מאת:דן ורן אלתרמן
 
רגע לפני הטריאתלון באילת, הטריאתלטים רן ודן אלתרמן התחרו בתחרות טריאתלון בקניה כחלק מסבב התחרויות של איגוד הטריאתלון הבינלאומי. התחרות שימשה להם גם להכנה לקראת אילת וגם לשם צבירת נקודות, אך הם קיבלו הרבה יותר, אהבה, חברים ומקום ראשון בסיום
האחים אלתרמן בטריאתלון אילת 2008 צלם: אורי מרשנסקי
לפני חמישה חודשים, כשתכננו את החצי השני של השנה, ראינו שיש תחרות ITU בקניה. רני בדיוק חזר מטיול עם אילנה בספארי של קניה ונדלקנו על הרעיון להתחרות שם. למען האמת גם קצת חששנו, בקניה יש רוב של מוסלמים, אבל מהניסיון של רני הם לא ממש מבינים שם מה זה ישראל. ובכל זאת כשהמארגן תחרות ביקש שנביא איתנו דגל של ישראל ואת ההמנון הודענו לו שיש בעיה של ביטחון ושלא נוכל להביא את הדגל, אבל את ההמנון הבאנו!
כשהגענו לקניה חיכו לנו אנשים מאוד נחמדים שהתעקשו לעשות הכל כדי שנרגיש בבית. איך שיצאנו מהטרמינל הם מיד לקחו לנו את המזוודות, נתנו לנו מים והדריכו אותנו בכל הפרטים. כדי שנוכל לחסוך בעלויות הם הציעו לנו להתארח אצל משפחה מקומית ולא לישון במלון. כשהגענו לבית המארח התחלנו לחשוש שאולי עשינו טעות (התנאים לא היו אידיאלים) אבל אחרי כמה דקות הבנו ש"נפלנו" על משפחה מאוד חברותית. הם ממש דאגו שנרגיש בבית וניסו לעשות הכול כדי שנרגיש בנוח.
עוד דבר שאפשר להגיד על מומבסה הוא שממש אבל ממש חם שם. פתאום הסיוט שעבר עלינו לפני חודש במקסיקו חזר על עצמו. לחות מטורפת של 80% וטמפרטורות מעל ה-30 מעלות. ואין מזגנים!
בערב של ההגעה לקחו אותנו לתדריך. המארגן עבר על כל הפרטים ולוח הזמנים של התחרות ודאג שלכולם יהיה ברור הכל.
לאחר התדריך הוא הסביר לספורטאים הזרים שביום למחרת תתקיימנה תחרויות לילדים (6-12) וביקש אם נוכל להקדיש מזמנינו ולבוא לעודד את הילדים ולתת להם השראה לעתיד. כשהגענו לעודד אותם התרשמנו מאוד. לא שמדובר בכשרונות גדולים, אבל מדובר בהרבה חום וידידות בין כולם וגילינו הרבה מוטיבציה וכוח רצון אצל הילדים הקטנים. אנחנו אישית ליווינו איזה ילד אחד, שככל הנראה זו היתה הפעם הראשונה שלו על אופניים, והוא פשוט לא הצליח לרכב. הוא כל פעם עלה עליהם, רכב איזה 50-100מטר ונפל. לפעמים אפילו ממש התרסק. אבל כל פעם קם ומיד עלה על האופנים. חלק מהדרך פשוט החזקנו אותו ורצנו על ידו ודאגנו שלא ייפול.
לאחר התחרות הלכנו לשחות בבריכה, כל הילדים באו, עודדו אותנו וחלקם אפילו שחה איתנו קצת. לגבי התחרות שלנו, אנחנו יכולים לשבח את המארגנים. הארגון היה ממש טוב, היתה עמידה בזמנים, חשיבה על הספורטאים והרבה מקצועיות. חוץ מדבר אחד – הזינוק נקבע ל- 14:00 בצהריים, שיא החום! המטרה שלנו בתחרות היתה לנצח כדי שדני יקבל מספיק נקודות, יעלה ל- 75 הראשונים בעולם ויקבע את הקריטריון של היחידה לספורט הישגי, אחרי שהוא לא התחרה באליפות עולם ואירופה השנה בגלל פציעה. הבנו שהרמה לא ממש גבוהה אבל כל מי שהגיע לשם הגיע מאותה הסיבה, להביא כמה שיותר נקודות.
האחים אלתרמן בטריאתלון בקו הסיום אילת 2008 צלם: אורי מרשנסקי
התחרות התנהלה די בשליטתינו. יצאנו מהמים ביחד עם שני ספרדים וניסינו להמשיך בקצב מהיר גם באופנים. בסך הכול הייתה עבודה טובה של ארבעתינו על האופנים ופתחנו פער של כמעט 3 דקות על החמישי. כל הארבעה הבינו שהמנצח יהיה אחד מארבעתינו אבל כולם המשיכו לעבוד בלי משחקים. בירידה מהאופניים, עברנו שנינו קדימה, וכבר בהחלפה פתחנו פער של כמה שניות. התחלנו את הריצה בקצב נוח ולא רצינו להשתולל יותר מידי בגלל החום. לקראת סוף ההקפה השניה (מתוך חמש) ראינו שאחד הספרדים מצמצם עלינו קצת אז ניסינו להגביר טיפה את הקצב. בסוף ההקפה הרביעית ראינו שהוא "נופל" ושהפער ממש מתחיל להיפתח. המשכנו לשמור על קצב גבוה (עוד 5 ימים יש את אילת אז צריך לעשות אימון טוב) וב-500 מטרים האחרונים התחלנו להאט ולחגוג. הקהל היה ממש מלהיב וכל הילדים "נתנו" לנו ידיים לקראת הסיום.
טוב, אנחנו מבינים שזה לא תחרות גביע עולם או איזו תחרות סבב נחשבת וכולה היו רק 5 ספורטאים בתחרות. אנחנו שומרים על פרופורציות ונשארנו עם הרגלים על הקרקע. אבל, ובכל זאת, כשעמדנו על הפודיום והתחילו לנגן את ה"תקווה" עברה בנו צמרמורת.
מי היה מאמין שאנחנו נביא את ה"תקווה" לקניה!
בהזדמנות זאת, רצינו להודות לאודי אנג'ל, אדם יקר, שעזר ותמך בנו בשתי התחרויות האחרונות. נפגש באילת – רן ודן אלתרמן.
 
