רופאים, תזונאים וגם פסיכולוגים ממליצים על ספורט כעל כלי רפואי חשוב שיכול לעזור לאנשים הסובלים מתופעות הפוגעות בבריאותם הגופנית והנפשית כמו השמנה, דיכאון, עייפות כרונית ועוד. אולם עבור אנשים אחרים העיסוק בספורט הופך להיות מחלה, אובססיה, התמכרות. זה התחיל כתחביב אך השתלט על נפשם. מדובר כאן על התמכרות לספורט

מאת:מיכל יערון

יש לא מעט ספורטאים בגילאים הבוגרים שנכנסו לספורט באמצע החיים, כתחביב ומוצאים את עצמם נשאבים פנימה. זה מתחיל משני אימונים בשבוע ועובר ליום יום, מתקדם לשני אימונים ביום ולחוסר סיפוק גם מזה. האם מי שלא מסתפק כבר בריצה של 10 ק"מ ורוצה לרוץ 20, מכור? ואם כשהאימון לא טוב ואתה מוצא עצמך במצב רוח רע, אתה הופך מבריא לחולה?

התמכרות לספורט מוגדרת כהתמכרות פיזיולוגית או פסיכולוגית שבו קיים אורח חיים נוקשה של פעילות גופנית. ברמה הפסיכולוגית התמכרות זו כוללת רעב ותשוקה craving לפעילות גופנית שיוצרת תדירות מוגזמת ובלתי נשלטת של פעילות ועשויה לגרום אף לסימפטומים של דיכאון וחרדה.

ההתמכרות לרוב הופכת לכרונית. האדם נוהג לשים במרכז את האימונים וכול חייו סובבים סביבם. מחקרים מראים שאנשים המכורים לספורט עשויים להתאמן גם כשהם עייפים או פצועים. לפני אימון הם עשויים להרגיש חסרי מנוחה ולחוצים, חשים בהיי לאחר אימון אך אם הם פספסו אימון הם בדאון, מרגישים אשמה, לחץ, חוסר שקט ועשויים לסבול מדיכאון.

המכורים לספורט ממוקדים בגופם ובמראם החיצוני.

גורמי הסיכון להתמכרות בספורט הם ברמה האישיותית: אנשים פרפקציוניסטים, בעלי דרישות גבוהות מעצמם. ההתמכרות עצמה יכולה להתגבר כאשר האדם מצוי במצב רוח ירוד, כאשר הוא סובל מהערכה עצמית נמוכה וסיבות נוספות…

אם כך איך תדעו האם אתם מכורים או לא?

לשם כך מצורף שאלון שפתח ד"ר סטוליארוף, פסיכולוג קליני מאוניברסיטת מרילנד. סמנו את המשפטים שמתארים אתכם.

אם סימנתם יותר משלושה משפטים יתכן כי אתם מכורים או בעלי פוטנציאל להתמכר לספורט:
• פספסתי אירועים חברתיים ומשפחתיים כדי להתאמן.
• ויתרתי על תחומי עניין אחרים, כולל זמן עם חברים על מנת לפנות יותר זמן כדי להתאמן.
• פספוס אימון מעצבן ומדכא אותי.
• אני מרגיש נינוח רק בזמן האימון או במשך שעה לאחריו.
• אני אוהב להתאמן יותר מסקס, אוכל טוב או סרט, למעשה אין דבר שהייתי מעדיף לעשות מלבד זה.
• אני מתאמן גם כשאני חולה, פצוע או מותש. אני ארגיש טוב יותר כשאתחיל לזוז.
• בנוסף לתוכנית האימון הרגילה שלי אני אתאמן עוד אם יהיה לי הזמן לכך.
• משפחה וחברים אמרו לי שאני מעורב מדי באימונים.
• יש לי היסטוריה של חרדות או דיכאון, או במשפחה שלי יש היסטוריה כזו.

ואם אכן מצאתם כי אתם מסמנים משפטים רבים מידי, כדאי שתתנו על כך את הדעת וזכרו, מה שהתחיל בטוב עשוי להסתיים ברע.

צילום: אימג'בנק / Thinkstock

כל הטיפים השבועיים של מיכל כאן

מיכל יערון-  פסיכולוגית
קוגניטיבית ופסיכולוגית ספורט. עוסקת בפסיכולוגיית ספורט כ-20 שנה. מרכזת
לימודי הפסיכולוגיה בבית ספר למאמנים במכון וינגייט ומנהלת הכשרת
פסיכולוגים לספורט במכללה האקדמית וינגייט. מלווה ספורטאים אולימפיים,
ספורטאים מקצוענים בכירים, קבוצות בענפים שונים,
נבחרות לאומיות, מאמנים מכל הענפים וסוללת את דרכם של ספורטאים וספורטאיות
למשחקים האולימפיים ב-2012 ו- 2016.