הדרך לגיהינום כך אומרים, רצופה כוונות טובות. והפוליטיקאים שלנו שיהיו בריאים, לעתים קרובות פוסקים הלכות בעניינים שאין להם כל מושג. חברו את שני אלו והנה לכם מרשם בטוח לפורענות שעומדת לנחות על רוכבי הכביש, בחסות ה"מבינים" כביכול בבטיחות בדרכים. ביום ששי האחרון בחודש מאי, בתאריך 27 במאי 2011 בשעה 07:00, אני יוצא לרכיבה מצומת דרור עד צומת חדרה וחזרה, סה"כ 40 ק"מ, כשעל גבי אני נושא כיתובית גדולה: זכותי לרכב על הכביש
מאת:ד"ר עודד בן חיים
אני מזמין אתכם לבוא ולהצטרף לרכיבה, או להתאסף במקומותיכם ולצאת כקבוצה עם כיתוביות על הגב. אין כל מניעה אגב, אם נראה לכם לכתוב משהו אחר. העיקר שתצאו להראות נוכחות.
זו לא הפגנה. זו רכיבת נוכחות ומחאה. אני מוחה על כוונתם של אותם "מבינים" כביכול לאסור עלי לרכב על הכבישים הבינעירוניים. אני מתכוון להראות נוכחות, ובכדי שנוכחותי וזכויותיי לא יעמדו בסימן שאלה, אני מתכוון לממש אותם.
היות ומטעמי בטיחות אני רוכב באופן קבוע עם אפודה זוהרת (זו של המכונית), מאותו תאריך והלאה על האפודה תופיע אותה הכיתובית ואני מזמין אתכם להצטרף ליוזמה. האפודה נמכרת בכ- 20 ₪ במרכולים.
כבישים 1, 2, 4, 5, 6 אסורים לרכיבה על פי החוק ( 2 ו- 4 רק בחלקם) ואין לי כל ויכוח איתם. לגבי שאר הכבישים, הרכיבה מותרת על פי החוק ואין שום סיבה לוותר.
כאשר מתברר שיש עליה במספר תאונות הרכב בכבישים או בקטעי דרך מסוימים, הרשויות פועלות במספר אפיקים על מנת להקטין את התאונות. איש לא יעלה על דעתו לאסור את תנועת כלי הרכב בקטעים אלו. כך צריך לנהוג גם עם רוכבי אופניים.
הזכות לרכב על הכביש
צילום: גלי סגל
הגבלה או מניעה של רכיבה, תיצור מצב שבו אין שום דרך לרוכב אופניים להגיע מדרום לצפון, או ממזרח למערב. והריני להזכירכם שאופניים הם בראש ובראשונה כלי תחבורה והוא מוכר ככזה בארץ ובעולם על פי חוק. נכון שחלק מהכבישים גם אם מותרים לרכיבה, מסוכנים יותר מאחרים.אולם זוהי זכותי להחליט מה רמת הסיכון שאני מוכן לקחת על עצמי.
כוונת הרשויות, כפי שהתפרסם בעיתונות, לאסור על רכיבה בכבישים בין עירוניים, בעקבות מספר תאונות קטלניות שקרו לאחרונה, עומדת בניגוד לחוקים הקיימים בארץ ובעולם. מה גם שנודף ממנה ריח חריף של פופוליזם.
יום שישי 5 בחודש מאי 2011– תצטרפו
ד"ר עודד בן חיים– רופא ומנתח עיניים, רוכב למרחקים ארוכים
