יובל טובין בן ה- 9, רכב את כל המסלול המלא בהקפת הכנרת האחרונה. אביו, רימון טובין, כותב על תושייתו של בנו, שמדהימה אותו תמיד מחדש, במיוחד כאשר בקש את המקצה המלא ל- 65 ק"מ. אתם שלחתם, אנחנו פרסמנו
מאת:רימון טובין
כוח הרצון של יובל ויכולתו להתמודד עם אתגרים היו ידועים לי עוד מקטנותו. יובל מצליח להדהים אותי כל פעם מחדש. כבר כתבתי פעם על ההכנות שלו לדואתלון הראשון והצלחתו בו, כתבתי גם שהמציאות עולה על כל דמיון כשהצליח לסיים בכבוד את הטריאתלון הראשון שלו בעמק הירדן. לפני שנתיים יובל רכב 10 קילומטר בהקפת הכנרת, ולפני שנה הוא ביקש לרכב את חצי המסלול, וזה לא היה קל. בדמיוני חשבתי שהפעם נתמודד עם החצי בקלות אבל ליובל היו תכניות אחרות. הוא הצליח לשכנע את כל הסובבים אותו שהוא מסוגל להתמודד עם הקפת הכנרת המלאה, וזה ממש לא מובן מעליו. המשפחה שלי כל כך פרגנה לי בהגשמת החלומות שלי כך שהיה נראה לי לא במקום שלא אעזור ליובל להגשים את החלומות שלו.
הסברתי לו שיש מצב שנפסיק באמצע ושהאתגר יכול להיות גדול עלינו, לפחות השנה. למרות זאת, הכנו תכנית חירום – אשתי מיכל תאסוף אותנו ברגע שיפתחו הכבישים. יובל ואני קיבלנו את כל הסייגים אך עמוק בליבנו ידענו שעם האתגר הזה אנחנו מתכוונים להתמודד עם כל מה שיש לנו.
ביום חמישי, הבאנו את האופניים לטיפול ועשינו השלמת הכנות: מכנסי רכיבה, ספידומטר, בקבוקים וג'לים מתנת סבתא אהובה וסבא הלל. ביום שישי, העמסנו את האופניים ונסענו לסבתא אירית לקיבוץ. ביום שבת, קמנו מוקדם בבוקר וכמה דקות לפני 7:00 כבר התחלנו להקיף את הכנרת. פרשת השבוע הייתה 'וירא', יש לי הרבה כבוד למסורת וספר תהילים בתיק הוא תזכורת לכך אבל את בני יקירי אשר אהבתי לא אקריב לעולם בעד שום מטרה. ברוך השם אני גם לא צריך. יצאנו לדרך ברגל חזקה ובזרוע נטויה עם הצמיד שנוי הכינה למזל טוב כמו בכל האתגרים שלנו. נסענו בין נחיל הרוכבים ואחרי כשעה הגענו לטבריה ועצרנו לשתות מול מסעדת הבית בא אכלנו לפני מספר חודשים לציון 10 שנות נישואים. חלפנו על פני טבריה, בעודנו משקיפים על הכנרת ועל מצוקי הארבל. לפנינו התקרבה העלייה הגדולה ביותר של הקפת הכנרת, עצרנו קצת לפניה כדי לשתות ולאכול.
התחלנו לטפס את העלייה ובחרנו באסטרטגיה של הליכה. קבענו שהיום אנחנו מסתכלים לטווח ארוך ולא צריכים להוכיח לאף אחד שאנחנו יכולים לסיים את העלייה. למען הסר ספק אנחנו יכולים! אבל המחיר כרגע גבוה מידי. רוכבת שעברה על פנינו אמרה לנו, "ניפגש בסיום." יובל לא יכול היה לעבור לסדר היום עם הערה כזו ותכנן כבר כיצד לעקוף אותה, מה שקרה מספר פעמים בהמשך הדרך. סיימנו את העלייה וגלשנו בירידה, חולפים על פני הר האושר וכפר נחום.
חצי עולם מאמין שישו הלך כאן על המים. הנס היחיד שאני רואה היום הוא כוח הרצון של יובל. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד, גילינו ליובל פנצ'ר בגלגל ולא היינו מצוידים בציוד החלפה. אנשים טובים באמצע הדרך עזרנו לנו לנפח אוויר מידי פעם עד ההגעה לנקודת האמצע, שם קיבלנו עזרה והפנצ'ר תוקן. המשכנו לרכוב ועברנו על פני גשר אריק עד לנקודת הביקורת בצומת יהודיה. נשארו לנו רק 30 קילומטרים. בזמן הרכיבה פגשנו ילד נוסף בן 9 שעומד לשרוד את ההקפה. בעלייה הקרובה יובל ערך איתו ספרינט ראש בראש והם כבשו יחד את הפסגה.
המשכנו ברכיבה וחלפנו על פני עין גב. כאשר הגענו לכפר הנופש עין גב, נקודת הסיבוב של טריאתלון הספרינט, עשינו חישוב פשוט וגילינו שעברנו 11 חלקים מתוך 13 מהדרך. יובל ואני אוהבים להשתעשע בשברים וגימטרייה. עצרנו להפסקה קצרה בחוף רותם. שמענו ב- MP3 את הילדים של חורף 73, והסתכלנו אחד לשני בעיניים. להקפה שלמה יש הרבה משמעויות, מחזוריות של כל מעגלי החיים הפיזיים והרגשיים. ליובל יש עוד הרבה הקפות וניצלתי את כל כוחי כדי להיות לצידו עד שהגענו לקו הסיום, שם חיכו לנו עיניהם הגאות של סבתא אירית ואמא מיכל. קיבלנו את המדליה וחיבוק משפחתי גאה לסיום.
רן ודן אלתרמן, אלופי הארץ בטריאתלון כתבו פעם ליובל שהם מקווים שהדחיפה המעודדת שלהם ליובל תתרום לצמיחתו. כולי תקווה שהדחיפה המעודדת של יובל תתרום לצמיחתם של כולם.
