מאת:גונן הרפז
 
כשאנו רוצים להכיר אדם אנחנו שואלים מה הסיפור שלו – הסיפור האמיתי הכי פנימי שלו אנו מספרים לילדנו את הסיפור של העבר (סיפור של עם). קבוצת הישראלים שיצאה לטור דה פראנס 2008 חזרה עם אין ספור סיפורים. גונן הרפז שב משם וכתב
גונן הרפז
לספר סיפור פירושו לחיות מחדש את מאורעות העבר, אולם למעשה הסיפורים שלנו ממזגים עבר הווה ועתיד לחוויה אדירה אחת כשאנו מספרים סיפור אנחנו עוזרים לעצמנו להגדיר את זהותנו. הסיפור שלי איננו סיפור של עם אבל, הוא בטח סיפור של קהילה, קהילה הולכת וגדלה, קהילה חובקת עולם.
ההתפלספות הזאת עם עצמי, מזכירה לי שיחת טלפון עם "חבר לקהילה", שיחה קצת הזויה מקצה המזרח לקצה המערב. ישבתי על פסגת הקורשבל, אתר סקי באלפים הצרפתים (טור 2005) וחיכיתי עם חבריי לטור שיגיע, סביבנו פסגות ההרים היו מושלגות תחתינו הכול היה ירוק, המוני רוכבי אופניים היו סביב, אמצע קיץ והאוויר בהיר וקריר. ממגברי ענק בקעה מוזיקת טראנס עוצמתית שהרקידה את כולם. אני לגמתי בירה ולא הייתי מסוגל למחוק את החיוך הילדותי שדבק בשפתיי. הבטתי סביבי וניסיתי לתאר לחברי בטלפון את המראות והאווירה כשפתאום חלפה בי מחשבה על סיפור מגדל בבל (אחד מאותם סיפורי עם ששמעתי בילדותי…) אפילו יצא לי חרוז: "מגדל בבל על הקורשבל": בליל של שפות, כולם עמלו להגיע לאותה מטרה ומידה של שלמות ריחפה באוויר. חשבתי לתומי שאילו מנהיגי העולם היו מתכנסים כאן ברגעים אלה לשיחות שלום…באותו קטע ניצח באסו את ארמסטרונג בספרינט לפיניש.
כבר כמה שנים שאני מנהל רומן עם הטור, החוויה מוציא ממני את הטוב (ואת המיץ) – סוג של הזדככות. למרות שהתפאורה אותה תפאורה, הקהל הוא אותו קהל, התלבושות הן אותן תלבושות והגיבורים מוכרים ורק מידיי פעם מתחלפים (הבנס/ססטרה) יש תמיד סיפור חדש, חוויה חדשה, התרגשות לא צפויה.
…9.9 ,…9.5… ,9.1… ,8.8 …,8.1 …,7.9… ,…7.5 אני נאבק עם העלייה ל col de glandon , הספידומטר שלי מסרב לעבור את ה- 10 קמ"ש, אני לא זוכר אי פעם שאני יורד מהמהירות הזאת בטיפוס (לא צובה,לא מעלה עקרבים…) אני תוהה עם הראש שלי נחלש? הרגליים? או שהעלייה תובענית?
יום שלישי לטיול, מחר הטור יגיע אלינו, בינתיים אנחנו יוצאים לכבוש את .col de la croix de fer 30 ק"מ טיפוס לגובה של 2067 מ. מזג האוויר נעים ושמשי, נוף משגע, התחלנו את חלקו הראשון של הטיפוס בתוך יער מוצל, כל אחד לעצמו.בערך באמצע הדרך עצרנו להתרעננות ולצמצום פערים. באופן ספונטני התחלנו לשאוג בצעקות עידוד לכל רוכב שעבר "allez,allez", קדימה, קדימה. אחד מהחברה הוציא מצלמת וידאו והתחיל לצלם, פתאום היו עוד כמה שרצו עידוד עם צילום. וכך התחלנו לביים את עצמנו כקהל וכמתחרים "בטור". חזרנו בתורות כמה מטרים אחורה וחלפנו בספרינט קצר על פני הקבוצה המעודדת בשאגות.
ממשיכים לטפס,שוב כל אחד לעצמו,מול איתני הטבע (פסגות מושלגות,אגמים,מפלי מים,עדרי צאן ופעמוני פרות וירוק עד),העלייה מתעצמת ובנוסף זכינו לרוח פנים חזקה וקרה.והנה המעבר לפני כשכמה עשרות קרוונים ומכוניות חונות לצד הפסגה ועוד כמה עשרות רוכבי אופניים,אופנוענים בודדים והולכי רגל מתקבצים ובתור מצטלמים עם השלט col de la croix de fer 2067m .אנחנו מתיישבים בבר-מסעדה המקומי ומזמנים קפה או שוקו חם(שמש קרירה בחוץ),או בירה עם בגט והמון חמאה וגבינה והכול טוב…
ממשיכים…הקבוצה מתפצלת:מי שרוצה להתקרב עוד קצת בניסיון להבין מה עובר על רוכב בטור ממשיך איתי לצידו השני של המעבר(יתר הקבוצה שבה על עקבותיה). שלושים ק"מ של ירידה יפיפייה, שלא נגמרת ולקראת טיפוס נוסף של 21 ק"מ למעבר הגלנדון-שיפוע ממוצע של .8.8% ולסה"כ 135 ק"מ. תשע נענים לאתגר.
לאחר הפסקת צהריים קצרה אנחנו פונים בכביש שמאלה לעבר הגלנדון. מתחילים יחד בקצב אחיד ונוח ולאחר מספר ק"מ הקבוצה מתפצלת. מתקבצים שוב לאחר 10 ק"מ לא קלים, העייפות מורגשת היטב, אך מעודדים מכך שנותרו רק עוד 10 ק"מ לטפס היום, לא מודעים למה שעוד לפנינו. לצד הכביש יש כל ק"מ אבן סימון המורה על מספר הק"מ הנותרים לפסגה. אני מהר מאד מוצא את עצמי מתייצב על 10-11 קמ"ש ובק"מ השישי או אולי השביעי מהסוף אני מסתכל בשעון לראות שכבר חמש אחה"צ ומעריך שבקצב הזה אני בחמש וחצי למעלה.
כל מי שרכב באלפים או במקומות דומים יודע שמדרונות ההרים לקראת הפסגה/המעבר מרמזים בכיוונם על המעבר המתקרב-אפשר לחוש את המעבר גם אם לא רואים אותו, וכך כשלושה ק"מ מהפסגה אני חש את המעבר המתקרב אבל רואה לפני את שיפועי הכביש שנראים לי לא הגיוניים. אני יודע שבחמש וחצי אני לא אגיע למעלה, המחשבה היא רק לשרוד את שארית העלייה כשהרגליים מורגשות היטב, הגב והידיים. והנה זה מתחיל…9.9 ….9.5…9.1… 8.8… 8.1…7.9… 7.5 ופתאום לאחר עיקול חד מופיעה הפסגה-השעה חמש וארבעים ושתיים דקות.
רטוב מזיעה חיפשתי מסתור מהרוח הקרה וחיכיתי לשאר ולעופר ברכב המלווה כדי שאוכל להחליף לבגדים חמים (לפני עוד כשלושים קמ של ירידה) אחרי מגיעים עידו (אחשלו) וגיא. יצאתי מהמסתור (סלע ענק שחסם חלק מהרוח) להצטלם לצד השלט המורה קול דה גלנדון-1924 מ'.
כולם למעלה,אף אחד לא ויתר: רון ולואיס ונורית ושלמה ואייל וערן ומקסים וגיא ועידו. התחבקנו והעברנו צ'פחות הדדיות ושאגות הידד לכל מי שהגיע. לאחר שוקו חם וקצר אנחנו שוב בירידה (אני רועד מקור משתדל לשמור על כידון מאוזן) אך לאחר מספר ק"מ וירידה בגובה, אני מפשיר ומתחיל ליהנות מהירידה.
חמישה ק"מ מהמלון, לנורית התפרק הכיסא (חשבתי כמה סימבולי) והיא ממשיכה לפדל בעמידה עד הסוף.
20:00, כמעט 12 שעות חלפו מאז שיצאנו, 135 ק"מ, 3300 מטר טיפוס ועשרה רוכבים מרוצים ורעבים.
מחר מחכה לנו ה"אלפ דואז"(המכונה ההר של ההולנדים) והטור והאוהדים ההולנדים…סליחה, התכוונתי המעודדות ההולנדיות…
 
