היתה לי פעם ידידה הולנדית. כאשר הקנטתי אותה על כך שבהולנד אף פעם לא קורה כלום, היא הרצינה והסבירה לי שפעם תוכננה במדינתה הפיכה. "באמת?" תהיתי. "כן, כן, תלו שלטים בכל רחבי המדינה: ביום שבת הקרוב תתקיים הפיכה. במקרה של גשם, תעבור ההפיכה לאולם"

מאת:אילן זיסר

אני בספק אם היא התכוונה ברצינות לעניין (מצב יחסינו היום לא מאפשר לי לשאול אותה). הבדיחה בסיפור נובעת מהפער הבלתי סביר בין חשיבות ה-"ההפיכה" לבין חוסר חשיבות עניין מזג האוויר. אנחנו לא מצפים שהעניין הטריוויאלי ישפיע על המהותי. נזכרתי בסיפור הזה בימים האחרונים לאור דחיית מרוץ אייל.

מרוץ אייל הוא אחד מהטובים במרוצנו. הדבר היחיד הרע באירוע הזה הוא זה שהוא נערך לכבוד אדם צעיר שמת. זהבה שמואלי מארגנת כל שנה קונצרט של ריצה לזכר בנה ואני לא יכול לתאר לעצמי הנצחה יותר טובה. השנה, שלושה ימים לפני האירוע, הוא נדחה וזאת בשל גשם כבד שאמור לרדת ביום המרוץ.

במקרה הזה, הדחייה יצאה לי טוב. רצתי באירוע אחר, אך שבוע לפני ולא תזיק לי מנוחה של שבועיים. אני, כמו רבים אחרים, לא מת על ריצה בגשם. אשמח לרוץ במזג אוויר סתווי נעים ולא בחורפי רטוב. אבל, אני חושב שדחיית מרוצים היא דבר לא טוב. לא אכנס לשיקולים של זהבה שמואלי. בתחום המרוצים היא כבר שכחה את מה שאני לעולם לא אדע. אני בטוח שהיא קיבלה את ההחלטה הנכונה עבור האירוע. אני רוצה לומר דברים שיהיו נכונים, אולי, לעתיד. את ההווה אפשר להשאיר כמו שהוא. והנה נימוקיי.

בשנים האחרונות היו כמה מרוצים שנדחו בשל סיבות מזג אוויר. כמעט בכל המקרים זה הסתיים רע. לפני שנתיים נדחה מרוץ עין גדי פעמיים ובסוף בוטל. בשנה שעברה נדחה מרוץ חולון. לא רק שלא נמצא לו מועד אחר, לא רק שהוא בוטל, העירייה שם החליטה לבטל בכלל את האירוע השנתי. גם ברעננה דחו. וכך במקום מרוץ בגשם שוטף, קיבלו מרוץ מצומצם בחום לוהט. יש גם דוגמא למקרה הפוך. לפני כשנה, התקיים מרוץ גליל ים במזג אוויר סוער. קיצרו אותו, הגיעו מעט אנשים, אבל, אלו שהגיעו זוכרים דווקא אירוע טוב. דווקא הגשם הוא זה שהוסיף נופך של שונות לעניין.

באזורנו הגיאוגרפי יש מעט מאוד מקרים שמצריכים דחייה של מרוץ מטעמי בטיחות. בעין גדי אכן אסור היה לרוץ, השיטפונות שם עלולים לסכן חיי אדם. אבל בחולון, רעננה ורמת השרון, תנאי מזג האוויר אינם מסוכנים. הם לכל היותר לא נעימים. ואם מישהו חושב שהריצה בבוץ בשדות רמת השרון מסוכנת, אפשר גם לקצר את המרוץ. אם טריאתלון אפשר להפוך לדואתלון, אפשר גם להפוך 15 ק"מ ל- 10 ק"מ.

דחייה של מרוץ עושה בלגן לרצים. יש לנו תוכנית אימונים שהמרוצים שולבו בה בקפידה. ועכשיו פתאום אנחנו צריכים למצוא מועדים אחרים, הרבה פחות נוחים, לריצות ארוכות ולאימונים קשים אחרים. במקרה של מרוץ אייל, הדחייה הביאה גם להתנגשות לא נעימה עם מרוץ 15 ק"מ אחר, מרוץ מודיעין, שייערך בדיוק במועד המתוכנן החדש. חבל.

והיי, אנחנו אנשים מחושלים. חלקנו אפילו אנשי ברזל. אנחנו לא עשויים מסוכר. ריצה בתנאים קשים צריכה להיות חלק מהדברים שאנו אמורים להתמודד עימם. הגשם כידוע יורד על כולם, הוא לא מקנה יתרון לא הוגן לאחד הרצים. הוא יכול גוון את חיינו ולתת לנו סיפורים שנוכל לספר, אולי לא לנכדינו, אבל בטח לחברינו.

יש דברים שהגשם בבירור פוגע בהם. דוכני המציגים נרטבים והסחורה הרטובה כבר לא כזו מפתה. פחות אנשים יבואו לעודד ויתכן שבכלל פחות אנשים יגיעו. אבל, יש לא מעט דברים להרוויח מהמשפט הפשוט: "המרוץ יתקיים בכל מזג אוויר.

אילן זיסר
פקיד תוכנה המתגורר במרכז הארץ

קישורים: ריצה,מרוץ, תחרות, מרוץ אייל, איש ברזל, זהבה שמואלי