כמה מכם שמעו את השם ג'יני לונגו? כמה מכם יודעים מי זו ניקול קוק? ניחוש פרוע: לא הרבה, ובטח הרבה פחות מאלו ששמעו על אלברטו קונטאדור, כריס פרום או אפילו פביאן קנצ'לרה. ג'יני לונגו היא רוכבת צרפתית, שהיתה אלופת העולם 13 פעמים וניצחה בטור דה פראנס לנשים שלוש פעמים. ניקול קוק היא רוכבת מווילס, אלופה אולימפית ואלופת עולם ומנצחת הטור דה פראנס לנשים פעמיים.

אבל רגע, מתי בכלל שמעתם על הטור דה פראנס לנשים או צפיתם בו? נכון, ספורט נשים זוכה באופן כללי לחשיפה נמוכה הרבה יותר מהמקבילה הגברית, ובכל זאת, נדמה שבענף האופניים המצב קיצוני במיוחד. כמעט כל אחד יוכל למנות שמות של לפחות חמש טניסאיות מפורסמות, כנ"ל לגבי אתלטיות, שחייניות, מרתוניסטיות וטריאתלטיות. ובענף האופניים? הנשים היחידות שמצולמות ומופיעות בפריים טיים של שידורי תחרויות הרכיבה הן אותן נערות פודיום, שתפקידן לשמש קישוט לטקסי הענקת הפרסים בסיומו של כל קטע של תחרויות הרכיבה הגבריות.

ניקול קוק. "אופי סקסיסטי של מי שמנהלים את הענף" | צילום: Les Meloures

מהי הביצה ומהי התרנגולת פה? האם ענף הרכיבה הנשית אינו מעניין את הציבור (ואם כן – למה בעצם?), או שחוסר הסיקור התקשורתי הוא שמכתיב את ההתעניינות המועטה? מה שבטוח הוא שהתוצאה היא שחוסר הסיקור והעניין מרתיע ספונסרים מלהשקיע בענף, מה שגורם לכך שלקבוצות אין תקציב, פחות ופחות נערות נכנסות לתחום ומרוצי נשים מתבטלים בכל שנה.

בשנת 1924 הפכה אלפונסינה סטראדה לאישה הראשונה – והיחידה עד כה – שרכבה באחד משלושת מרוצי האופניים הגדולים בעולם – בג'ירו ד'איטליה. "השטן בשמלה", כפי שכינו אותה, נרשמה למרוץ בשינוי קל של שמה, מה שגרם למארגנים להניח שהיא גבר. יום לפני תחילת המרוץ חשפו עיתונאים את עובדת השתתפותה, אך זה היה כבר מאוחר מדי. כעבור מספר ימים היא היתה מעורבת בתאונה וסיימה את הקטע לאחר מגבלת הזמן, אך החליטה להמשיך את הרכיבה בכל זאת וסיימה את כל מסלול הג'ירו, כשקהל רב מריע לה. שימו לב: מדובר בתחילת המאה הקודמת, תקופה שבה היה ברור שמקומן של הנשים הוא בבית, על כל המשתמע מכך, ועיסוק בספורט נתפס כדבר בלתי הולם לחלוטין.

מאז השתנה הרבה בכל הקשור למעמד האישה, אך נדמה שהדרך עוד ארוכה מאוד בכל הקשור לספורט נשים ושבענף האופניים בפרט, אנחנו עדיין מדשדשים בחשכת ימי הביניים. הטור דה פראנס הנשי עבר כמה גלגולים מאז שנערך לראשונה, בשנת 1984 (לשם השוואה, המהדורה הראשונה של הטור דה פראנס התקיימה 81 שנים קודם לכן, ב-1903) ומאז עבר גלגולים רבים. זה מתחיל בשם, שמשתנה כל הזמן, ממשיך בחסויות – או בעצם, בהיעדרן, שכן מארגני הטור מתקשים לגייס חסויות באופן די עקבי ומסתיים במסלול שאין בו שום דבר קבוע, בין השאר מכיוון שהוא נקבע בהתאם לערים שמוכנות לשלם על הזכות שהוא יעבור בהן, לעיתים ללא כל רצף הגיוני מבחינה גיאוגרפית. אפילו אתר האינטרנט של הטור הנשי כתוב רק בצרפתית – מן הסתם, אין טעם להשקיע משאבים כשהקהל והתקציב כל כך מצומצמים.  מספר הקטעים בטור הנשי נע בין 1 ל-15, כשהשנה מדובר במרוץ חד יומי, בסגנון מרוצי הקריטריום, שייקרא " La Course by Le Tour de France". מי שמארגן את התחרות השנה הוא ה-ASO, הגוף המארגן את הטור דה פראנס.

אלפונסינה סטראדה | צילום: Blackcat

אחת היוזמות שתרמה לקיומו של המרוץ השנה היא עצומה שיזמה אמה פולי, שהיתה אלופת העולם בנג"ש וזכתה במדליית כסף באולימפיאדת בייג'ינג. פולי, יחד עם רוכבות אחרות ומחוזקות בשיאנית העולם לנשים באליפות העולם באיש הברזל כריסי וולינגטון, הפנו את העצומה ל-ASO, במטרה לקיים מרוץ נשי במקביל לטור הגברי. לפי תקנון ה-UCI, מרוצי קטעים לנשים מוגבלים ל-8 קטעים ול-130 ק"מ מכסימום לכל קטע, אך פולי טוענת שאםUCI  היו מעוניינים בכך, הם היו משנים את התקנון ואף דורשים שבכל מרוץ אופניים יתקיים גם מקצה לנשים. לדעתה, המצב הנוכחי נוח להם ואין להם כוונה לקדם מרוצי נשים. היא מספרת כי מרוץ האופניים של הנשים באולימפיאדת לונדון משך אליו צופים רבים, מה שמעודד אותה ומעיד על הפוטנציאל שטמון בתחום. על העצומה חתמו כ-97,000 איש, ויתכן שהיא תרמה לכך שהשנה יתקיים המרוץ הנשי, שגם אם הוא במתכונת חד יומית, מארגנות העצומה מקוות שהוא יתרום להעלאת המודעות והעניין הציבורי לחלק הנשי של הענף ויעודד ספונסרים להשקיע בו. ניקול קוק, אלופת העולם לשעבר, חושבת שהמתכונת שבה יתקיים המרוץ השנה היא צעד קטנטן, ואומרת שהמרוץ הנשי הוזנח בגלל "האופי הסקסיסטי של אלו שמנהלים את הענף".

מרוץ הנשים באולימפיאדת לונדון | צילום: Diliff

המארגנים הודיעו ברוב טקס כי המרוץ ישודר גם בטלוויזיה הצרפתית וגם ביורוספורט. קשה לי למצוא הרבה סיפוק בעובדה שבשנת 2014 גוף כל כך גדול ומשמעותי מתהדר בעובדה שמרוץ אופניים שמתקיים פעם בשנה ומושך אליו את טובות הרוכבות בעולם ישודר בשני ערוצי טלוויזיה. עוד הודיעו המארגנים כי מי שיחצה ראשון את קו הסיום בשאנז אליזה ב-27 ביולי, יום סיום הטור דה פראנס, יהיה אישה, שכן המרוץ הנשי יתקיים כמה שעות לפני שתגיע הדבוקה הגברית לשער הניצחון, אולי כמופע חימום למיליוני הצופים שיחכו לראות את הכוכבים הגברים.

כמעט מאה שנה עברו מאז רכבה סטראדה בג'ירו. כמעט מאה שנה, והמרוץ היוקרתי ביותר בעולם מציע לנשים רק יום אחד של רכיבה, מעין עלה תאנה קטנטן שכזה. זה נכון שבכל ענפי הספורט תחרויות הנשים הן המשניות ולעולם לא החשובות ביותר, אך בענף האופניים המצב קיצוני במיוחד. נותר רק לקוות שפולי ורוכבות אחרות לא יוותרו וימשיכו להיאבק על זכותן של נשים להתחרות במרוצים משמעותיים, ושגם הקהל יצביע ברגליים – ובעיניים, ויוכיח לספונסרים שכדאי להם להשקיע גם בענף הרכיבה הנשית.