האחים אלתרמן יצאו לפגרה ודן מצא בה תחושה של חופש, יציאה מהשגרה ובעיקר את הזמן למשפחה ולבית. אפילו לסרט הוא יצא וגם בנה גינה אבל אחרי שבועיים הוא הגיעה למסקנה ש"זה מטורף לא להתאמן"
מאת:דן אלתרמן
שנה שלמה של אימונים הגיעה לסיומה. עונה מטורפת, עונה בה רן ואני חצינו את כל היבשות, התחרינו בעשרות תחרויות בכל העולם ובכל הרמות. העברנו אלפי שעות באימונים מפרכים ושבועות רחוקים מהבית והמשפחה. במהלך כל העונה התווספו, לרשימת המטלות שדחיתי לסוף השנה, עוד ועוד דברים והציפייה לסיים את העונה ולפנות את עצמנו לדברים אחרים הלכה וגברה.
התחרות באילת הסתיימה והיא סימנה את תחילת הפגרה. עכשיו אפשר לפנות את עצמנו למשפחה ולילדים ולרשימה הארוכה של משימות שהצטברו. לארגן את הבית, לעבור על כל התיוקים, לנוח, ללכת לישון מאוחר, לאכול שטויות, לא להתאמן. אבל בעיקר "לחיות חיים נורמאלים", חיים שבנאדם רגיל חיי. אחרי שבמשך 11חודשים וקצת אני עסוק כל הזמן סביב אימונים, תזונה נכונה, הקפדה על שעות שינה ובעיקר לוח זמנים קבוע ומסודר. אפשר סוף סוף להתפרק.
אז עבר שבוע ועוד שבוע, וההספק היה מעולה. לפני חודשיים עברתי לבית חדש ועכשיו סוף סוף היה לי זמן לסדר ולארגן הכול. היה לי זמן לטפל בגינה החדשה ובמשך שלושה ימים לא זזתי ממנה עד שסיימתי. אני חושב שאחד הדברים הבולטים ביותר, שקיבלתי מהעיסוק בספורט, זו הדבקות במטרה. אז ברגע שהחלטתי שאני עושה את הגינה, בעצמי, עבדתי כמו מטורף. למרות שבחיים לא עשיתי דבר כזה, הקדשתי הרבה מאמץ ויצירתיות ואני חושב שיצא לא רע בכלל.
עברתי ממשימה למשימה ותקתקתי הכול. סידרתי וארגנתי את הבית, השולחן התנקה מכל ערמת הניירת שהצטברה עליו, כבר לא הייתי לחוץ על שעות שינה ואפילו ראיתי סרט בבית קולנוע. בעיקר הייתי משוחרר, לא לחוץ ושמח. ניצלתי כל שעה שהייתה לי, לכל כך הרבה דברים שרציתי להספיק. פתאום, אחרי שכל השנה השינה היא אחד הדברים החשובים ביותר, זה נראה בזבוז של זמן ומצאתי את עצמי עושה דברים גם ב1 בלילה, ממש התפרעתי
בונים גינה- גרסת אלתרמן ודור ההמשך
צילום: אלתרמן
אבל הדבר החשוב ביותר הוא שהעברתי שעות על גבי שעות עם הילדים. הייתי זה שמשכיב אותם לישון, זה שמתעורר אליהם בלילה כשהם בכו וזה שפוגש אותם בבוקר כשהם התעוררו. אם במשך רוב השנה יהל היא זו שעושה את זה בגלל האימונים והנסיעות שלי, סוף כל סוף, גם אם זה לכמה שבועות, הייתה לי היכולת לעשות את זה. אומנם כלפי חוץ זה נראה שעשיתי את זה כדי לשחרר אותה ולתת לה להשלים שעות שינה, אבל מבפנים עשיתי את זה בשבילי.
ואז הגיע השבוע השלישי, יצאתי לאימון ריצה קל של 30דק ובערב שחיתי 3 ק"מ.
פתאום "החיים הנורמאלים" לא היו כל כך נורמאלים. הבנתי שהחיים בשבילי ללא אימונים הם פשוט הרבה פחות מספקים ומעניינים. שלא תבינו לא נכון, מאוד נהניתי מהחופש, מטעינת המצברים, מהזמן הפנוי שהופנה לדברים אחרים שחשובים לי לא פחות כמו המשפחה. אבל בתקופה זו גם הבנתי, זה פשוט מטורף לא להתאמן!!!!
אז זהו נגמרה לה תקופת הפגרה, מוציאים את האופניים החוצה, מנקים את האבק מנעלי הריצה ולובשים את הבגד ים וקופצים לבריכה. בקיצור חוזרים לחיות חיים נורמאלים.
דן אלתרמן
מאמן קבוצת A1termans
