ספורטאי על הדוכן, המדליה לצווארו, ההמנון מתנגן והדגל מונף. הקהל רואה ספורטאי שניצח את מתחריו, אבל הוא עצמו מביט פנימה ורואה ניצחון על הדעה הקדומה, הדיכוי והאפליה. ג'ים ת'ורפ (Jim Thorpe) שנולד ב-1888 בטריטוריה אינדיאנית באוקלהומה, להורים ממוצא מעורב, ילדים לאבות אירופאים ואימהות משבט הסאק אנד פוקס והפוטווטומי. השם שניתן לו בשפת הסאוק משמעו "הנתיב הזוהר". כשהיה בן תשע נפטר אחיו התאום. הוריו נפטרו שנים ספורות לאחר מכן. דיכאוני ובעל בעיות משמעת נדד ת'ורפ בין פנימיות וחוות חקלאיות בהן עבד. ת'ורפ חרג מהמסלול שהתוו לו מוצאו ומקום לידתו. אתלט מלידה, בעל מהירות, ניתור וקואורדינציה טבעיים, התגלה בבית הספר המקצועי בקרלייל, פנסילבניה, לאחר שניצח בתחרות קפיצה לגובה ללא אימונים, ללא חימום ובבגדי עבודה כבדים. הוא הצטיין בכל ספורט שניסה וניצח כמעט לבדו נבחרות אתלטיקה של בתי ספר אחרים. במיוחד אהב פוטבול ובייסבול. ב-1911 זכתה נבחרת הפוטבול של קרלייל באליפות לאומית, בעיקר בזכותו. בחופשות הקיץ באותן שנים שיחק בליגת הבייסבול האזורית תמורת 2 דולר למשחק (כ-50 דולר בערכים של היום).
היכנסו לעמוד המיוחד של שוונג למשחקים האולימפיים
אתלט מלידה, בעל מהירות, ניתור וקואורדינציה טבעיים. ת'ורפ | צילום:
איזה עתיד היה צפוי לנער אינדיאני בתחילת המאה העשרים? המלחמות הגדולות כבר הסתיימו ובשמורות שנוצרו מכוח אמנות והסכמים התגוררו כחצי מיליון תושבים. מאתיים שנה לפני כן מנו השבטים כשבעה מיליון אנשים. המעטים ששרדו את המגיפות, המלחמות, האלכוהוליזם והמאבקים הפנימיים סבלו מדלות ואפליה קשה. ללא האדמות מהן התפרנסו דורות, ללא זכאות אוטומטית לאזרחות (רק ב-1924 ניתנה אזרחות לכל תושבי השמורות) ותחת מעטפת איסורים נוקשה (אסור לקיים טקסים מסורתיים, אסור לעזוב את השמורה ללא אישור), חיו האינדיאנים בחסדי הממשל. נערות ונערים זכו לחינוך בסיסי בלבד, קצת אנגלית, קצת חשבון וכתבי הקודש. בגיל צעיר הופנו ללימוד מלאכות כפיים (פחחות, נגרות), והוכשרו לשמש כשוליות של בעלי העסקים הלבנים.
הענקת מדליית הזהב ב-1912 לת'ורפ
בקיץ 1912 ניגש למבחנים האמריקאים לקראת המשחקים האולימפיים בשטוקהולם. הוא התחרה בקרב חמש מודרני וניצח בקלות. הוא נרשם גם למבחנים בקרב עשר, שבוטלו בהיעדר מתחרים. במשחקי שטוקהולם נחשף העולם לאתלט מופלא. בקרב חמש מודרני זכה בזהב, לאחר שניצח בארבעה מתוך חמישה מקצועות. הוא קפץ 7.07 למרחק, רץ 200 מטרים ב-22.9 שניות ו-1,500 ב-4:44.8 דקות. התחרות בקרב עשר היתה התחרות המלאה הראשונה שלו אי פעם. הוא ניצח בארבעה מקצועות ודורג בין ארבעת הראשונים בכל אחד מהאחרים. בין היתר רץ 100 מטרים ב-11.2 שניות ו- 400 ב-52.2 שניות. שיאו העולמי, 8,412 נקודות (700 יותר מהמקום השני), היה מזכה אותו במדליית כסף במשחקי לונדון 1948.
בתחילת 1913 נודע כי ת'ורפ קיבל בעבר תשלום עבור משחקי בייסבול. לאור הכללים, שהגבילו השתתפות במשחקים האולימפיים לחובבים בלבד, נשלל מעמדו כספורטאי אולימפי ושתי מדליות הזהב נלקחו ממנו. הסבריו שהיה נער אינדיאני שלא הבין דבר בכללים נדחו. גם הטענה שרבים אחרים עשו זאת תחת שמות בדויים. בשנים שלאחר מכן שיחק בייסבול מקצועני בניו יורק ג'יינטס (מותג שעזב את ניו יורק ב-1957 לסאן פרנסיסקו), בסינסינטי ובבוסטון. הוא שיחק גם פוטבול מקצועני, כמאמן שחקן בקנטון בולדוגס מאוהיו, אתה זכה בשלוש אליפויות בליגת המערב התיכון. משך עונה אחת היה נשיא איגוד הפוטבול המקצועני הלאומי. כשפרש מספורט מקצועני ועל רקע השפל הגדול חזר למסלול המוכר לאינדיאנים בני דורו. אלכוהוליזם, קטטות, אבטלה, עוני. בשנת 1953 נפטר בגיל 65.
בשנת 1982 החליט הוועד האולימפי להשיב לו את מדליות הזהב בהן זכה בשטוקהולם. יורשיו הוכיחו כי בזמנים הרלוונטיים ניתן היה לערער על זכייה במדליה רק תוך שלושים ימים ממועד התחרות, בעוד הליך ההדחה של ת'ורפ החל חודשים לאחר הזכייה. לפני מספר חודשים תם מאבק משפטי בקשר למקום קבורתו. ילדיו ביקשו להעביר את הקבר מפנסילבניה (שם הוקם לו אתר הנצחה), לאוקלהומה, לקרבת מקום הולדתו. בתי המשפט בכל הערכאות סירבו להתערב. ת'ורפ יישאר קבור בפנסילבניה.
בול שהונפק לזכרו של ת'ורפ
לנער האינדיאני שנולד בשמורה וגדל יתום אמר מלך שוודיה, גוסטב החמישי, בטקס המדליות: "אתה אדוני, האתלט הטוב בעולם, כבוד הוא לי ללחוץ את ידך". באוגוסט 1912, כשחזר לארה"ב משטוקהולם, נערך לו מצעד הצדעה לאורך ברודווי, כבוד לו זכו גם טדי רוזוולט, צ'ארלס לינדברג, ג'סי אוונס, אייזנהאואר וצ'רצ'יל.
