חליל עזב (40) מכפר קרע סוחב על עצמו בגאון קבוצה של כ-30 שחיינים מוואדי ערה ואת משימת הכנסת המודעות לשחייה בקרב המגזר הערבי, אבל כל זה לא היה קורה אלמלא אחיו, חכים עזב, לא היה צוחק עליו לפני שש שנים שהוא לא יודע לשחות. "היה ויכוח בינינו, הוא טען שאני לא יודע לשחות, אז החלטתי בפרינציפ להוכיח את עצמי וללמוד לשחות ברצינות. כיום אני רוצה לפרוץ דרך לענף השחייה במגזר", מספר עזב.
רוצים לפרוץ דרך למגזר. חליל עזב והחברים מואדי ערה | צילום: באדיבות חליל עזב
כל הרעיון אולי לא היה קורם עור, גידים וסנפירים אלמלא רצה הגורל והפגיש את עזב עם לא פחות מאשר גרשון שפע, אגדת שחייה מהלכת מקיבוץ גבעת חיים איחוד. "באמת לא שחיתי נכון בזמנו ורציתי לשפר את הסגנון שלי ובכלל להתקדם. באותה תקופה התאמנתי בחדר הכושר של גבעת חיים וככה הגעתי אל גרשון", הוא מחדד את העניין. ממפגשים אקראיים בחדר הכושר, ופה ושם טבילה בבריכת הקיבוץ שבעמק חפר נולד החיבור בין עזב, ספר במקצועו, לבין בוגר שלוש אולימפיאדות, שפע בן ה-71, נושא דגל משלחת ישראל לטקס פתיחת אולימפיאדת מקסיקו 1968, שרק לפני כמה שנים עוד קבע שיאי עולם לוותיקים.
שפע: "חליל היה במים עם כמה מחבריו אבל הם לא עשו תנועות של שחיינים. הם ביקשו ללמוד ולימדתי אותם בחינם. חליל הוא זה שלקח את העניין ברצינות וקיבל אימונים ממש רציניים עד שהיה מספיק טוב להצטרף לקבוצה שלי ולבוא לתחרויות. כיום הוא חלק אינטגרלי מהקבוצה".
רק כדי לעשות סדר, שפע מדבר על קבוצת השחייה למאסטרס, "אקוותיקים", שקלטה את עזב, והאחרון פתח בעצמו קבוצה עבור יישובי ואדי ערה, תוך כדי פעילותו באקוותיקים. למוסטפא אבו-שאח, חבר שהגיע מקאלאנסווה שבמשולש, הציע שפע כי יפתח קבוצה ויקרא לה "קאלאנסווים" (עם דגש על הסיומת SWIM). חליל ואחיו חכים הלכו ללמוד הדרכת שחייה במכון וינגייט, ופתחו קורס שחייה באום אל-פאחם, העיר הגדולה באזור, באמצעות מסלולים ישנים שקיבלו משפע.
כתבות נוספות בנושא
מירוץ כפר-קרע
ספורטאי השבוע – גרשון שפע
קבוצת "אקוותיקים" אלופת ישראל בשחייה למאסטרס
עזב: "עדיין לא יודעים מספיק על הענף במגזר, אז נתקלנו בקשיים ועברנו מאום אל פאחם לבריכת יכון בעמק חפר, שם עובד שפע. בקבוצה אנחנו מתאמנים גם בשחייה במים פתוחים וגם במקצים לבריכות. אין בספורט הזה כמעט בכלל ערבים, אבל המודעות מתחילה ואני מנסה להעביר מהניסיון שלי. השחיינים שלנו הולכים ונעשים מקצוענים, ואפשר כבר לראות ילדים עם עתיד".
עזב, שפע וחגית שינדליס מאקוותיקים | צילום: באדיבות חליל עזב
אצל שפע, החונך הבלתי רשמי של קבוצת ואדי ערה, מדובר במשהו הרבה יותר חשוב מאשר מודעות לשחייה, והוא מצהיר ללא היסוס: "אני איש שמאל במהותי. מאוד חשוב לי הדו קיום ואני גאה בהתפתחות הקבוצה של חליל וחכים. אין לי שום ספק כי הם נהנים גם מעצם המפגש עם יהודים שמברכים אותם ומעודדים אותם". להבדיל מהכדורגל, למשל, בו לא ניתן כמעט למצוא כיום קבוצה ללא שחקנים ערבים, השחייה היא ענף בו כל ערבי שצץ מדי פעם הוא אייטם חדשותי, בין אם אלה ערבים ממזרח ירושלים באגודת ירושלים רבתי, או מרק חינאווי הצעיר מיפו, שהוכתר כאלוף אולימפי לנוער ונחשב כתקוה גדולה.
"יש רסיסים, אבל רסיסים מאוד איכותיים", טוען שפע, "ומה שטוב, כל שחיין ערבי שנקלע איכשהו לשחייה הישראלית, מביא עמו הורים והרבה חברים המגיעים לעודד וזה כל כך יפה. ממש בניגוד לאירועים הנוראיים המתרחשים במדינה לאחרונה, במים יש אינטרקציה חיובית וזה ממשיך גם מחוץ למים. בחנוכה, חליל הדליק בעצמו נר בחנוכיה יחד אתנו באקוותיקים וזה היה מאוד מרגש. זה פתאום קרה בהבלחה של רגע, בלי תכנון". חליל מאשר ומעיד: "לא נתקלתי אף פעם בקשיים בחברה היהודית, להיפך. כולם אנשים טובים ואנחנו נהנים ביחד".
בעיה אובייקטיבית היא שאין מספיק בריכות ביישובי המגזר. שפע, מומחה שחייה, לא חושב כי מדובר בגזירת גורל: "הם רוצים לשחות אבל אין להם כמעט בריכות והם לא נחשפים ללימודי שחייה. היכן שיש, שוחים". עזב: "יש בריכות אבל זה לכיף ולא עובדים על כושר גופני ושחייה רצינית. כשיכירו יותר את הים, כשיהיה ביטחון עצמי וכושר, זה לא יקרה. אנשים אצלנו נכנסים לים, חוטפים התכווצות שרירים ולא יודעים מה לעשות. דרושה עבודה מקצועית והמשכיות".
זה היופי בספורט המחבר בצורה היפה ביותר בין אנשים ללא שום הבדל . חכים ,חליל ומוסטפה הם הדוגמה הטובה ביותר לקרוב לבבות בין אנשים וספורטאים בנשמה .