מאת:אייבי גילת
פעילות ספורטיבית מוגזמת עלולה להיות מסוכנת. כמה עצות חשובות מאיגוד הבריאות האמריקאי עשויות להועיל לאלו שעוסקים בספורט ולאלו שרוצים להתחיל
ספורט שווה בריאות. המשוואה הזו חקוקה היטב בתודעה הקולקטיבית שלנו. בעידן המודרני, בו כמות הפעילות הגופנית הכללית של האדם מצטמצמת, נושא הספורט הולך ותופס מקום יותר ויותר דומיננטי, במיוחד בהקשר הבריאותי.
מטרותיו העיקריות של הספורט התחרותי הן השגת ניצחון, מקום על הפודיום ופרסים. להבדיל, פעילות גופנית קשורה יותר בתחושת הסיפוק מעצם ההשתתפות, מהשיפור בהישג וכמובן בהיבט הבריאותי הנגזר מכך – ירידה במשקל הכללי, ירידה ברמת שומני הדם, ירידה בכמות הכולסטרול הרע – פרמטרים שהוכחו באינספור מחקרים כקשורים לבריאות ולאיכות החיים.
משחר ילדותינו מחנכים אותנו בכל שטחי החיים לתחרותיות. כאילו שהניצחון על אחרים הוא בעצם סוג של מתכון לאושר. מחנכים אותנו גם להקריב הרבה מאוד קורבנות בדרך לניצחון, 'No pain, no gain ', אומרת האמרה המפורסמת, כלומר, בלי כאב אי אפשר להצליח ולהתקדם הלאה. האופנה הספורטיבית הזו זועקת להמונים בכל פינה, עם בשלטי החוצות או בפרסומות במדיה. כך גם, בתוכניות 'ריאליטי' בטלוויזיה כמו 'לרדת בגדול' או ידוענים שעוסקים בזמנם גם בספורט והופכים מודל לחיקוי, במיוחד לבני נוער. התוצאה היא, שקל להישאב לתוך מעגל הרסני הקשור לבריאותו של המתאמן.
מתי הברכה שבספורט הופכת לקללה? מה המתכון המתאים לבריאות טובה? האם פעילות ספורטיבית שווה יותר בריאות או אולי להיפך? האם המתכון הבריאותי הנכון הוא אישי או שישנם מספר כללי ברזל ועקרונות יסוד התקפים לכולם?, ואיך ומתי המתאמן יודע אם הוא עובר את הגבול?
ישנם לא מעט אנשים, שמתחילים לעסוק בספורט בתקופה די מאוחרת בחייהם. במיוחד כאשר הם זוכים במרוץ ומתחילים להקדיש שעות על גבי שעות באימונים מתישים תוך שבירת תחומים אחרים בחייהם.
לפי ההמלצות של האיגוד האמריקאי לבריאות המתכון הרצוי לפעילות אירובית בריאה הוא:
1) פעילות אירובית הכוללת שרירים גדולים כמו: שחייה, רכיבה על אופניים, ריצה, טריאתלון, ספינינג.
2) בין 3 ל-5 פעמים בשבוע.
3) לפחות 30 דקות בכל פעם.
4) בדופק מטרה של לפחות בין 60 ל-80 אחוז מהדופק המירבי כדי להיות באיזור המטרה.
5) כמות הקלוריות השבועיות הנצרכת היא לפחות מעל 1000 קלוריות לשבוע.
אם כל התנאים הללו מתקיימים יש למתאמן מה שנקרא 'אפקט אימון בריאותי'. חשוב להדגיש שכל פעילות גופנית שנעשית מעבר לכך איננה קשורה בבריאות אלא בצרכים אחרים רובם פסיכולוגיים וסוציולוגיים. המציאות בשטח כוללת מספר עצום של מתאמנים שפועלים מעט מדי או הרבה מדי.
התוצאות לרוב אינן טובות בלשון המעטה. ישנן עדויות הולכות ומצטברות של אנשים שגרמו לעצמם נזקים בריאותיים כתוצאה מפעילות ספורטיבית מוגזמת, ולעיתים הנזק הוא בלתי הפיך. חבלות במערכת התנועה הכוללות פציעות אורטופדיות, פגיעות במפרקים, כמו הברכיים, שהן השכיחות ביותר. ישנם ספורטאים המפתחים דלקות כרוניות בגידים ושברי מאמץ ובנוסף לכך, ישנה פגיעה גם במערכות אחרות כמו, יחסים קרובים בתא המשפחתי ובעבודה.
האיזון באורח החיים הוא מאוד עדין. כניסה למצב תחרותי הישגי עם משטר של אימונים, אוכל מיוחד ושינה מכניסים את הגוף למגננה והפרה בהומיאוסטזה. מצב בעייתי כזה לאורך זמן כאשר הוא נעשה בצורה לא מקצועית עלול לגרום לנזקים בריאותיים ולנזק בתחומי חיים אחרים.
נשאלת השאלה האם כל זה כדאי? האם שווה לאדם נורמטיבי מהיישוב באמצע החיים להיכנס לתוך המסגרת הזו של ספורט תחרותי ולהרוס במו ידיו את כל מה שבנה בעמל רב? לרוב אילו שנמצאים במעגל הממכר וההורסני פשוט משוועים לעזרה ואינם מוצאים דרך לצאת. בסופו של דבר הספורט הופך להתמכרות.
המתכון המומלץ לבריאות:
1) הצבת מטרות ריאליות המתחשבות הן בכמות הזמן הפנוי, הרקע הספורטיבי הקודם, המצב הבריאותי ובמשתנים רלוונטים נוספים (גיל, משקל וכו').
2) עבודה עם תוכנית אימונים מסודרת אותה בנה מאמן מוסמךובאופן אישי למתאמן, ומותאמת ליכולותיו הגופניות והמנטליות.
3) ניטור, מעקב ובקרה של ההתקדמות.
4) הקשבה לגוף וביצוע התאמות מיידיות לאיתותים.
5) תזונה המתאימה לסוג, משך, ועוצמת הפעילות.
6) הקפדה על כללים בסיסיים של עקרונות האימון. הדרגתיות בתוכניות האימון. מתן מנוחות ודי זמן להתאוששות.
ביצוע של חימום ושחרור (ככל שמתבגרים יש לתת יותר זמן).
7) שינה מספקת והתמודדות עם לחץ מנטלי על יד שימוש בכלים פסיכולוגיים.
פעילות גופנית שווה בריאות, אין ספק בכך, אבל מילת המפתח כאן היא המינון. דיאטה היא אורח חיים, וירידה במשקל יכולה במהירות להדרדר ולהפוך להפרעת אכילה. לעיתים די מזומנות יותר פעילות גופנית איננה בהכרח שווה ליותר בריאות. כל אחד צריך למצוא את המינון שמתאים לו ולאורח חייו.
אייבי גילת יועץ לרוכבי אופניים
