בתוך מספר שנים הפך ברקהוף לשחיין הגב מספר 1 בעולם.  קבע שני שיאי עולם  במבחנים האמריקאים לקראת המשחקים האולימפיים בסיאול 1988 והגיע לאולימפיאדה כמדורג מספר אחת. במוקדמות בסיאול שיפר ברקהוף את השיא העולמי וקבע 54.51 שניות אך בגמר, כמו בגמר, חוסר ריכוז בזינוק גרם לו לפיגור בתחילת המשחה דבר שגרם להפסד הזהב בסיומו. מתברר שגם שחיינים יפניים ובהם סוזוקי שחיין הגב המצטיין שלהם עבדו על התנועה התת מימית וסוזוקי זה ניצח את ברקהוף האמריקאי בנגיעת יד וזכה בזהב.  תוצאתו של סוזוקי הייתה חלשה 55.05 שניות לעומת זמנו של ברקהוף במוקדמות.

היות והשחיינים החלו לבלות זמן רב מתחת לפני המים מצאו פרנסי השחייה כי תופעה זו בה הצופים לא רואים את השחיין אינה מקדמת את אינטרס השחייה. מעט לאחר משחקי סיאול 1988 הוגבלה את התנועה התת מימית על הגב ל- 15 מטרים בלבד.

אם חשבנו כי "הסגנון החמישי" ישכח ויעלם הרי שטעינו בגדול. עברו רק 7 שנים ממשחקי סיאול 1988 ובאליפות אירופה שנערכה בווינה בקיץ 1995 הפתיע את כולנו שחיין הפרפר הרוסי דניס פנקראטוב אשר שחה בתנועה התת מימית של רגלים דולפין על הבטן, מתחת למים, כ- 30 מטרים יצא הרבה לפני שאר השחיינים וגם לאחר הפניה הרחיק בתנועה התת מימית וקבע שיא עולם שהחזיק 8 שנים במשחה ל- 100 מטרים פרפר. פנקראטוב יישם את התנועה התת מימית לשני משחיי הפרפר והצליח לזכות בשתי מדליות זהב במשחי הפרפר במשחקי אטלנטה 1996.

או אז שוב חזרו והופיעו אנשי ההתאחדות הבינלאומית בשחייה והטילו על השחייה את האיסור בתנועה תת מימית בכלל וקבעו את החוק הקבוע היום והוא "התנועה התת מימית בכל הסגנונות מותרת רק למרחקת של 15 מטרים לאחר הזינוק ולאחר כל פניה".

ההפתעה הגדולה ביותר בתחרויות השחייה של משחקי סידני 2000 נפלה ב- 200 פרפר לנשים. המועמדת לניצחון, שיאנית העולם הטריה, אלופת העולם, וקפטנית בנבחרת האוסטרלית סוזאן אוניל הגיע ומאחוריה מוניטין מרקיע שחקים, קהל תומך בן 15,000 צופים וביטחון כמעט וודאי בניצחונה. אך כאן חיכתה לה ההפתעה של חייה בדמותה של השחיינית האמריקאית מיסטי היימן. מיסטי שהייתה באמצע שנות ה- 90 שחיינית תת מימית מצוינת קיבלה שוק כאשר נשללה זכותה לתנועה תת מימית ללא הגבלה. אבל מיסטי החליטה לנצל עד למקסימום את הניתן (15 מטרים) תוך שהיא מבצעת את תנועותיה התת מימיות בחלקן על הצד. בראיון עמה מיד לאחר המשחקים אמרה במפורש כי העובדה שהכינה עצמה וביצעה את התנועה התת מימית למרחק המותר עזרה לה רבות לזכות בזהב המפתיע במשחקי 2000.

ובישראל? אנייה גוסטמלסקי המצטיינת בשחייניות ישראל בעשור הראשון למאה ה-21 הצליחה היכן שבדרך כלל מצליחים שחיינים גבוהי קומה, בריכות קצרות. אניה שחיינית יחסית נמוכת קומה היא בעלת יכולת מדהימה בסגנון החמישי. לא רק בגב ופרפר אלא גם בחתירה. אניה הגיע להישגים בולטים בבריכה בכלל ובבריכות קצרות בפרט עקב מבנה גופה, תנועת רגליה ובקיצור הצטיינותה בסגנון החמישי שהביא אותה להישגים מרשימים (מדליות) באליפויות העולם ואירופה בבריכות קצרות. 

מאז מיסטי היימן ועד היום, מייקל פלפס הוא השחיין אשר הביא כמעט למושלמות את תורת "הסגנון החמישי". עד כדי כך שגם במשחה המפרך ל- 400 מטרים מעורב אישי הוא שהה מתחת למים כ- 12 מטרים בפניה האחרונה תוך שהוא מבצע את התנועות התת מימיות המפורסמות שלו על הבטן. עד מייקל פלפס חשבנו כי הסגנון החמישי מוגבל לגב ופרפר, כמה שטעינו. בניתוח ניצחונו של מייקל פלפס במשחה ל- 200 מטרים חתירה באליפות העולם במלבורן 2007 בו קבע שיא עולם (1:42.86 דקה) מתברר כי ניצחונו של פלפס לא היה בשחייה בסגנון החתירה אלא בקטעי התנועה התת מימית (הסגנון החמישי). בזינוק יצר לעצמו מקדמה של כ- 1 מטר. מקדמה שנסגרה עד לפניה הראשונה, לאחר הפניה הראשונה שוב יצר פער של כ- 1 מטר. פער שצומצם לסנטימטרים לאחר שתי בריכות. בפנייה האחרונה, כשהוא נכנס אליה ביתרון של כ- 8 מטרים, הוא יצא ממנה בפער של כ- 2 מטרים אותם שמר עד הסוף. אם מצרפים את היתרון שרכש לעצמו בזינוק ובשלשת הפניות בעזרת התנועה התת מימית, רואים בבירור כי היתרון שרכש בזינוק ובפניות, גדול יותר מהיתרון על קו הסיום. מייקל פלפס ניצח ומנצח היום בתנועה התת מימית המושלמת שלו לא פחות, ואיני חושש לומר, אף יותר, מאשר בשחייה עצמה.

עולם השחייה אינו עיוור ושחייני צמרת רבים מבינים היום את משמעות התנועה התת מימית ומגדישים לה זמן רב באימון, ומחשבות לשפרה. ראיין לוכטה, שניצח את מייקל פלפס במשחה ל- 200 מטרים חתירה באליפות העולם האחרונה בשנחאי, מבצע את התנועה התת מימית לא פחות טוב מפלפס. האלופה האולימפית, נאטלי קוגלין, שוחה את כל 15 מטרים המותרים לאחר הזינוק והפניה במשחה ל- 100 מרטים חתירה והיא אחת הטובות בעולם בו.

אין היום שחיין, גם לא אלו השוחים 50 חתירה או 1500, שאינם מבצעים בין 2 ל- 9 תנועות תת מימיות וכל זאת כדי לנצל את יתרונות של "הסגנון החמישי", בהשוואה לסגנונות הקונבנציונאלים המוכרים לנו: פרפר, גב וחתירה.

בבריכה ארוכה % המרחק המותר לתנועה תת מימית הוא – 30 מטרים. בבריכות קצרות האחוז הוא כפול ועומד על 60% מהמרחק. לכן לימוד ואימון בסגנון החמישי מתחיל היום בראשית דרכו של כל שחיין. אם ברור לנו כי התקדמות זו בה נמצא החלק העליון במצב סטטי ואת מירב הכוח המקדם אנו מקבלים מעבודת האגן והרגלים הרי שחלק נכבד מאימוני השחייה מוקדש או צריך להיות מוקדש לשיפור צורת התקדמות זו.

מצב הידיים, הראש, הכתפיים הוא קריטי למהירות ויעילות ההתקדמות. לכן, תחושה לתנוחת כפות הידיים, גמישות בחגורת הכתפיים ובמרפקים, מיצוב הראש במפלס הנכון, מנח הגו תוך כדי התנועה, תנועת האגן בתזמון נכון עם הירכיים והשוקיים וגמישות טובה במפרקי הקרסול הם הכרחיים להצלחה בביצוע יעיל של בסגנון החמישי.

אחד הדברים הקשים בביצוע הסגנון התת מימי, בכל השלבים המותרים, היא העובדה שהוא מתבצע ללא אספקת חמצן היות והוא חייב להיות מבוצע תת מימית. על כן בהיבט הזה ההתפתחות של הסגנון היא הדרגתית ואינה יכולה להגיע למיצוי כל המרחק אלא רק אם הגיע השחיין לבגרות גופנית ולפתוח קיבולת ריאות מכסימאלית.

אבל העבודה על פיתוח יכולת בסגנון חייבת להתחיל בגיל צעיר ביותר!!

דר' בוקי צ'יש-דר' בחינוך גופני וספורט מאוניברסיטת אוהיו סטייט, ארה"ב. שיאן ישראל בעברב- 100 מטרים חתירה, מאמן שחייה בכיר שאימן מספר שחיינים אולימפייםישראלים, אימן שחיינים בכירים מארה"ב, קנדה ומבלגיה, רכז קורסי מאמנישחייה, מרצה בנושאי מינהל הספורט והמשחקים האולימפים במכללת וינגייט, פרשןשחייה בעיתונות ובטלביזיה- במשחקי אטלנטה, סידני וביג'ינג.