על אף הנטייה לכרוך כאב וסבל האחד עם השני מדובר למעשה על שתי ישויות נפרדות הפועלות מתוך רבדים שונים. הסבל הינו היבט עליו אנו יכולים לשלוט, אם כך כיצד אנו יכולים לתעל את הסבל, המתלווה לכאבי הפציעה, להמשך התחשלותנו ויכולתנו לממש את הפוטנציאל הטמון בנו?
מאת:ד"ר שמי שגיב
כאב כמו מתיחת שריר, דלקת, שברי מאמץ ועוד הינו פיזי – משהו נשבר, נמתח, נקרע, נלחץ ותחושת הכאב המלווה הינה תגובה פיזיולוגית לנזקים ולחבלות האנטומיות. נזקים אלו כמובן, יכולים להתרחש כתוצאה מאירוע חבלתי – טראומה, נפילה, התרסקות מאופניים או כתוצאה מנזקים ומאמצים מצטברים – שחיקה, עומסי האימונים ועומסי החיים. רוכבי אופניים חשופים לפציעות משתי הקטגוריות הנ"ל.
לעומת זאת סבל הינו מנטאלי. סבל זה הדאגה, החשש והתסכול הנובע כתוצאה מהכאב והמגבלה בפעילות הספורט בפרט ופגיעה באורח החיים בכלל. "כל השנה התאמנתי לקראת הטראנס אלפ, והכול יורד לטמיון…" , "התכוננתי לאליפות שתכריע את עתידי כספורטאי וכעט אני לא יודע מה יהיה איתי…", "השקעתי באופניים, פיניתי זמן ועכשיו אני לא יכול לרכב, איזה באסה…"
כהשלכה לסבל אנו יוצרים משמעות או סיפור. "ידעתי שמשהו ישתבש…", "המאמן לא האמין בי…" ולא חסרים סיפורים. עבור כול אחד ואחת הסיפור הוא אמיתי והסיפור הוא כמו כפתור הפעלה, שבכל פעם שאנו מספרים אותו הוא מפעיל את אותה תגובה נירולוגית-רגשית הגורמת לנו לחוש את תחושתנו לאירוע, גם אם אירוע זה, הפציעה, התרחש לפני שנים! לכל טראומה, אירוע, יש שתי תופעות: התגובה הפיזית (הכאב) והתגובה הרגשית מנטאלית (הסבל, הסיפור). התגובה הפיזית לאירוע, כמו גם האירוע עצמו, עברה חלפה לה, אך מה שממשיך להתקיים ולקיים את פציעה ולרוב באופן לא מודע, זה הזיכרון. זיכרון זה ממשיך להתקיים כהשלכה לסיפור וזה ממשיך את תחושת הסבל.
לספורטאים צעירים אין את אותם כלים שיש למבוגרים המאפשרים להתמודד עם פציעות ספורט או טראומות. ילדים לרוב מגיבים לאירועים מתוך מגננה והישרדות וכהשלכה, הסיפורים שאנו מצמידים לאירועים הינם בעלי אותו אופי ומשמעות "הוא רצה שאכשל…", "הוא יותר טוב ממני…". אופי תגובה זה יגדיר גם את התגובה לאירועים דומים בעתיד ובכך אנו כבולים בסיפורים ובדפוס מגננתי זה. וזו גם הסיבה המרכזית מדוע ספורטאים צעירים ומוכשרים רבים מגיעים לפרישה מוקדמת מידי.
רבים מאיתנו מודעים לנזק הממשיך להתקיים כתוצאה מהסיפורים שאנו ממשיכים לספר ומסרבים, לפעמים בתוקף, לשנות את הסיפור, גם במחיר של המשך הפציעה ואף לפעמים סיום הקריירה. לסיפורים אלו יש כתובת פיזית בגופנו בדפוסים עצביים-מוטוריים לאורך עמוד השדרה. דפוסים אלו גורמים לקבעונו והתקשחותו, או לפעמים גם לכפיפותו, של עמוד השדרה. על מנת שנוכל להשתחרר מסיפורים אלו יש לשחרר את מערכת העצבים מדפוסים עצביים אלו. שיטה חדשנית ומהפכנית בכירופרקטיקה NETWORK SPINAL ANALYSIS מתמקדת בהסרת מתחים ושחרור דפוסים עצביים המשמרים את קבעון עמוד השדרה, כתוצאה מהאירוע, דבר הפוגע במימוש הפוטנציאל.
אז איזה סיפור טוב יכול לצאת מפציעה? אולי הגוף אותת לי שאני צריך לנוח? אולי העמסתי יותר מידי? אולי אני עושה משהו שאני כלל לא אוהב לעשות? או אולי כי המאמן, או ההורים, הכריחו אותי? לא אחת אני נתקל בספורטאים המגיעים למרפאתי עם תלונות על כאבים הנובעים מפציעה. הבדיקות מראות שאכן יש ממצאים לתלונתם. אך לאחר שיחה המוטיב לפציעה נחשף, הם בכלל רוצים לפרוש מהספורט. עבורם ובאופן לא מודע כמובן, הפציעה, הינה המוצא לפרישה.
כאב זה דבר נתון, לעומתו- סבל הוא בחירה. אז איזה סיפור יש לאלוף? זכרו! הסיפורים שאנו מספרים יוצרים מצב תודעתי המפעיל כל תא ותא בגופנו ואופי הסיפור יכתיב את אופי התגובה הפיזיולוגית. אז אם כרגע אין בידכם או ביכולתכם לשנות את הסיפורים, נסו לאמץ את סיפוריהם של אלופים. ממליץ לכם לקרוא את ספריו של לאנס אמסטרונג ולאמץ את תפיסותיו לגבי מחלת הסרטן שפקדה אותו ושאף הוא ידע לומר "שאילולא הסרטן הוא לא היה מנצח את הטור דפראנס". לאנס מעולם לא ראה עצמו "חולה". כאלופים אתם מבינים שמה שחשוב זה לא מה שקורה לכם, פציעה, משבר, אלה איזה משמעות אתם נותנים לאירוע ואלופים הם אלו הכותבים את סיפור חייהם.
————————————————————————————————————————–
