כשגילי אספה אותי בחמש בבוקר במכוניתה מהבית למשחה כף הכרמל, חשבתי לעצמי: מעניין איך יהיה המשחה? יותר כמו "כיף הכרמל" או יותר כמו "כאפה בכרמל"? אבל כבר בדרך לחיפה מבעד לחלון המכונית ראינו שהים היה שטוח כמו פלטה, ובישר לנו שהולך להיות כיף וקל לשחות את המרחק. המרחקים במקצים במשחה היו שונים מהמקובל במשחים ושמותיהם נקראו בהתאם לחלק ממטרת המשחה – למען מחקר מציל חיים בקרב ילדים וניבוי ולמניעת מות פתאומי לבבי (Sudden Cardiac Death) בילדים.

המרחקים לא היו מה שחשוב | צילום: ניר עמוס

עוד כתבות שחייה בשוונג
גיא כהן במשחה 60 ק"מ במשך 24 שעות
11 טיפים לשחייה בים שאת חייבת לדעת
7 טיפים למשחה הראשון שלכם במים פתוחים

בוקר של כיף

המקצה שלי נקרא "הלב הבריא" והיה למרחק של 2.6 ק"מ. בהתאמה היו גם מקצה למרחק בינוני-ארוך של 4.5 ק"מ שנקרא "הלב החזק", מקצה למרחק ארוך מאוד של 7.49537 ק"מ, שנקרא "מעבר לכף" (ואני אישית חושב שלשחות למרחק כזה, זה בהחלט מעבר לכף), ולמרחק עממי של טנגנס אלפא מטר. שכפי שידוע לכולם, זה בתיאוריה 1 ק"מ, ובפועל, כפי הכרוז הודיע לאחר המשחה, זה בעצם היה 1.4 ק"מ. אבל המרחקים לא היו מה שחשוב. כי מה שחשוב זה, הכיף של משחה רב משתתפים בים, והגדלת המודעות והתרומה למימון המחקר למניעת מות פתאומי לבבי. לכן, גם "לא תהיה מדידת זמנים וגם המרחק המדויק לא ממש חשוב". ככה אמר המזניק בתדרוך לפני ההזנקה של המשחה שבו שחיתי. אחר כך הוא הוסיף ואמר שמי שמתעייף בשחייה שירים את היד וכבר יגיע אליו קייק עם מים וג'ל איזוטוני, ואני חשבתי שיום אחד אני אארגן משחה בו בקייק המלווה יהיו ברז בירה ומנגל דולק עם סטייקים.

כבר בדרך לחיפה מבעד לחלון המכונית ראינו שהים היה שטוח | צילום: ניר עמוס

כדי להגיע לתחילת המקצה ולסיים באותה נקודה עם כל שאר המקצים, הלכנו נחיל גדול של שוחים כקילומטר על הטיילת, שבה בשעת בוקר היו גם הלכים ורצים, דבר שהזכיר את חציית ים סוף. וכמו בהבטחת משה לעם ישראל, גם אנו האמנו שנחצה את הים בבטחה ונגיע אל היבשה בשלום ואל הפריסה המובטחת. הים היה בטמפרטורה מושלמת לשחייה (24 מעלות) ובחוץ לא היה חם מדי או קר מדי. המים היו צלולים מאוד והראות היתה מושלמת בתוך המים ולמי שיכול תוך כדי שחייה להתבונן מחוץ למים לכיוון היבשה, היה יכול לראות, גם את נוף הכרמל המרהיב, כפי שהבטיחו המארגנים. בתוך המים הצלולים הרחק למטה על הקרקעית היו סלעים שגיוונו את הנוף החולי המונוטוני של קרקעית הים התיכון, תלוליות של חול שחור מדי פעם, שלא התעמקתי במחשבות מיותרות מאין קיבלו את צבען הכהה. בכל זאת אנחנו בחיפה. מדוזות ענקיות בודדות כחלחלות ומרהיבות נצפו בסמוך לקרקעית והרחק מהשוחים ולהקה גדולה של בורים בינוניים חצו לפתע את מסלול והפיחו חדווה בכולם.

המים היו צלולים מאוד והראות היתה מושלמת | צילום: ניר עמוס

"הפונפון המתעתע"

כאן המקום לספר על תופעת "הפונפון המתעתע" במשחים. הפונפון הוא אותו מצוף צבעוני שאמור לסמן את נקודת סיום המשחה בעמוקים, ולאחריו מתחילים לשחות לכיוון החוף. אולם לאורך המסלול יש גם פונפונים (מצופים) אחרים שמסמנים נקודות ציון לאורך המסלול. לאחר ששחיתי את המרחק שהנחתי מהרהורי ליבי הסובייקטיבי שהוא המרחק הראוי, ראיתי את הפונפון המתעתע. הגברתי קצב לקראת מה שחשבתי שהוא הסוף ורק כאשר הגעתי אליו, גיליתי לדאבון ליבי שהוא עוד אחד מפונפוני המסלול ולאחריו יש עוד אחד. זאת תופעה ידועה, שמפילה אותי בפח שוב ושוב במשחים ארוכים. גם הפריסה בסוף היתה בהתאם לעקרונות הלב הבריא, שבהתאם לאמונה הפולנית שאסור לשתות מים אחרי פירות. לא היו בה פירות ולא מים (פרט למסיימי המקצים הארוכים שזכו לבקבוק מים), אבל היתה עתירת עוגיות וחטיפי נייצ'ר ואלי ובעיקר היתה סמוכה לקיוסק עם מגוון מרשים של מזון ושתייה במחירים נוחים.

היה "כיף" כרמל

בסיום גם קיבלנו גופיית דריי פיט ומדליה. וכאן המקום לשבח את המארגנים, שהשקיעו ולא קיבלנו שוב כמקובל במשחים אחרים, סתם טי שירט מכותנה פשוטה. גם היו מספיק תאי שרותים לכולם ואפילו מקלחות סגורות, דבר שאפשר להתקלח בכיף, לפני שחזרנו ארצה למרכז הארץ. אכן היה משחה כיף הכרמל.