ערב הזינוק לאליפות אירופה לנוער כתב דורון דרמון, אביו של רון, מכתב מהלב
בו הוא שיתף את הגולשים של שוונג בתחושות של אב אשר בנו מועמד לדוכן
המנצחים של האליפות. עכשיו הוא מביא את הסיכום האישי שלו, מהנחיתה ועד
לסיום

מאת:דורון דרמון

כתבות קודמות- לקראת האליפות, מכתב מהלב

אחרי הנחיתה בספרד, הפגישה עם המשלחת הישראלית עם רון, התרגשות הגיעה היום הגדול. הזינוק תוכנן לשעת ערב מאוחרת 20:00 באור יום מלא ובטמפרטורה קיצית חמימה. רון היה נראה בטוח במה הוא רוצה להשיג בתחרות, שום דבר אחר אלא מקום על דוכן המנצחים. הבוקר התחיל באימוני טכניקה טרום התחרות. ריצות על עקבים, הליכה על קצות אצבעות ועוד כל מיני תרגילים מיוחדים. ריצת בוקר, שליוותה אותו כחלק מההכנה לתחרות, חימום אחרון ל"הרגיש את המים" בברכת המלון עם ה- 18 מעלות שלהם ובגד ים ….נחמד.

רון דרמון עם הבגד ים הנחמד

היום טס לו ובשעה 17:45 הגיע הזינוק של פני ששיפרה משמעותית את התוצאות שלה מהשנים שעברו. מקום 20, למרות זאת תמיד השאיפה של החברה הצעירים האלו ליותר לצמרת. ישבנו עם רון עד התחרות, אולי קצת סמני מתח. הוא אומר: "ההמתנה הורגת אותי, אני כבר רוצה להיות במים ולהרגיש את הגריפה של המים, לראות אולי אחד או שניים לפני בשחייה ופשוט להיות שם", למעשה הוא פשוט קפיץ דרוך שמחכה שישחררו אותו ולטוס קדימה.

אימון טכניקה לפני התחרות

השעה 19:30 רון נכנס ל"חימום" במים האמתיים של התחרות. אני מרגיש כי הדופק שלי מהבוקר ועוד יותר בשלב הזה לא יורד מ- 120. אני לא שולט על זה, גבי מציעה רסקיו רמדי, ואני אומר לה זה לחץ בריא. מגיעה השעה לזינוק, והנה שוב השם של רון מוזמן לפונטון לקראת הזינוק, אחד האנשים, מהמשלחת הבריטית לידי אומר לי He is the favorite isn't he?, ואני עונה לו מבלי לחשוב Of course he is he is my Son.

נקרא לקו הזינוק

והנה מוזיקת הזינוק, מוזיקה שגם אם אינך משתתף שערותייך סומרות ממנה, On your marks  והופ הם במים. עכשיו זה רשמי, דופק מירבי שלי מעל 180, אני מרגיש ואז אומר לעצמי, אין טען הוא לא התרגש הוא יעשה את זה ואני נרגע. יום קודם אמר לי "אני אהיה בהובלה לאורך כל התחרות וברגע הנכון אני בורח בריצה, חוץ מזה היכולת האמיתית שלי תהיה על המסלול בבייג'ן באליפות העולם".

רגע לפני הזינוק

הכול מוכן ליציאה שלהם מהמים, אני אומר לעצמי לא להתלהב ולרוץ בצמוד אליהם לשטח ההחלפות כמו שעשיתי לכל השנים, הוא לא זקוק לדרבון הזה. הוא ברמות דרבון עצמי הרבה יותר גבוהה ממה שאני יכול לתת לו. שנים ראשונים יוצאים מהמים, אוסטרים, שלישי יוצא, רביעי והופ הנה רון. הכול בשברירי שנייה. רון מחליק נתקל עם הכף רגל בקצה של המעקה מתעשת וממשיך אחרי זה יגיד: "לא זוכר בכלל שנפלתי" הוא לא מרגיש דבר כנראה. הם רצים מרחק של כ- 300 מטר עד שטח ההחלפה באצטדיון אתלטיקה. אני, למרות שהבטחתי תחרות רגועה, רץ כמו מטורף לכיכר הקרובה שם הם אמורים לעבור מיד עם האופניים. ממתין מספר שניות והנה שני האוסטרים ופתאום כמו ברק שלישי מגיע רון נצמד אליהם לא נותן להם לברוח אני צועק יש הוא עושה את זה.

הם מתרחקים ואני רץ לכיכר הרחוקה יותר עוד כ- 700 מטר. שוב שברתי שיא במהירות. אני ממתין לחזרה שלהם מהסיבוב הראשון. מספר דקות,הנראות כנצח, עוברות. הנה האופנוע המלווה של המובילים, כלום יחד, חולפים לידי במהירות של 45 קמ"ש ואני לא מצליח לאתר אותו. בכל מקרה אני צועק "קדימה רון". עוד דבוקה עוברת אני מזהה את יונתן אולשינסקי, צועק גם לו ופתאום אורי זילברמן, אחד המאמנים אומר לי: "אני לא מבין ראיתי את רון בפלטון הרביעי פער של דקה מהראשונים". אני אומר לעצמי משהו קרה, יותר מאוחר אחת השופטות תגיד לי שהייתה התקלות ושלושה מובילים נפלו.

הדופק שלי כמעט עוצר. פתאום דממה. אני לא שומע דבר מסביב. חושב למה, איך, מה יהיה? אני מסתכל שוב בסיבוב השני והשלישי אני רואה אותו קצת כואב, קצת חיוור. אולי זה רק אני אני מפרש אותו ככה. אחרי זה התברר כי בעת ההתהפכות עפו לו הבקבוקים עם האיזוטונים והשתחרר לו הגלגל. אחרי התחרות, רון מספר, שהוא פשוט היה ללא מים והרגיש מיובש לגמרי. אמיתי, שזו התחרות הראשונה שלו באליפות אירופה, מספק לו מים תוך כדי הרכיבה וזה מחזיק אותו. למרות זאת הוא עם התכווצויות זו לא הכמות שהוא אמור לשתות תוך כדי התחרות.כשאני מסתכל על כל התמונה הכוללת אני לא מבין כעת איך הוא עושה את זה. חסר סיכוי מוחלט אבל הוא לא עוזב, לא מוותר. מרבית הספורטאים, בשלב כזה, פשוט מרימים ידיים. הוא מסיים ובאנרגיה רבה יותר כאילו הוא המנצח.
 
סיבוב רביעי מגיע, הם כבר בפער של 2 דקות מהראשונים לקראת הירידה לריצה של 5 ק"מ. הדם חוזר אלי ואני צועק לו בכל הכוח: "אתה ממשיך ונותן 200 אחוז ממך, תבחן מה אתה מסוגל". אני רץ, למסלול הריצה, משהו כמו עוד 700 מטר. למרות שאין סיכוי שידביק את הראשונים (ריצה שלהם ל- 5 ק"מ תעמוד על כ- 16 דקות). עם פער של 2 דקות, בספרינט טריאתלון, אין סיכוי שיקרה מצב בו מישהו מדביק מול רצים כאלו. אני רואה אותו מגיע במיקום מעל ל- 37 ובפער של שתי דקות. אני לא יודע באיזה קצב הוא רץ אבל נראה לי אדיר. הוא עם קצף מהפה ופנים כועסות אבל ממוקד בריצה כאילו שהוא מרחף. הודעת אס אמ אס מ-וורוויק: "הוא רץ 9 שניות יותר מהר מהמוביל בסיבוב הראשון". הוא באוסטרליות המעצבנת שלו ממשיך ושולח לי Bugger – הוא התכוון להגיד לי יש לרון את כל הנתונים והוא פשוט לא יוכל לממש את זה. רון מגיע לישורת האחרונה, עובר עוד מספר מתחרים ומסיים במקום ה- 31 אם אינני טועה.

עוד לפני שאני מגיע, לאזור של הסיום , אני מנסה לחשוב מה הלאה. לא מבחינת ההישג או הכישלון אלא איך מתרוממים. איך רון מתרומם וממשיך הלאה… מספר דקות ריצה ואני רואה את רון מאחורי הגדר. אני צועק לו, הוא מגיע אלי ופשוט פורץ בבכי "הייתי שם, הכול היה מוכן, זה פשוט לא פייר, האוסטרי  פשוט כאילו הפיל אותי…". אני, בקור רוח, אומר לו: "רון, זהו הספורט יש דברים שאינם נשלטים". גבי אומרת לי: "הוא בסדר, זה רק יחזק אותו". אני בטוח שהיא צודקת אבל כרגע הוא צריך את הכתף לנוח עליה. הוא מנסה לראות את התקלות, שהרוכב הראשון חסם אותו תוך כדי שבירה ימינה, כשהגלגל עף לו ואז אני עוצר אותו. "רון אתה תמצא מיליון סיבות למה שקרה", אני אומר, "תלמד מהמקרה, אבל אל תשקע בו, זה לא רלוונטי, תמשיך הלאה את האנרגיה תוציא על להתקדם הלאה". הוא עושה לי את הסימן נסיקה עם היד וזה אומר "אני למטה אני רק עולה"
הדגל מחכה לך בהמשך….