כולם מכירים את רשימת הציוד שאנחנו מכינים לקראת תחרות ארוכה. ככל שהיא תהיה ארוכה יותר הרשימה רק גודלת, אפילו לממדים שמקטינים את רשימת הקניות לסופר. בדרך כלל נשתמש ברוב הציוד שהוזכר ברשימה, אבל נטייה של ספורטאים רבים, בעיקר חובבנים, היא לחשוב שצריך להשתמש בהכל. כיום, כמעט בכל פק"ל לתחרות איש ברזל, אולטרה מרתון וגם מרתון אפשר למצוא משככי כאבים כמו אדוויל, אספירין או נורופן. אנחנו יודעים מראש שיתכן ויכאב לנו בשלב מסוים בתחרות, זה די ברור. השאלה היא איך אנחנו אמורים לנהוג במצבים האלה והאם באמת אנחנו צריכים להשתמש באותם משככי כאבים?
מתי באמת אותם? | צילום: David Richfield
הדעה הרווחת היא שאם קל להשיג את זה, אז קל להשתמש בזה. תרופות כמו אלו שהוזכרו כאן נמכרות ללא מרשם בכל בית מרקחת ורובנו מחזיקים בהן בבית ומשתמשים בהן לכאבים שונים. הכל טוב ויפה, אבל מסתבר שיש הבדל גדול בין לבלוע כדור כזה כשכואב לנו הראש ואנחנו שוכבים במיטה בבית לבין לעשות את זה במהלך ריצת אולטרה מרתון או טריאתלון ארוך.
"בהגדרה אני נגד זה", מסביר ליאור זך-מאור, המנהל המקצועי של קבוצת ZONE 3 והמנצח מבין הישראלים בישראמן 2015: "זה הפך להיות משהו פופולרי, אנשים אוכלים כדורים כמו גרעינים. יש כאלה ששואלים את עצמם למה לסבול בתחרות איש ברזל אם אפשר לקחת לפני הריצה משכך כאבים ואולי אפילו לרוץ מהר יותר? הם צריכים להבין שמשככים הם לא בריאים ובמקרים מסוימים גם יכולים לגרום לנזק בכליות. אני גם טוען שאם אדם מאומן, אז הוא אמור להחזיק תחרות ללא משככי כאבים. יש כאן שאלה פילוסופית, וכל אחד צריך לשאול את עצמו כמה רחוק הוא מוכן ללכת עם הספורט וכמה הוא מוכן להסתכן. אני מאמין שבכל מקרה של סיכון בריאותי צריך לפרוש מתחרות. אני לוקח איתי כדורים אבל משתדל לא להשתמש בהם. לא השתמשתי בהם כשכאבו לי הרגליים בישראמן האחרון, כן השתמשתי ב"אפיק ישראל" כשחטפתי מכה ביד ומאוחר יותר זה התברר כשבר, זה עשה את ההבדל בין לסיים את התחרות או לא".
גם האולטרה מרתוניסט גלעד קראוז, שבספטמבר סיים את מרוץ הספרטתלון למרחק 246 ק"מ בפעם השלישית, מתנגד בתוקף לנטילת משככי כאבים במהלך תחרות. "אני לא נוגע במשככי כאבים אלא אם יש סיבה ממש טובה לזה וכאבים בריצה זו לא סיבה מספיק טובה. חוץ מהסכנה לפגיעה בכליות, אתה לא ער לכאבים שאמורים להזהיר אותך מפציעה ארוכת טווח כי לכאב יש תפקיד. המשככים מעוותים את התחושות ויש בזה הרבה סכנות. אני סיימי את הספרטתלון שלוש פעמים ללא משככי כאבים והיו לי כאבים חזקים מאוד, אבל אני חושב שמי שלא מסוגל לשאת את הכאב הזה לא צריך לרוץ. זה חלק מהאולטרה, אתה צריך לחשוב על איך לפתור את הבעיה ולא את התוצאה, איך לעשות דברים יותר נכון מבחינת הטכניקה וההתנהלות".
במה אתם מסתכנים?
כדי להבין טוב יותר את הסיכונים פנינו לד"ר איתמר בוצר, אורטופד ספורט מנתח, שמכיר מצוין את הקשר ההדוק בין משככי כאבים לספורטאים מקצוענים, ודרך הדוגמאות שלו אפשר להבין למה ספורטאים שמרוויחים מיליונים יסתכנו ולמה אחרים ממש לא אמורים לעשות את זה: "בארצות הברית יש שחקני פוטבול שסובלים מכאבים חזקים, לפעמים אפילו משברים, אבל צריכים אותם על המגרש ומזריקים להם חומר הרדמה של רופאי שיניים ישר לתוך אזור השבר. זה סיכון שהם מודעים לו. במקרים של ספורטאים מקצוענים אנחנו רואים הרבה פעמים בחדרי ניתוח נזק לסחוס, וזה נזק מכני שנגרם מזה שלא מרגישים את הכאבים. לקובי בריאנט למשל יש בעיה בסחוס, הוא מקבל טיפול של זריקות אורטוקין שיכולות לעזור לשמירה על הסחוס, אבל אורטוקין לא מאושר לשימוש בארצות הברית ולכן הוא טס לקבל את הזריקות בגרמניה".
צריך לדעת מתי להפסיק | צילום: thinkstock
הדברים האלה לא קשורים לעולם ספורט הסבולת ולספורט החובבני, אבל הם ממחישים עד כמה רחוק ספורטאים מקצוענים יגיעו כדי לשמור על הקריירה הקצרה שלהם, והבעיה היא שיש לא מעט ספורטאים חובבנים שיחשבו שהם צריכים ללכת רחוק, במקום לחשוב על עצמם מצליחים לבצע פעילות ספורטיבית בעתיד. כשד"ר בוצר נשאל לגבי שימוש במשככי כאבים "סטנדרטים" הוא אומר: "באופן עקרוני לאנשים צעירים שאין להם בעיה בכליות לא צריכה להיות בעיה להשתמש בזה, כמובן שלא במינון עודף. בתחרויות ארוכות כמו אולטרה מרתון או איירונמן הגוף מפרק שריר ומייצר חלבון שנקרא מיוגלובין והוא פוגע בכליות, ולכן אפשר לקשר את הפעילות מהסוג הזה לפגיעה בכליות". אז מה בכל זאת אפשר לעשות אם אין ברירה? "כל התרופות מקבוצת NSAID (משככי כאבים ללא סטרואידים) עלולות לגרום לפגיעה בכליות במינון יתר וגם לקיב קיבה, דימום במערכת העיכול ועלייה בלחץ דם", מסביר ד"ר בוצר ומוסיף: "האקמול זו תרופה בטוחה יותר, בניגוד לתרופות האחרות האקמול לא עובד על הדלקת אלא על מרכז במוח שמוריד כאבים והוא מתפנה דרך הכבד ולא הכליות. בכל מקרה הייתי שומר משככי כאבים לאירוע חריג של כאבים, ובטח לא מכניס את זה כחלק מהחבילה לתקופת אימונים, אחרת זה יכול לגרום לאסון".
עוד כתבות בנושא
איך מקלים על כאבים ותומכים בשרירים ובמפרקים?
האם גרבי לחץ באמת עוזרים?
מתי באמת צריך מדרסים?
איך נבין מה סף הכאב שלנו?
אחד הדברים שנותרו תלויים באוויר הוא הקו הדק בין ההחלטה לסיים תחרות בגלל כאבים לבין ההחלטה לנסות ולהיאבק בכאבים, עם או בלי כדורים וזו בעצם שאלת מיליון הדולר. "זה קו שקשה להגדיר אותו, יש כאן תחום מאוד חמקמק", מסביר זך-מאור: "כשבן אדם אומר לי שהוא מתכוון להתחרות עם משככי כאבים אני אומר לו לא להתחרות. גם יש הבדל בין ספורטאי שהגיע למשחקים האולימפיים או לאיירונמן בהוואי ושם הוא אולי ייקח סיכון גדול יותר גם במחיר של השבתה לשלושה חודשים. לאנשים אחרים אגיד לקחת איתם משככי כאבים ולהשתמש רק אם אין אפשרות אחרת והם יבינו שהם לא עושים לעצמם נזק ארוך טווח ובלתי הפיך".
"בהגדרה אני נגד זה". ליאור זך-מאור | צילום: באדיבות ליאור זך מאור
ואיך נדע האם אנחנו עומדים בפני נזק ארוך טווח בתחרות סבולת ארוכה, שבה הגוף נמצא בכל מקרה בטראומה? כאן אנחנו מגיעים לנושא שמאמנים מדבריו עליו הרבה, אבל מתאמנים חסרי סבלנות לא תמיד מיישמים אותו – הניסיון והוותק, כפי שמסביר גלעד קראוז: "יש הרבה אנשים שמגיעים מהר ממרתון לאולטרה של 100 ק"מ ויותר, וגם יש הרבה ספורטאים חזקים שיכולים לעשות את זה טוב. האם זה נכון? לא. ברגע שאתה קופץ מרחקים ללא פרופורציות אתה סובל מחוסר ידע. צריך להכיר את הגוף, לדעת מה הסף ולאן אפשר להגיע ובשביל זה צריך ניסיון".
