זו כבר השנה השנייה שלקחתי חלק באירוע הקפת הכנרת באופניים של אתר שוונג וחברת סונול. אשתקד עשיתי את זה עם אופני ההרים ובאותו רגע שהשלמתי הקפה מלאה ידעתי שבשנה הבאה אתייצב באותו מקום עם כלי משודרג לחוויה יוצאת דופן

מאת:ניצן כהן

את ההקפה הראשונה שלי ב-7 בנובמבר אשתקד השלמתי בזמן שכמעט סגר את חמש השעות עם אופני הרים כבדי משקל, שעיקר ייעודן הוא לדרכים משובשות ומלאות מהמורות, על דרך סלולה ויפה, ביצועיהם לא מתקרבים, אפילו לא במעט, לאלה של אחיהם עם הצמיגים בעובי של אצבע, משקל קל וזניח בהרבה ומבנה שלדה שתוכנן ויועד כל כולו למהירויות גבוהות.

זה התחיל בסוף-שבוע שמוקדש כולו לאופניים. אחרי העמסת הציוד והאופניים על אחוריי הרכב, כמו עוד כמה עשרות אלפי רוכבים חובבים ומקצוענים שהתכוננו גם הם להגיע אל הכנרת. נסעתי עם דוד שלי ומשפחתו לכיוון צפון, וליתר דיוק, לקיבוץ עין גב שבמזרח הכנרת. מזג האוויר היה מושלם. לא קר, וגם לא חם מדי בניגוד לכל השבוע שחלף. אפילו הרוחות החזקות שנשבו באותו יום של ההקפה לפני שנה, לא היו הפעם. מושלם. כבר ציינתי זאת. השכמנו מוקדם בבוקר שבת ויצאנו לכיוון נקודת הזינוק בחוף צמח הדרומי של הכנרת. בסביבות השעה שבע בבוקר כבר הכל היה ערוך ומוכן, וכל שנשאר היה לעשות הוא רק דבר אחד – לזנק. מאות המטרים הראשונים של המסלול מלווים בצפיפות כבדה יחסית, ומשום כך, בצורך לתמרונים רבים בין הרוכבים, אך ככל שהמסלול נמשך נפערים פערים בין קבוצות רוכבים ורמת הצפיפות יורדת משמעותית. אבל אצלי הסיפור היה שונה.

עוד לפני שאני מספיק להשלים סיבוב פדלים שלם, האופניים כבר צוברות תאוצה והמהירות מרקיעה. עניין של דקות ואני כבר מוצא את עצמי רוכב בין בתי המגורים, המלונות ומרכזי הבילוי של טבריה. אך כשמסך הבניינים יורד מתגלה התמונה האמיתית והיפייפיה שמצליחה לשבות אותי בקסמה בכל פעם מחדש כאילו זאת הפעם הראשונה. הכנרת. אגם כחול עם רכס הגולן מהעבר השני.
 
עוד קצת ויגיע הארבל. ההר שתורם למסלול ההקפה את העלייה הכי תלולה לאורך כל המסלול, אך גם טומן בו את אחד הקטעים היפים ביותר. כשמסיימים את הטיפוס, בין אם עייפים ומותשים, ובין אם לאו, כדאי ואף רצוי מאוד לעצור לכמה דקות בודדות כדי להנות ולהתרשם מהנוף שמתגלה מרום הארבל. כל הכנרת פרושה לרגלינו, האוויר הנקי ממלא את ראותינו. אסור לוותר על זה. ורק אז אפשר להמשיך לעבר הירידה הארוכה, החדה והמפותלת שממתינה בקוצר-רוח שכל כך אופייני לה.
 
לאחר הירידה מהארבל, הפנייה מזרחה, והנסיעה על הכביש שגובל את הכנרת מצפון, בצומת גינוסר, אפשר להבחין בעוד מסה של רוכבי אופניים שעושים את המסלול הקצר יותר של חצי הקפה. ובעצם זה הסימן שחצי ההקפה הראשונה כבר מאחוריי. רק לפני שעה ומשהו, הסתכלתי צפונה וראיתי את הכנרת, ועכשיו כדי להסתכל אל הכנרת אני צריך להביט לכיוון ההפוך, לדרום. מעתה כל סיבוב פדל רק יקרב אותי יותר ויותר לכיוון חוף צמח ולקו הסיום.
 
האופניים, כהרגלן, טסות בגובה נמוך, ובלי להרגיש הלונה-גל כבר צופה עליי מימין וחופי דוגה וכינר, הזכורים לי לטובה מלפני כמה שנים, מאותתים לי גם הם בזכרון. האופניים ואני עוברים את העלייה שלצד חופים אלה וגם את זאת שבאה אחריה שבאזור צומת כורסי, וטסים בירידה במהירות שיא של כל המסלול אל תוך שדרת העצים שמסמלת כבר את סוף המסלול והשלמה מלאה של הקפת הכנרת כולה בזמן של כ-3 שעות כולל עצירות למנוחה, שתייה ומראות הנופים המרהיבים של הכנרת מכל הכיוונים.
 
מי ייתן ונזכה להנות מהכנרת עוד שנים רבות ולדורי דורות.
מי ייתן והכנרת תשוב להיות מלאה, גדולה, יפה ופורייה.
אמן

הבלוג של ניצן