שריר הארבע ראשי שנאלץ לבלום את משקל הגוף בירידות, שרירי התאומים וגיד אכילס שנאלצים פעם אחר פעם לשאת את משקל הגוף במהלך הטיפוס שאינו נגמר. ואם לא די בכך, מי שיעז לבוא למרוץ עם נעלים לא מתאימות, לא רק שיאלץ לזרוק אותם בתום התחרות אלא כנראה גם יהיה מושבת לתקופה ממושכת.
רגע…ושכחתי לציין שהמרוץ נערך בסוף חודש יולי, אמנם חם, אבל לא נורא. בגלל המיקום של המרוץ, הלחות מאד שולית ולכן באופן יחסי, מזג האוויר יותר סימפטי ביחס לארצנו, אך אין ספק שעדיין הדבר מוסיף משקל לדרגת הקושי הכללי.
למי שמכיר מהארץ את מרוצי השטח, יגלה שגם מרוץ זגורי מאד דומה מבחינת ההערכות הלוגיסטית, אופי סימון השבילים, ומהלך המרוץ עצמו. למעשה, מי שמחפש אתגרים חדשים בתחום ריצת השטח מעבר לגבולות ארצנו, מרוץ זגורי יכול להיות בחירה ראויה.
"שום דבר לא הכין אותי לקראת מה שהיה בפועל"
לרשותי ניסיון מוצלח בתחרויות שטח בארץ לרבות סובב עמק, סובב גלבוע ואולטרה קצרין, בהם זכיתי לעלות על הפודיום הכללי ולכן שיערתי שגם במרוץ זגורי אצליח להתמודד עם האתגר. אך למעשה שום דבר לא הכין אותי לקראת מה שהיה בפועל. גם לא גרף העליות שפורסם באתר.
"בחרתי להתחרות במקצה ה-21 ק"מ על מנת לא להעמיס על הרגליים"
מאחר ובתקופה זו אני בפגרה, בחרתי להתחרות במקצה ה-21 ק"מ על מנת לא להעמיס על הרגליים. התכנון שלי היה לזנק מלפנים, לעקוב אחר המובילים עד לתחילת שלב הטיפוס העיקרי בק"מ השביעי (צבירה של 300 מ' על פני פחות מ 2.5 ק"מ) ואז לפתוח מבערים בירידה ולברוח. כבר בזינוק התוכניות השתנו. בלבול מצד המובילים גרם לנו לפנות בכיוון הלא נכון.
משהובנה הטעות חזרנו לכיוון הנכון אבל מאחורי כולם כמעט. לצערי, נשאבתי לתוך ההמולה הזו בחוסר ידיעה. בבת אחת הפך הזינוק שלי לספרינט כשאני מזגזג בין האנשים ומנסה לגשר על אובדן המיקום. עם הכניסה לשטח ההררי המשכתי לעקוף בתוך השבילים ללא רחמים, בתקווה לצמצם את הפער על המובילים. לאט לאט הכוחות אזלו ואז החלה שרשרת של עלויות, תחילה בינוניות אך תלולות. כעבור כמה קילומטרים הגיעה המנה העיקרית והקשה מכולם. כאן כבר עברתי באמצע הדרך להליכה, משום שהבנתי שכבר אין הבדל ביחס לקצב הריצה ועדיף לשמור כוחות וכך גם עשו מתחריי.
בכל פעם התחלפנו בהובלה בהתאם ליכולת העבירות ורמת ההתאוששות של כל אחד. מדי פעם הצלחתי להוביל ולנצל את היכולות שלי על שטח יותר מהודק ומישורי. סימון השטח היה ברובו על ידי סימון בתרסיס ולא היה תמיד מושלם. כך מצאנו את עצמנו הולכים לאיבוד לרגע ומתברברים עד שהימרנו על המסלול הנכון. בדרך זו הצלחתי מספר פעמים לאבד את היתרון על פני האחרים ולא נותר לי אלא לעבוד שוב מחדש.
בעליות סבלתי אבל לא ויתרתי, לעומת זאת הירידות עזרו לי להבין שיש תחום חדש שעליי ללמוד ולשפר. אחרי העליה הגדולה הגיעה גם הירידה התלולה והארוכה שכללה שבילים צפופים ומפותלים בתוך יער עם סלעים בולטים דרדרת וסיבובים חדים. הירידה היתה מלווה בכאבים הולכים ומצטברים בארבע ראשי שספג את הבלימות ומשקל הגוף. היה נראה שעוד מעט אני מאבד את יכולת התמרון וגולש מהמדרון, מעקם את הקרסול או סתם משתטח על הקרקע.
"חציתי את קו הגמר והתמוטטתי"
הירידות לא נגמרו, אך הרגליים כן ועימם התחילו השלפוחיות. לעומת זאת, מספר מתחרים מקומיים שנשפו בעורפי רק חיכו לעקוף. מהר מאד פיניתי להם את הדרך ביראת כבוד וצפיתי בדמותם ההולכת ונעלמת בתוך היער. אחרי הירידה התובענית נכנס לתמונה עוד אתגר נוסף ממש בתחתית הערוץ, קרקע המכוסה אבנים גדולות.
עם מנצח מקצה ה-80 ק"מ Dimitris Theodorakakos, אחד הרצים האירופאים המוכשרים
בלית ברירה נאלצתי לבחור בקפידה את האבנים שעליהם ניתן לדרוך מבלי למעוד או ליפול. ומשם היישר לתוך מקבץ חדש של עליות משופעות – לא היה רגע דל עד קו הסיום. לאט לאט נגמרו המאגרים בגוף, הגוף החל להחלש ורק קיוויתי לשמור את הכוחות עד הסוף. ואז, כשהיה נראה שהמסע האינסופי יגמור אותי סופית, פתאם הבנתי שהמרוץ עומד להסתיים. חזרתי לכפר Kipoi שממנו התחלתי לפני כשעתיים. לפניי מתחרה נוסף, שכנראה היה לא פחות נלהב לסיים את התחרות.
הצלחתי לאסוף כוחות אחרונים ונתתי בעלייה האחרונה את ספרינט הסיום, חציתי את קו הגמר ממש לפניו והתמוטטתי מיד אחרי על הקרקע בזמן של 2:11:15 ש'. דורגתי 15 כללי וחמישי בקטגורית גיל, המוגדרת לפי טווח גיל 20 – 49. ההפרש ביני ובין המקום שלישי בקטגוריה היה סביב שתיים וחצי דקות כפי שניתן לראות בלינק הבא.
כמי שעבורו זו התנסות ראשונה ובהתחשב בתקופה בה אני נמצא, בעיניי ההישג בהחלט מרשים וכעת אני יודע כיצד להתכונן לשנה הבאה. בכדי לסכם את האירוע המרהיב ואם נשים בצד את הקושי הפיזי, הרי שמרוץ ההרים של זגוריה איפשר לי הזדמנות יוצאת דופן להתנסות בחוויה מדהימה, באחד המקומות המרתקים באזור המזרח התיכון. אז אם אתם בנויים לאתגר של מרוץ הרים אמיתי בין אם בשביל החוויה או בשביל התוצאות, הרי שמרוץ זגורי מספק את הסחורה ובגדול.
ולסיום כמה מילות תודה: לזמיר סיון – אתר איי יוון הישראלי מקבוצת israel-greece העוסקת בקידום ושיווק תיירות מישראל ליוון, וחברת ZEN האחראית על פיתוח התיירות באזור זגוריה ובין הספונסרים של המרוץ, שבזכותם והודות להם ההשתתפות שלי במרוץ התאפשרה; לעדי וקרן ממיזונו ישראל, שציידו אותי בנעלי Ascend 7 המתאימות לדרישות של המסלול; ל-High 5 ומגנוקס ספורט, שדאגו לתוספי האנרגיה; לזהבה שמואלי המאמנת שלי מקבוצת רצי רמת השרון; לגליה לוי הפיזיותרפיסטית שהצליחה להכין את הרגליים שלי לעומסים הכבדים שציפו לי; והכי חשוב למשפחה שלי וכל החברים שעודדו וחיזקו אותי לקראת התחרות.
