אתם בטח כבר יודעים את זה לבד, אבל האם חשבתם פעם מדוע תעשיית השטח לא הולכת להקשיב לכם?
מאת:מאט ראג; תרגום: אביטל הירש
• בעקבות שיתוף פעולה מערכתי עם האתר המוביל לרכיבה pinkbike, אנו מביאים לכם כתבה מתורגמת זו.
אופני שטח הם יקרים. נוכל להתווכח במשך יום שלם האם אופניים של 5,000 דולר מספקים יותר הנאה מהכסף מאשר אופני מוטוקרוס, נדנדת סקס מעור או צריכת קראק קבועה. בסוף היום, האופניים שלנו אינם רכישות הגיוניות, הם משוואות מסובכות ואישיות של כסף זמין, היקשרות רגשית וטפשות מוחלטת.
כשהייתי בן 16 נהגתי לעבוד בשבתות בחנות האופניים המקומית עבור 12 פאונד ליום. באותה תקופה, עניינים כמו חוקי שכר מינימום היו דברים מוזרים שקרו לאנשים אחרים במדינות רחוקות. כשאני מסתכל לאחור, יצא שהרווחתי בערך 1.50 פאונד לשעה והריח המעופש של מכונת הקפה הזולה מהפלסטיק שניקיתי בכל סוף יום עדיין רודף את נחיריי. מה שאני זוכר ביתר בהירות הוא את מה שאותה עבודה נתנה לי: הבעלים נתן לי לעשות הזמנות. בזמנו, זה היה הדבר הכי גדול בעולם, אני וחבריי שמענו על ילדים אחרים שהזמינו חלקים, אבל זו היתה הפעם הראשונה שלמישהו מאיתנו היתה גישה ליוקרה המיתית הזאת.
חברות האופניים מייצאות את האופניים שלהן עבור האנשים שקונים אותם צילום: Thinktock
עוד כתבות בנושא
כולנו מעט שמנים ושרוטים יותר
הבוקר שבו הלכתי לחנות כדי לבצע את ההזמנה שלי חרוט היטב בזכרוני. עצרתי בכספומט והוצאתי יותר כסף ממה שראיתי במשך כל חיי, בטח יותר ממה שבזבזתי אי פעם על פריט אחד (בערך 200 פאונד). נשאתי את הכסף בזהירות בכיס האחורי שלי, חרד שמשהו יקרה לי כשיש עלי כזה אוצר, חציתי בעצבנות את מרכז העיר לעבר החנות. הבעלים פתח את קטלוג היצרן, שרבט את הפרטים בספר ההזמנות שלו עם עפרון שהיו לו אוזני כלב ולקח את הכסף שלי.
כעבור מספר שבועות מייסרים הם הגיעו: שלדה שחורה, Azonic DS-1. זה היה אחד הימים הגדולים ביותר של נעוריי וללא ספק אחת הרכישות שהייתי הכי גאה בהן, כזו שנשארה איתי בחלק הכי טוב של העשור עד שהפחדים לגבי עייפות האלומיניום הכריעו והיא פרשה משירות לבסוף. אהבתי את האופניים ההם. ביליתי שעות על גבי שעות בחיפוש אחר פרסומות בשערים האחוריים של מגזינים (קנייה און ליין לא היתה קיימת אז), בנסיון למצוא חלקים טובים במחיר שיכולתי להרשות לעצמי. כשהתקרבו ימי הולדת וחגי מולד כל מה שרציתי זה לשדרג את האופניים; מזלג, בלמים, כידון חדש. יש סיכוי שבשנים הראשונות שלי איתם בזבזתי את אותו מספר שעות בנסיון למצוא שדרוגים שאני יכול להרשות לעצמי כמו מספר השעות שרכבתי עליהם. יש ערבים שבהם היינו מצטופפים סביב קטלוג מחנות האופניים המקומית, חולמים בהקיץ על אילו אופניים היינו בונים אם היה לנו מספיק כסף.
הסיפור שלי לא מיוחד עבור אף אחד אחר חוץ ממני. בטוח שלכל אחד שהתחיל לרכוב בערך באותו גיל יש סיפור דומה. זה חלק מההתבגרות כרוכב שטח – המאבק להרכיב את זוג האופניים הכי טוב שאתה יכול עם המעט שיש לך. בערך 15 שנה מפרידות ביני לבין המתבגר העצבני שהזמין את השלדה ובשנים שחלפו מאז החיים השתנו. הכל הפך מסובך בשלב מסוים, כמו כל מבוגר, נראה שהזמן שלי מלא בהתחייבויות בלתי נגמרות. אני מסתכל מסביב על החברים שלי וכולנו מעט שמנים יותר, מעט שרוטים יותר והרבה יותר עסוקים.
אם נתעלם מבני זוג, ילדים, בתים או מיליון הדברים הקטנים האחרים שממלאים את חיינו הבוגרים, הסיבה היחידה והגדולה ביותר שבגללה אנחנו עסוקים היא העבודה. יש לה בדרך כלל את היתרון של להרוויח יותר מ-12 פאונד ליום, אפילו אם זה לא מרגיש ככה. כך שזו לא אמורה להיות הפתעה לאף אחד שרוב האנשים שהולכים וקונים אופני שטח חדשים נופלים לתוך אותה תבנית. האמת היא שאלו לא בני נוער, סטודנטים או מתחרי עלית אשר מניעים את תעשיית אופני ההרים, אלא אנשים מבוגרים מעט יותר עם עבודות מהוגנות. אנשים שעבדו קשה כדי שיהיה להם כסף לבזבז, אנשים שאולי אין להם זמן לסרוק את המודעות הקטנות (האינטרנט) ולחפש מציאות, והכי חשוב, אנשים שעשויים להרגיש קצת יותר טוב לגבי העולם אם יהיו להם אופניים שמרגשים אותם.
בשנה שעברה ערכנו סקר ושאלנו בו איך הקוראים קנו את אופני השטח שלהם – רוב העונים אמרו שהם חיפשו באינטרנט את העסקה הכי טובה עבור האופניים החדשים שלהם. אל תבינו אותי לא נכון, אני מבין את זה. למעשה, כל מי שעובד בתעשיית אופני השטח מבין את זה. בעוד מייק סינארק (המייסד ויו"ר של חברת ספשיאלייזד, א.ה.) כנראה לא חי על כלכלה של שעועית ואטריות מוכנות (או שאולי הוא כן, מעולם לא היתה לי הזדמנות לשאול אותו), האמת היא שאם אתה רוצה לעשות כסף, לא תעבוד בתעשיית אופני השטח. כמעט ללא יוצאים מהכלל, אנשים שעובדים עבור חברות אופניים, מדיה שעוסקת באופני שטח או כל מה שקשור לאופניים, עושים את זה בגלל סיבה אחת פשוטה: הם אוהבים אופניים. וזה לא סוד שלהיות בעמדה שתאפשר לך לקנות אופניים וציוד שלא היית יכול להרשות לעצמך אחרת הוא אחת ההטבות הכי אהובות בלעבוד עבור חברת אופניים. אחרת, למה שתיקח משרה שתקבל עליה הרבה פחות מאשר בתפקיד מקביל ברוב החברות המיין סטרימיות? מבלי לסטות מהנושא, הנקודה היא: תעשיית אופני השטח מלאה באנשים שמבינים מה זה להיאבק כדי להאכיל את הרגל הרכיבה שלך.
הערך של האופניים שלכם אמור להימדד על ידי מידת ההנאה שהם מספקים לכם צילום: Thinkstock
אנשים רוצים גלגלים גדולים יותר
אבל יש דבר אחד שנראה שמתעלמים ממנו בימים אלה והוא הולך לאיבוד במבול התגובות הזועמות המכוונות לכל מיני היבטים בעיצוב של אופניים. חברות אופני שטח הן פשוט כך – חברות. הן מייצרות את האופניים שלהן עבור אנשים שקונים אותם. כך שאם אתם לא בקבוצת האנשים שקונים אופניים חדשים במחיר שאיכשהו דומה למחיר הקמעונאי המקורי, אתם לא האנשים שעבורם הם מייצרים את האופניים. זה אולי נשמע מובן מאליו באופן מתנשא, אבל הראיות מראות שהרבה אנשים שכחו את האמת הפשוטה הזו.
גודל הגלגל הוא אחד הדוגמאות הכי טובות לתופעה הזאת. אין נושא שמעורר יותר קיתונות של זעם מצד חוגים מסויימים מאשר גלגל בקוטר גבוה יותר. אנשים מכריזים בגאווה שהם 26 4 life"" או שמדובר בקונספירציה של הלטאות מוצצות הדם שבתעשיית האופניים. אתם רשאים לא לרכוש אופניים עם גלגלים גדולים יותר. הערך של האופניים שלכם אמור להימדד על ידי מידת ההנאה שהם מספקים לכם, וזה לא יכול להצטמצם על ידי אף אחד מלבדכם. שום דבר שתעשיית האופניים תעשה לא יכול לשנות את זה. אבל, המציאות היא שבחנויות אופניים, אנשים שנכנסים כדי לקנות אופניים חדשים אומרים בצורה מאוד ברורה שהם רוצים גלגלים גדולים יותר.
דיברתי עם חבר מאנגליה שיש לו חנות אופניים קטנה באיזור הסמוך ללונדון, איזור שהוא מילה נרדפת לרוכבים מבוגרים ואמידים יותר (כלומר, השוק המושלם לחנות אופניים), הוא היה חד משמעי בנוגע לשינוי בהרגלי הקנייה של אנשים. בתחילת 2013 הוא הימר נגד גלגלים גדולים, קנה סטוק של אופניים עם גלגלי 26". הוא הפסיד בהימור. עד סוף הקיץ הוא מצא את עצמו נותן הנחות גדולות על האופניים רק כי להיפטר מהם. הלקוחות שלו רצו אופני 27.5" או 29". מבט נוסף למעלה על שרשרת המזון של יצרני האופניים, אין דוגמה טובה יותר מהטרנד של אופני סנטה קרוז ברונסון 27.5". אין פה שאלה – אלה היו האופניים הנכונים בזמן הנכון. אנשים רצו אופניים לרכיבות שטח ארוכות עם גודל הגלגל הזה, וסנטה קרוז קפצו על התחרות, ושחררו את האופניים שלהם לשוק לפני השחקנים הגדולים. מאז שהושקו, הם מכרו את כל הזוגות שהם היו יכולים לייצר.
תמיד יהיו עוד שינויים, העיצוב של האופניים ימשיך להתפתח. ברגע שכולם יקבלו את השינוי בגודל הגלגל (ולמקרה שמישהו לא הבין את זה: זו עובדה מוגמרת) יצוץ משהו אחר שבטח יעצבן חלק מהאנשים באותה מידה. בין אם זה בולם זעזועים אלקטרוני, המוות של המכניקה הקדמית או טרנד חדש בגאומטריה, תמיד יהיה משהו. התקדמות בלתי נמנעת לא יכולה לרצות את כולם. אבל, התהליך הזה לקח אותנו מאופני כביש שהיו עושים להם הסבה שטחית למכונות מתקדמות שאוכלות את השטח, במחיר סביר יחסית, בפחות מ-30 שנה. חברות שלא רק שרדו אלא גם שגשגו, עשו את זה על ידי ייצור של אופניים שהצרכנים שלהם רצו לקנות. אם אתם מוצאים את עצמכם מסתכלים על אופניים ולא אוהבים את מה שאתם רואים, שאלו את עצמכם "האם אני האדם שהאופניים האלה נבנו עבורו?". התשובה עלולה להיות שאתם לא. וזכרו, תוצר הלוואי הוא שמוצרים שלא נמכרו טוב נמכרים בהנחה ושאופניים מיד שנייה מטפטפים למטה, כך שאם אין לכם מספיק מזל להיות בעמדה שתאפשר לכם לקנות אופניים חדשים, יש דרכים שבהן אתם עדיין יכולים לבנות לעצמכם אופניים ולצאת לרכיבה.
12.3.2014
