אורח חיים של ספורטאי כולל זמן רב באימונים שבועיים. לעיתים, בעקבות עומס אירועים בחיים הפרטיים ישנה ירידה ברמת האימונים ואף נטישה מלאה. כיצד ניתן לצאת מהמצב ולחזור למערכת אימון מסודרת?
מאת:מיכל יערון
כחובבי ספורט אקטיבי וכמי שחלק מזהותו הוא להיות ספורטאי סבולת אנחנו מוצאים עצמנו בעקבות עול החיים האובייקטיבי, מזלזלים קצת באימונים ויורדים במינון. לא מוצאים מספיק זמן להתאמן והכושר יורד, עולים קצת במשקל ובסוף מאבדים את המוטיבציה. הסיבות לכך הן רבות ואמיתיות, לעיתים נוצר לחץ בעבודה או שנולד ילד חדש במשפחה, פתאום לא מצליחים לקום בבוקר לאימון או לחילופין, למתאמני הערב שבינינו אין כוח בסוף היום לבצע פעילות ספורטיבית ונכנסים תשושים למיטה. אז מה עושים כדי לאסוף עצמינו חזרה ולהמשיך בדבר האהוב שנטשנו לפתע?
כלל ראשון – הקושי לחזור
הרגל שנטשנו קשה מאד לחזור אליו בעיקר שבהתחלה אנחנו לא חווים את ההנאה שבו אלא את הקושי בלבד. העונג מספורט מאומץ מופיע רק אחרי פרק זמן שהגוף "נכנס לזה" ולכן השבירה מגיעה וקדם מהמצופה. לכן, לא כדאי להישבר.
כלל שני – סלחנות
פחות שיפוטיות כלפי עצמינו ואכזבה פנימית עמוקה, זה סביר, נורמאלי וקורה לכולם (גם אם לא כולם מודים בכך). לכל ספורטאי חובב או הישגי יש תקופות של משברים וירידה באימונים. פגיעה עצמית ב"אגו" לא מדרבנת אלא הורסת.
כלל שלישי – חזרה איטית
להתאמן אין פירושו 7 אימונים עצימים בשבוע כי פחות מזה זה לא נחשב. להתחיל לאט ומעט, ולשזור את האימונים בעומס הזמן.
כלל רביעי – הצבת מטרות ריאליות
לוקח זמן לגוף לחזור לכושר. הירידה היא מהירה והעלייה איטית. מבחינה מנטאלית קשה לנו להתמיד כשהמטרות שלנו לא ריאליות ועקב זה אנחנו חווים אכזבה ותסכול. בזמן כזה נמצא תמיד תירוץ למה לא לצאת שוב. הצבת מטרות צריכה להיות הדרגתית ולהצליח לעמוד במטרה. אז החויה היא של קומפטנטיות (ההיפך מאימפוטנטיות) ומעודדת אותנו להמשיך.
לסיכום, מספיק "שילמנו" את מחיר ההפסקה, בזה שהפסקנו. עכשיו צריך להתגייס ולחזור להרגלים הישנים והטובים.
——————————————————————————————————-
מיכל יערון – פסיכולוגית ספורט – 'לעוף'
