"יש אנשים שחושבים שהעיסוק שלי בספורט הוא לא כל כך מתאים לדת. הם חושבים שאני מרשה לעצמי לעשות מה שאני רוצה, אבל זה ממש לא ככה. אני תמיד מתאמן ומתחרה עם ציצית וכיסוי ראש, אם אני אגיד שהציצית לא מפריעה לי אני אשקר, אבל זה חשוב לי". כך מסכם מנדל קראז (קראזניאנסקי), בשני משפטים, את הקשר בין העובדה שהוא חב"דניק מקנדה לזה שהוא טריאתלט למרחקים ארוכים שהצליח להגיע לרמה מרשימה מאוד לאור העובדה שהוא עושה את זה רק שנה.

מי אמר שטריאתלון ודת לא יכולים ללכת ביחד? מנדל קראז | צילום: באדיבות מנדל קראז

עוד כתבות בנושא 
30 תמונות מרגשות מישראמן 2018 
"הישראמן לא נופל בשום פרמטר מתחרויות בחו"ל"
"בחרתי את קו הסיום בישראמן להעברת המסר שיהודי לא מגרש פליט"

בישראמן האחרון הוא השתתף בחצי המרחק והגיע לקו הסיום אחרי 5:45 שעות. זו אולי לא תוצאה של מקצוענים או חצי מקצוענים, אבל מי שמכיר טוב את הטריאתלון הישראלי יודע בדרך כלל לזהות את האנשים שמסיימים חצי ישראמן בתוצאה כזאת. מנדל קראז היה פחות מוכר, והדבר היחידי שבלט בו היה העובדה שהוא דתי עם זקן וציצית. אנשים מסביב התחילו לשאול מיהו הבחור הזה, שגם הרוויח מקום בפודיום בקטגוריית הגיל 18-24, אבל לא השתתף בטקס מכיוון שהוא נערך בשבת בבוקר.

אז מדובר ביהודי קנדי בן 20, שהעביר את לימודי התיכון שלו בישיבות בשיקגו וקונטיקט, ואחרי שסיים את הלימודים נסע לביקור של חודשיים בישראל במסגרת פרויקט "תגלית", נסיעה שהפכה לסוג של טריגר לזה שמנדל קראז הפך בסופו של דבר לספורטאי לא רע בכלל. "כשאתה שוהה בישראל במשך חודשיים ולא מתאמן תוך כדי, אתה מוצא את עצמך בבעיה", מספר קראז, ששוהה כיום בירושלים לצורך לימודי רבנות.

הכל התחיל מכמה קילוגרמים עודפים בגלל הטיול בישראל. בישראמן | צילום: באדיבות מנדל קראז

"באותו ביקור בארץ השמנתי, ואז כשחזרתי הביתה נלחצתי מזה אז התחלתי להתאמן. זה התחיל באוקטובר 2016 עם שלוש ריצות שבועיות של 5 ק"מ כל אחת שממש נגמרתי מהן. בנובמבר כבר רצתי 10 ק"מ ובינואר 2017 התחלתי לשחות. במקביל ראיתי כמה סרטונים של טריאתלונים, והחלטתי שיום אחד אני אעשה את זה. בפברואר לפני שנה התחלתי לרכוב על אופניים וממש נהניתי מזה מכיוון שזה נתן לי מוטיבציה לקום בבוקר ולעשות כושר עוד לפני בית הספר שהיה מתחיל ב7:30, ובזכות הרכיבה קמתי בשעה חמש".

הסיפוק של מנדל קראז רק הולך ומשתפר, ואתו ההתקדמות המטאורית מ"אפס פעילות גופנית" ועד לחצי איש ברזל בתוצאה מאוד מרשימה. "את חצי המרתון הראשון שלי רצתי במאי 2017 וסיימתי בזמן של 1:28 שעה שהספיק לי כדי לנצח בקטגוריית הגיל שלי. לאחר מכן, ארגון התנדבותי בשם 'חי לייפליין' (CHAI LIFELINE) שפועל עבור ילדים חולים אירגן את מסע ההתרמה השנתי שלו באופניים, שזה מסע של 180 מייל (288 ק"מ) ביומיים. זה עניין אותי, אבל שמעתי שיש חמישה רוכבים שמתכננים להפוך אותו ליותר גדול ולרכוב מניו יורק למונטריאול שזה יותר מ-900 ק"מ בחמישה ימים. אמרתי שאני רוצה לעשות את זה, חלק מהאנשים אמרו לי שאני משוגע, אבל בסוף עשיתי את זה וזה היה מדהים. עברנו בדרך גם במחנה הקיץ של הילדים, ראינו עבור מי אנחנו מגייסים את הכספים וזה היה מדהים".

התחיל לרכוב על אופניים רק לפני שנה. מנדל קראז בישראמן | צילום: באדיבות מנדל קראז

באוגוסט 2017, חצי שנה בלבד אחרי שהתחיל לרכוב על אופניים, הוא כבר השתתף בתחרות הראשונה שלו למרחק חצי איש ברזל שכולל 1.9 ק"מ שחייה, 90 ק"מ רכיבה ו-21.1 ק"מ ריצה. זו היתה תחרות מסבב איירונמן שהתקיימה במיין שבארצות הברית, ואותה הוא סיים בזמן של 5:01 שע'. לקראת המעבר לישראל לשנה שלמה, הוא נפרד מקבוצת האימון בקנדה, הבין שבארץ יצטרך להתאמן לבד אבל כבר תכנן להגיע לישראמן, שכמה חודשים לאחר מכן סיים בו את חצי המרחק במקום ה-32 הכללי והשלישי בקטגוריה – וכל זה שנה אחרי שהתחיל לרכוב על אופניים.

"לא הכרתי את מסלול הישראמן מלפני. אין לי מכונית בארץ ואני לא מתאמן בשבתות כך שלא היתה לי שום הזדמנות להכיר אותו. הייתי קצת לחוץ, אבל בסופו של דבר החלק של השחייה הוא די דומה בכל מקום, אולי כאן המים היו קצת מלוחים יותר. שחיתי ב-41 דקות. הרכיבה התחלתי את 5 הדקות הראשונות של העלייה בקצב קל, ופשוט המשכתי מבלי לדעת איפה העלייה תסתיים. הגעתי בשלב מסוים לירידה קטנה וזה ריגש אותי, אבל אז הבנתי שהרוח מתחזקת שהעליות לא נגמרו. לפני הפרסה עוד חשבתי שאני אוכל לסיים את הרכיבה בשלוש שעות, אבך אחרי זה רוחות הצד כמעט העיפו אותי. עדיין הצלחתי לעקוף הרבה אנשים באופניים וסיימתי ב-3:20 שע'. בריצה ראיתי שעשיתי את שני הקילומטרים הראשונים ב-7:20 דק' והבנתי שאני לא יכול להמשיך ככה אז האטתי והרגשתי טוב עד לקילומטר ה-15 שבו ממש נשרפתי ולא היתה לי מספיק אנרגיה. עברתי קצת לשילוב של הליכה וריצה ובקילומטר האחרון חזרתי לרוץ. אם הייתי מכיר את המסלול מראש, כנראה שהייתי עושה את זה יותר טוב".

לא מוותר על הציצית לעולם. האופניים של מנדל קראז בישראמן | צילום: באדיבות מנדל קראז

כל מי שמבין קצת בטריאתלון למרחקים ארוכים יודע שאם זה מה שהשיג מנדל קראז בשנה אחת, ככל הנראה יש לו פוטנציאל להפוך לאיש ברזל ברמה טובה מאוד בעולם הספורט החובבני, והשאלה היא האם זה מעניין אותו וכמה זמן הוא מתכוון להקדיש לזה. "כרגע אני לומד בירושלים ואני צפוי לסיים את הלימודים ביוני. לאחר מכן אחזור לקנדה ואחליט אם אני רוצה להיות רב או להתחיל קריירה אחרת. מה שבטוח זה שאמשיך לעשות טריאתלונים. בהתחשב בניסיון הדל שיש לי אני ארצה להמשיך להתחרות 2-3 שנים במרחקים של חצי איש ברזל ואז לנסות ללכת על המרחק המלא".

קראז ישתתף בסוף השבוע במרוץ ל-10 קילומטרים במסגרת מרתון סמסונג תל אביב, לאחר מכן בחצי המרתון בירושלים ובסוף אפריל הוא מתכנן להשתתף גם בחצי איש הברזל בטריאתלון עמק הירדן. עד עכשיו הוא מרוצה ממה שהוא ראה בטריאתלון הישראלי, אבל בתור דתי הוא הרגיש קצת מקופח. "בישראמן קיימו את טקס הפודיום בשבת בבוקר ולכן לא יכלתי להשתתף בו. הייתי מצפה שנתגאה בכך שאנחנו יהודים, ויקיימו את הטקס במוצאי שבת כדי שלכל אחד תהיה הזדמנו להיות בו. בגלל שזה היה בשבת, לא יכולתי לעמוד על הפודיום. בכלל, בטריאתלון הישראלי רוב התחרויות מתקיימות בשבת ויש לי גם חברים שהם רוכבים ולא יכולים להשתתף במרוצי אופניים שמתקיימים בשבתות". בכל מקרה, התחרות הבאה למרחק חצי איש ברזל תתקים ביום שישי ה-27 באפריל בעמק הירדן, וגם הטקס שלה יתקיים לפני כניסת השבת. אולי שם, מנדל קראז יוכל לנצל את המסלול המהיר יותר כדי לנסות ולרדת מחמש שעות.