מאת:עומר ברק
נפתח בחידה – מה הדבר המפחיד ביותר מרתוניסט בסיום המרתון? (תשובה בתחתית העמוד).
כל מי שציפה לקרוא סיפור קורע לב וסוחט דמעות על הפסגה וכיבושה – כנראה יתאכזב.
ובכל זאת, לפניכם 42 הערות (המספר לא מקרי) אשר עלו בראשי לפני, במהלך ואחרי מרתון פראג ה-10 אשר התקיים בדיוק ביום הולדתי ומובאות פה לשימושכם:
על הריצה ומזג האויר
1) עד היום היתה לי יראת כבוד אמיתית מפני אנשים שרצו מרתון. היום יש לי יראת כבוד מפני אלא שרצו מרתון בפחות מ-4:44 שעות (כך שנותרתי ירא מפני כמעט אותם אנשים).
2) סוף סוף הבנתי למה ולמי נועדה תחזית מזג האויר (ושבאירופה הטמפ' יכולה לצנוח ב-10 מעלות ביום אחד + גשם + רוח).
3) למדתי שבננות גורמות לעצירות אבל הן גם נותנות הרבה אנרגיה לשעות הקשות. למזלי היו הרבה בננות (אבל גם הרבה שעות קשות).
4) לא האמנתי שבמהלך כל המרתון מה שיחזיק אותי… ככה קצת בפוקוס, עם מטרה וקצת רוח לחימה תהיה בחורה לבושה מכנס אדום ושער בלונד. את פניה לא ראיתי מעולם.
אבל ישבנה ליווה אותי לכל אורך הדרך. פעם לפני ופעם מאחורי. העיקר שממש על קו הסיום, בשארית כוחותי עברתי אותה. (מה שלא מבטיח כלל ש"נצחתי" אותה בגלל זמני יציאה שונים).
5) מזל שאני לא מבין את השפה הצ'כית אחרת הייתי ממש נעלב ולכן אשמח לרוץ בעתיד ב-ברלין, ונציה, קהיר(?) ועוד. או פשוט להשתפר.
6) לא יאומן – כף רגלי הלכה וגדלה ככל שחלפו הק"מ. (מזל שלא רצתי 100 ק"מ).
7) נורא בניתי על ה-pace maker שיוביל אותי בבטחה לעבר 4 עד4:30 שעות. חבל שדקה לפני הזינוק מישהו גזר לו את הבלונים הכחולים אשר סימנו אותו
וכך התוצאה שלי עפה עם הרוח (ונרטבה בגשם).
8) פראג עיר נורא יפה והמסלול היה שטוח להפליא רק חבל שהם לא למדו מאיתנו הישראלים איך מרצפים כביש באבנים (מה שנקרא אקרשטיין) או מדוע הרווחים גדולים כל כך?
9) נורא הצטערתי כאשר איבדתי תחושה בידיים ולא הצלחתי לשרוך את נעלי (השילוב של גשם, רוח וטמפ' עושה שמות בגוף האדם). (ראה גם סעיף הבא).
10) מכר ותיק ומנוסה העיר לי כי כדאי להקפיד לקשור היטב את השרוכים. ניסיתם פעם להתכופף אל רגל אחרי 23 ק"מ? פתאום נראתה לי נורא רחוקה.
11) במרתונים הגדולים יש אוהל להחלפת בגדים – אחד המקומות הכי מלחיצים שיש. להכנס רק אם חייבים (או אם קר מאד).
12) כמה חשוב להביא עידוד מהבית וכמה חבל שאבי נאלץ להפרד ממני דקה לפני הזינוק.
13) חשבתי שתוך כדי ריצה אצליח לחמם את גופי גם אם בחוץ 8 מעלות. טעיתי. היה לי קר והיתי לבוש קצר.
14) חשבתי שהגשם שהחל לרדת בק"מ ה-12 (שלי) יפסק. טעיתי. הוא התחזק וכאילו להכעיס נשבה גם רוח מקפיאה.
15) אין דבר מנחם בריצה בגשם, רוח וקור אפילו אם אתה עושה את זה בחברת 4000 אנשים.
16) נשבע לכם הקשבתי היטב ולא שמעתי ולו צפירת מכונית אחת לכל אורך הדרך. השוטרים היו מחוסרי עבודה. בישראל דבר כזה לא היה קורה.
17) שאלתי פעם את מזכ"ל איגוד האתלטיקה בישראל מדוע המסז'יסטים (מכללת רדיסון כמדומני) מתקפלים בדר"כ אחרי 4, 4 וחצי שעות בדיוק כשמגיעים האנשים שבאמת זקוקים למסז'? הם עושים
את זה בהתנדבות ענה לי. גם בפראג עשו זאת בהתנדבות ואפילו 6 שעות עד אחרון הרצים.
18) החל מהק"מ ה-30 וצפונה נורא כדאי לנסות לא להפסיק לרוץ: א. רואים את זה בתוצאות. ב. נורא קשה לחזור מהליכה לריצה. ג. זה מתסכל זה מאכזב וזה יותר כואב. הבעיה שנורא
קל להגיד את זה.
19) הידעתם שהתחבורה הציבורית לרצי מרתון פראג – חינם ביום המירוץ? חסכתי 1$.
20) בארוחת הפסטה ערב המרתון חילקו מים, בירה, תפוח עץ ופסטה. הסדר היה מופתי, לכולם היה מקום לשבת והאוכל בשפע. היה טעים.
21) המסלול בפראג בנוי כך שניתן לראות את המובילים בכל מיני חלקים של המרוץ. התנאי היחיד כמובן הוא קצב הריצה שלך. כך קרה שאת הגברים כלל לא ראיתי אך זכיתי לראות
את שלישית הנשים המובילות – מדהימות.
22) בין הרצים, מחאנו כף (למי שהיה כח) למובילים ולאחרונים, כך שלא משנה אם אתה ראשון או אחרון – תהיה בטוח שימחאו לך כפיים. (אגב לי לא מחאו כפיים כך שאתם ודאי מסיקים שלא הייתי ראשון).
23) המעודדים בצידי המסלול מחאו כף לכולם. מחמם את הלב ומפיג את הכאב. באמת.
24) פסטיבל מוזיקה ליווה את המרתון. בתוך העיר, כמעט בכל קרן רחוב התמקמה קבוצת נגנים באופן ספונטני או יזום. ונגנה לנו הרצים. בק"מ ה-38 ניגן רק לי הרכב אשר מנה 4 נגנים וזמר. יש המשך.
25) למעט הקטע הקטן (סעיף 24) בו רצתי לבד, תמיד היתי מוקף רצים סביבי. בתחילה יותר, אח"כ פחות (כנראה נשארו מאחור או נשרו) אבל תמיד שמעתי בליל של שפות אשר
הזכיר לי שאני רץ במרתון בינלאומי בו מס' הזרים עולה על מס' המקומיים. תעודת כבוד למרתון.
26) מרתון פראג יודע להוקיר את רציו הקבועים ומבליט כל רץ שברגליו לפחות 6 מרתונים. הוא קורא להם "מלכי מרתון פראג הבינלאומי".
27) מרתון פראג חגג הפעם עשור לקיומו. נזכרתי איפה הייתי לפני עשור ועל הקשר שהיה לי לריצה אז וצחקתי. מי היה מאמין שארוץ מרתון (ומענין מה היה אומר על כך האורטופד שלי).
28) המדליה אשר נתלתה על צווארי בסיום המרוץ ממש יצירת אומנות – עשויה זכוכית מעשה ידי אמן צ'כי בעל שם (שכחתי את שמו).
29) בסוף המרתון, אחרי המסז' (הקצר) לקחתי את התיק שהפקדתי בשמירת החפצים. הרחוב כבר שקק תירים "רגילים" ואוירת המרתון כמעט ונגוזה – נעלמה. בכל זאת קל היה לזהות את הרצים בעיר ע"פ
הילוכם המוזר והצליעה הקלה. אף כי הייתי לבד לא הרגשתי כך. צלענו איש איש לעבר הקרון שלו, הרכבת התחתית או המונית.
ברכות למנצחים
על האימונים וההכנות
30) חבל שלקחו לי 24 ק"מ להבין שאני נועל נעליים קטנות עלי במידה (למרות שרצתי איתם קודם מרחקים קצרים).
31) לא מחליפים דגם נעל או עוברים לנעל חדשה שבועיים לפני המרתון ותמיד כדאי לקנות נעליים אצל מקצוענים בתחום.
32) מאד מאד חשוב להקפיד על ביצוע תוכנית האימונים כהלכתה. היא נכתבה בדם ויזע ע"י מנוסים ממך. אבל יש כאלו שלומדים הכי טוב דרך הרגליים (כמוני).
33) נורא כדאי למרוח וזלין במקומות הרגישים. בחו"ל מקפידים יותר. בארץ מדממים יותר.
34) דיאטה – ככל שתשכילו לשאת פחות משקל גופכם, תרוצו מהר יותר. בדוק.
כללי
35) לא כדאי לסמוך על טיסות שכר (צ'רטר) ואם כן אז קחו רזרבה לפחות יום אחד לפני ויום אחד אחרי.
36) היה מדהים לזנק בחברת 4000 איש מכיכר העיר הישנה בפראג. אני עדיין מתקשה להבין איך מזניקים 38000 מברלין, ניו-יורק ועוד…
37) כל עיר המכבדת את עצמה בעולם מקיימת מרתון, מסוג אירועי הספורט עם מס' המשתתפים הגדול ביותר. הרשויות ממש יוצאות מגדרן להצלחת האירוע המזרים ים של תיירים ומזומנים(פשוטו כמשמעו).
זה היה טיפ חינם לוועדה המארגנת של מרתון טבריה ולמשרד התירות ואני יודע שהמצב לא מי יודע מה.
38) האוהל הלבן בו התקיים ה- Marathon Expo המקום בו מחלקים את המספרים והספונסרים נותנים תצוגת תכלית של מרכולתם, מוקם ממש בלב העיר בקצה ה-רחוב של פראג (משהו בסגנון רחוב אוקספורד הלונדוני).
עובדה המעידה על הרצינות והחשיבות של האירוע לפרנסי העיר. (עוד טיפ חינם).
39) בצ'כיה 10 מיליון נפש. בישראל 6+ מיליון. אם היחס הזה היה נשמר גם בקרב רצי המרתון הרי שהיו בישראל מעל 1000 רצים (או בצ'כיה מעל 20 מיליון תושבים). חבל.
40) אמר אמיל זטופק ז"ל, גדול הרצים הצ'כים:
"If you want to run, run a mile. If you want to experience a different life, run a marathon"
אמר וצדק! אמר וצדק?
41) מסתבר שישנם מס' מעגלי התאוששות ממרתון – המיידי – עד חלוף הכאבים והשרירים התפוסים, בשלב הבא הגוף חוזר אט אט לעצמו ובמקביל לתהיליכים הפיזיולוגיים מסתבר שקימים גם
מספר תהליכים מנטליים. בכל אופן כל התהליך יכול להארך אפילו חודשיים ימים. היו קשובים לגופכם. בכל זאת רצתם 42 ק"מ.
42) האם ארוץ מרתון נוסף? אם התשובה תהיה בידי ולמרות השרירים התפוסים, הקרסוליים הכואבים והעיפות הנוראית אני אומר לכם בלי לחשוב פעמיים. כן!
ולרגע לו ציפיתם מכל. פתרון החידה. ובכן התשובה היא: מדרגה.
למרות שאני במרכז התמונה, תראו כמה יפה פראג והארמון
