הטור דה פראנס בגרסאות הראשונות שלו היה שונה מהטור שאנחנו מכירים היום. הטור הראשון ב-1903 כלל 6 שלבים על פני 2,400 ק"מ. אורכו של כל שלב היה 400 ק"מ וצפונה. השלבים נמשכו יותר מיממה והרכיבה התבצעה גם בשעות הקטנות של הלילה, כאשר בין כל שלב נחו הרוכבים בין יום לשלושה.
חומרים היו שם מאז ומתמיד. טור דה פראנס 1913 | צילום: Bibliothèque nationale de France
עוד כתבות בנושא
מה גורם לחברות מסחריות להשקיע מיליונים בטור דה פראנס
מה גורם לספורטאים לא מקצוענים להשתמש בחומרים אסורים?
מה הופך את המסלול של טור דה פראנס 2018 לכל כך מעניין?
ב-1905 עלה מספר השלבים ל-11 והמרחקים התקצרו מעט (עדיין היו שלבים של 340 ק"מ). הרכיבה נערכה בשעות היום במטרה לנסות להימנע מ"עזרה" של כלי רכב ורכבות, מסמרים על הכביש וגם מקבלת מכות מאוהדים של המתחרים. באותם טורים נעזרו הרוכבים בסטריכנין ששימש כממריץ, אבל עיקר החומרים שהיו בשימוש לא היו משפרי ביצועים, אלא שימשו לשיכוך וטשטוש כאבים והקהיית החושים. אלכוהול היה פופולרי, וגם אדים ממטפחות ספוגות באתר שנקשרו מתחת לסנטר.
בספר החוקים שחולק לקבוצות על ידי מארגני הטור, הוסבר שחומרים לא יסופקו על ידי מארגני התחרות, תסתדרו לבד. מצד שני, עזרה בתיקון תקלות מכניות היתה מובילה לפסילה מיידית. כך קרה שבטור של 1913, רוכב בשם קריסטוף צעד כ-10 ק"מ עד לכפר הקרוב כששלדת אופניים שבורה על גבו. הפחח אותו מצא הדריך אותו כיצד לתקן את השלדה, כי אסור היה לו לגעת באופניים. נושא העזרה בתקלות מכאניות הסתדר ב-1930, הסמים ממש לא.
בשנים האחרונות חלה ירידה במספר המקרים בהם נכשלו הרוכבים בבדיקות
בשנים 1914-1918 לא התקיים טור בגלל מלחמת העולם הראשונה. בין שתי המלחמות, קוקאין היה בין הסמים המועדפים. מנצח הטור של 1923 הנרי פליסיאר אמר: "אין לכם מושג מה זה הטור דה פראנס. אנחנו סובלים בדרך, אתם רוצים לראות איך אנחנו יכולים להמשיך?" והוציא מהתיק בקבוקון. "הקוקאין – זה בשביל העיניים ובנוסף צריך אספירין וכלורופורם, ובכלל בכדי לסיים את הטור צריך להיות על דינמיט". בקיצור הרוכבים לקחו כל מה שאפשר היה לקחת, כדי לשרוד את התחרות הקשה.
לאחר מלחמת העולם השנייה, האמפטמינים, או בכינוים "לה בומבה", שיוצרו במטרה לסייע לחיילים במלחמה להישאר ערניים ואנרגטיים, אומצו על ידי ספורטאים ורוכבי אופניים שמיהרו להכניס את כדורי הפלא לתכנית. בסוף שנות ה-40 הרוכב האגדי פאוסטו קופי (מנצח הטור בשנים 1949 ו-1952 ומנצח הג'ירו 5 פעמים) נהג לאמץ דיאטות חדשניות שכללו בין השאר את ה"בומבה", "אבל רק כשלא הייתה ברירה" מתי אין ברירה? שאלו אותו, "רוב הזמן" ענה. גם ז'ק אנקטיל, הראשון שניצח חמש פעמים בטור דה פראנס, נעזר בבומבה. לדבריו, מי שרוכב בתחרות גדולה וטוען שאפשר לעשות זאת על ידי שתיית מים ואכילת לחם, הוא טיפש או צבוע.
מי שחושב שאפשר לנצח בתחרות כזאת בעזרת מים ולחם הוא טיפש או צבוע. ז'אק אנקטיל חוגג את הניצחון ב-1957 | צילום: Harry Pot
בטור של 1962, הרוכב הגרמני האנס ג'נקרמן חש ברע כל הלילה וגרם לאיחור של 10 דקות בזינוק של אותו היום. הוא פרש מאוחר יותר מהשלב בטענה שבארוחת הערב יום קודם אכל דגים מקולקלים. 20 רוכבים נוספים חשו ברע ובסך הכל 11 פרשו מאותו השלב בגלל ש"אכלו דגים מקולקלים". הפרט השולי בסיפור היה שבאף אחד מהמלונות של הרוכבים לא הוגשו דגים יום קודם.
ההתייחסות לעניין הסמים הייתה עדיין קלילה וכפי שאמר טום סימפסון, הבריטי הראשון שזכה ללבוש את החולצה הצהובה, "אם 10 מנות הורגות, אקח 9". על הר ונטו יש אנדרטה לזכרו של אותו סימפסון שהבומבה בשילוב עם ברנדי אותו הוסיף לבקבוק השתייה ויום חם במיוחד, גרמו לו להתמוטט ולסיים את חייו על ההר הקירח במהלך הטור של 1967. בדמו ובכיסיו של סימפסון נמצאו אמפטמינים (2 בקבוקונים ריקים).
איסור שימוש בסמים וחומרים אסורים החל למעשה בטור של 1965. ב-1966 החלו בבדיקות סמים. זה לא עבר חלק, הרוכבים התחבאו לבודקים וכמחאה ביצעו רכיבה "בהליכה".
בשנות ה-70 נכנסו הסטרואידים לתמונה. המטרה של הרוכבים לא הייתה להגדיל מסת שריר, אלא בעיקר להתחזק, לקצר את זמן ההתאוששות ולהגביר את היכולת לעמוד בעומס אימונים גדול יותר. ב-1975, ניסיון של אדי מרקס לנצח את הטור השישי שלו נכשל בעזרתו האדיבה של צופה עצבני שהפיל אותו מהאופניים. חומרים אסורים נמצאו אצל מרקס שלוש פעמים במהלך הקריירה, אך אז העונשים היו קלים. לדברי מרקס, שמות החומרים לא היו רשומים על תרופה שנטל (למשל אפדרין בתרופה לשיעול). באותו טור נבדקו בכל שלב המנצח ושני רוכבים אקראיים. שלושה רוכבים נקנסו ב-1,000 פרנקים שוויצרים + 10 דקות תוספת לזמן.
ב-1977 נכשל לואיס אוקאניה (מנצח הטור של 1973) בבדיקת סמים. אותו טור כונה טור הסמים. המנצח בשנים 1975 ו-1977, ברנר טבנה הצרפתי, השתמש ברכיבות הניצחון שלו בקורטיזון, וטען שכמוהו עשו רבים.
השתמש ברכיבות הניצחון שלו בקורטיזון. אלוף 1977 ברנאר טבנה | צילום: Renato Cornelio Milanese
המדרגה הבאה הביאה איתה את פלא ה-EPO (אריטרופואיטין) שמשפר גם את ההספק המקסימלי וגם את משך הזמן שהרוכב יכול לרכוב בעומס אירובי גבוה.
EPO (אריטרטפואיטין) התחיל לככב לקראת סוף שנות ה-80. אריטרופואטין, הורמון שמשוחרר בכליות ומעודד יצירת תאי דם אדומים, ניתן במקור לטיפול באנמיה. תאי הדם האדומים אחראים לקשירה והעברה של חמצן. כאשר מספר תאי הדם האדומים גדולה מדי, הדם הופך לצמיגי והסיכון לדום לב עולה. הבעיה הייתה שבאותם ימים, הבדיקות לא ידעו להבחין בין ההורמון שמיוצר בגוף באופן טבעי לבין הורמון סינטטי אותו הזריקו הספורטאים. הפתרון היה "רפואי" – לזהות לפי רמת צפיפות ההמטוקריטים (הכדוריות האדומות) בדם. כאשר הרמה הייתה מעל 50% (אחוז נפח תאי דם אדומים מסך כל נפח הדם) המסקנה המתבקשת היתה שלא מדובר במצב טבעי או בריא, והרוכב הושהה ונדרש "לנוח" 15 יום.
מנצח הטור של 1996, הדני ביארן ריס, הודה (לאחר שנים של הכחשות) שנעזר באריטרופואטין ובהורמון גדילה בשנותיו כרוכב מקצועני, כולל, כמובן בטור שבו ניצח. בהשאלה לרמת ההמטוקריט בדם, כונה ריס במשך שנים "מר 60%". זה לא הפריע לריס להמשיך בתור בעלים ומנהל של הקבוצה המצליחה CSC ובהמשך סקסו-טינקוף, ממש עד לשנים האחרונות.
1998 היה טור הבושה, והתפוצצות פרשת פסטינה. בכלים ובציוד של קבוצת פסטינה נמצאו הורמון גדילה, טסטוסטרון, EPO ואמפטמינים. השימוש בחומרים האסורים היה מאורגן בחסות הנהלת הקבוצה והצוות הרפואי. התוצאה היתה הגדלה של מספר הבדיקות לגילוי אריטרופואטין ועירויי דם. במקרים רבים נמצאו מזרקים, כדורים או ראיות ועדויות נוספות אחרות לשימוש בסמים, אך לרוב בבדיקות עצמן לא אותרו החומרים האסורים בדם ובשתן של הרוכבים. ברכב של אשתו של הרוכב (ריימונדס רומסס הליטאי שסיים שלישי בטור של 2002) נמצאו סטרואידים אנבוליים ו-EPO. היא טענה שהחומרים מיועדים לחמתה המבוגרת. דיוויד מילאר הבריטי (אז מקבוצת קופידיס) הודה בשימוש ב-EPO רק לאחר שהחומר נמצא בחיפוש בביתו בביאריץ. הוא הושעה למשך שנתיים.
בסוף שנות התשעים הבלון התפוצץ | צילום: Wladyslaw
את הטור של 1998 ניצח מרקו פנטאני. בג'ירו של 1999 הושעה פנטאני כשרמת ההמטוקריט שלו עמדה על 52%. בשנת 2004, כשכבר ידעו לזהות את הגרסה הסינטטית של האריטרופאטין, נמצא בבדיקה חוזרת של דגימות שנלקחו ב-1998, שב-92% מהן נמצא אריטרופאטין, ביניהן דגימות של המנצח פנטאני ושל שני סגניו – יאן אולריך ובובי ג'וליך. פנטאני שסבל מדיכאון מצא את מותו בשנת 2004 ממנת יתר של קוקאין בגיל 34. עד היום, תיאוריות קונספירציה למכביר אופפות את מותו.
השנים 1999-2005 היו תקופת לאנס ארמסטרונג, שניצח בשבעה טורים ומעולם לא נתפס בבדיקת סמים למרות שנבדק מעל 500 פעם. בעצם פעם אחת ארמסטרונג כן נכשל בבדיקה. היה זה בטור של שוויץ, אך השמועה מספרת שהעניין "סודר" בדרך של תרומה כספית לאיגוד האופניים הבינלאומי (UCI) – תרומה שמטרתה מלחמה בסימום. לאחר שכבר פרש ונאלץ להודות בשימוש בחומרים אסורים, כל תאריו של ארמסטרונג נלקחו ממנו ונאסר עליו להתחרות באופן מקצועני. הרופא שטיפול בו היה ד"ר מיקלה פרארי הידוע לשמצה. אותו פרארי טען באמצע שנות ה-90', כשהיה רופאה של קבוצת גוויס, שנטילת EPO במינון מבוקר לא מסוכנת יותר משתיית מיץ תפוזים. עם פסילותיו של ארמסטרונג, תואר מנצח הטור לא הועבר לאף רוכב אחר. פשוט בגלל שכמעט כל המסיימים על הפודיום נקשרו בדרך זו או אחרת לפרשיית סמים באופן ישיר בבדיקה שנכשלה, או באופן עקיף בחקירות, רמת המטוקריט גבוהה, עדויות ועוד.
כשטיילר המילטון, (שרכב בקבוצת US פוסטל עם לאנס ארמסטרונג ואחר כך בקבוצת CSC של ביארן ריס) נשאל איך הצליח לעבור את הבדיקות לאורך כל השנים הוא ענה: "זה קל, היינו תמיד כמה שלבים לפני הבדיקות. להם יש את הרופאים שלהם ולנו יש את שלנו ושלנו טובים יותר. בטוח שמשלמים להם יותר. ולפעמים ה-UCI לא רצה לתפוס חלק מהרוכבים, זה היה עולה להם הרבה כסף". בסופו של דבר, גם המילטון נכשל בבדיקות לאחר שניצח במשחקים האולימפיים ב-2004 ובבדיקה נוספת בזמן הוואלטה הספרדית. לימים, המילטון היה עד מרכזי נגד ארמסטרונג.
הם תמיד הקדימו בכמה שלבים את הרופאים מהצד השני. לאנס ארמסטרונג | צילום: de Benutzer Hase
שנת 2006 – במסגרת מבצע "פוארטו" בספרד, איוון באסו מנצח הג'ירו (CSC) ויאן אולריך (מקבוצת T-מובייל) הואשמו בביצוע עירויים ונזרקו מהטור שעות לפני תחילתו. המשטרה הספרדית פעלה כנגד מערך משומן היטב של ד"ר פואנטס. הרופא הטוב דאג לחומרים אסורים ולהעשרות (EPO , עירויים) לרוכבי אופניים רבים, אך גם לשחקני כדורגל, טניס ובסך הכל למאות ספורטאים ממדינות שונות.
מבצע "פוארטו" לא ניקה את הדבוקה. פלויד לנדיס ניצח את טור 2006 אך נפסל לאחר שנמצא אצלו עודף טסטוסטרון סינטטי.
2007 היתה שנה עמוסה מבחינת חומרים אסורים. עוד לפני שהטור התחיל רוכב מקבוצת T-מובייל הגרמנית נכשל בבדיקת טסטוסטרון. בשלב ה-15 נמצאו בדמו של רוכב העל, אלכסנדר וינוקורוב הקזאחי מקבוצת אסטאנה (שהיום מנהל את הקבוצה), כדוריות דם משתי אוכלוסיות שונות. זו לא הייתה הפעם הראשונה שלו. האפשרויות היו לקבל בעירויים כדוריות דם מהספורטאי עצמו, שנלקחו ממנו קודם לכן במהלך האימונים ונשמרו בהקפאה, או קבלת עירוי מדם של אחר. בעירוי שמתבצע במהלך התחרות, כדוריות הדם האדומות מוחזרות לגוף כך שבזמן התחרות מערכת הובלת החמצן של אותו ספורטאי משתדרגת פלאים.
בשלב ה-16 נתפס הרוכב הדני הדקיק מייקל רסמוסן, שעשה הסבה לאופני כביש לאחר קריירה כרוכב אופני הרים. רסמוסן הפך לאחד המטפסים המצטיינים בכביש (מלך ההרים ב-2005 ו-2006), ואף לבש את חולצת המוביל הצהובה כשקבוצתו החליטה שהשתתפותו בטור הסתיימה והוא נשלח הביתה. רסמוסן "פספס" פעמיים בדיקות מחוץ לתחרות. ספורטאי מחויב ליידע את הבודקים היכן הוא נמצא כדי שיוכלו להגיע לבדוק אותו בכל רגע. רסמוסן טען שהיה במקסיקו, בזמן שנראה מתאמן באיטליה. בכל מקרה, ב-2013 הוא נזכר להודות שבמהלך 14 שנים השתמש במגוון נאה של משפרי ביצועים ביניהם טסטוסטרון, אינסולין (גם הוא אנבולי), עירויי דם, הורמון גדילה ואריטרופאטין. הקבוצה הצרפתית קופידיס פרשה גם היא באותו השלב מהטור לאחר שאחד הרוכבים נכשל בבדיקה. איבן מאיו הספרדי היה הבא בתור לאחר שביום המנוחה נכשל בבדיקת אריטרופואיטין.
ב-2010 נמצא קלנבוטרול בדגימת השתן שנלקחה מאלברטו קונטדור ביום המנוחה. החומר אמנם יכול להימצא בתוספי מזון מזוהמים אך ספק גדול אם הגיע לקונטדור דרך בשר נגוע שלטענתו אכל יום קודם. מבין עשרות אלפי בעלי חיים שנדגמו באיחוד האירופי באותן שנים, נמצא מקרה אחד בלבד עם החומר האסור. בכל מקרה, אותו חומר אינו משפר ביצועים, אך ככל הנראה מסייע לשפר את הרכב הגוף בדרך של הפחתת אחוזי שומן. ניצחון הטור ניתן לאנדי שלק. גם הניצחון של קונטדור בג'ירו של 2011 נשלל ממנו. החוזה של הספרדי עם סקסו בנק הגיע לסיומו. בסופו של דבר הריכוז שנמצא היה נמוך מסף המינימום.
ומהו הסאלבוטאמול שנמצא אצל כריס פרום בוואלטה בשנה שעברה? מדובר בחומר שקיים כמעט בכל משאף אסטמה סטנדרטי, שמאפשר הגדלה של שטח הפנים בדרכי הנשימה באופן שגורם לכך שבכל נשימה אפשר לשאוף ולהעביר יותר חמצן לתאים. לאחר שמארגני הטור הודיעו שלא יאפשרו לפרום לזנק כל עוד העננה מרחפת מעל ראשו, סגר איגוד האופניים הבינלאומי את התיק נגד פרום ימים בודדים לפני הזינוק לטור הנוכחי.
בנימה אופטימית, בשנים האחרונות חלה ירידה במספר המקרים בהם נכשלו הרוכבים בבדיקות. אלא שאם נסמוך על דבריו של טיילר המילטון, הרוכבים נמצאים כמה צעדים לפני הבדיקות. כך או כך, זירה חמה יותר הפכה להיות זירת ה"החרגות הרפואיות" – הצהרות של רוכבים ושל רופאיהם על "בעיה רפואית" של רוכב שמחייבת נטילת תרופות, שרק "במקרה" גם עשויות לשפר את ביצועיו.
*תמר אשלגי-אמירי: דיאטנית קלינית וספורט .RD MSc
