מאת:עומר ברק
על המקום
יום שישי 04:30 בבוקר. כ-70 רכבים עושים דרכם מכל רחבי הארץ
למקום המפגש, מבנה חשוך באזור קיבוץ נחשונים (פרטים מלאים נמסרו למשתתפים). מאוחר יותר מסתבר כי המבנה הזה הוא מבנה מנהלת חב' דרך ארץ אשר הופך ליום אחד למנהלת התחרות. אוהלים בחזית הבנין, שירותים ומקלחות מימין.
אם חשבתם שמקום הכינוס הוא של סיירת מובחרת בדרכה למבצע הרי שהמוזיקה הנעימה המקבלת את פנינו מבשרת אחרת. מבצע כן אך מסוג אחר.
מרחק 700 מטר בכיוון דרום מערב – אוהל נוסף לתחנת החלפה. 72 כסאות, על כל כסא שם ומספר המשתתף שלו.
מסביב, כביש. שחור ארוך וגדול.
על התחרות והמשתתפים
התחרות המרכזית ומלוא הענין מרוכז סביב 72 המשתתפים מתוכם 69 גברים. השאר נשים.
טווח הגילאים נע בין 28 ל-66 שנים.
המרחקים – ריצה 20 קילומטר, רכיבה 90 קילומטר ושוב ריצה קצרה "למרחק" 10 קילומטר.
תחרויות מסוג זה נקראות תחרויות סיבולת אך רבים יסכימו כי תחרות סבל הוא שם הולם יותר והמסקנה – המשתתפים מזוכיסטים (וזה עולה להם כסף).
במהלך התחרות כמה מהם ישאלו את עצמם מה הם עושים פה ולמה זה מגיע להם אבל תהיו בטוחים כי מאחורי קו הסיום בתהליך פיזיולוגי הפועל בגופם הם שוכחים את המאמץ, הכאב והסבל.
אם היה דוכן הרשמה לתחרות הבאה (כנהוג בתחרויות איש ברזל בחו"ל) הם כבר היו נרשמים.
טוואי התחרות – כביש חוצה ישראל (מספר 6) ההולך ונבנה.
הזינוק נקבע לשעה 05:30 והמארגנים עושים את המקסימום כדי לעמוד בזמנים ולהזניק בזמן. תחרות באורך כזה נמשכת בממוצע כ-6 שעות ואף אחד לא רוצה להתעסק עם מכות חום, התיבשויות ומכות אחרות.
כ-תפאורה לתחרות ארגנו תחרות נוספת – דואתלון קצר – סטנדרטי (5 ריצה 30 אופניים ו-5 ריצה) ומסע אופניים עממי לעובדי החברה ועוד סה"כ כ-300 זוגות אופניים (רכבו מעט פחות).
על קו הזינוק
על מארגני התחרות
יוסי מלמן, היזם, האיש שבזכותו האנשים שואלים את השאלות למעלה הוא גם אחד המשתתפים. השכם בבוקר ראיתי אותו מתרוצץ ומקים את האירוע. על קו הזינוק הוא עמד עם כולם ויצא לדרך.
בסיום הוא לבש בגדי חג, עלה על הבמה וניהל את הטכס. כל הכבוד.
מנהל התחרות עדו פורת מתרוצץ בשטח הסיום חמוש במיקרופון, מכשירי קשר, פלאפונים. חמ"ל מהלך. הוא עומד בשער הסיום ומקבל בתרועה כל אחד מהמסיימים. חצית את קו הגמר, שמך יהדהד כבר ברחבי האזור.
כל הכבוד מגיע למשתתפים אשר ידעו לפרגן למארגנים עם סיום התחרות, ללחוץ את ידם ולברכם על הארוע המוצלח.
על חברת דרך ארץ
בשורה לארגונים הירוקים ואקדים ואומר כי מבחינתכם אין זו בשורה טובה. כביש חוצה ישראל כבר כאן. תאמינו לי רצתי 20 קילומטר עליו. אני חבטתי בו מלמעלה והוא החזיר לי מלמטה, מוכיח כי הוא עובדה קיימת בצבעי שחור.
אין זה המקום לעורר את הויכוח בדבר נחיצותו של הכביש אך ראינו כי החברה עושה מאמץ לשלב את הטבע לאורך הכביש ועושה רושם כי היא משקיעה בכך סכומי כסף לא מבוטלים. גם קיום התחרות, יוזמה של החברה מראה כי קיים רצון לשלב לצדי הכביש חיים אחרים, טבע, ספורט…
על משפחת הטריאתלון
דובר רבות על משפחת הטריאתלון ובאמת ראיתי שם באוהל התחרות את המשפחה הזאת (יותר חמולה) הלכה למעשה.
יושבים עם חיוך על הפנים קבוצות קבוצות ומדברים על כאבים, ריצה אופניים, התחרות שהייתה והתחרות הבאה.
המשפחה הזאת אגב מאמצת לקירבה ילדים חדשים בכל הגילאים. אין מעמדות, יש מועדונים והבדיקה היחידה שתאלץ לעבור היא בדיקה ארגומטרית. עברת אותה אתה חבר המשפחה.
כמו בכל משפחה גם פה יש לפעמים מתחים, כעסים ,שמחות ועצב. לפני כ-שבועיים אבדה המשפחה את אביחי הלר ז"ל אשר קיפח את חייו על כביש התחרות בעת אימון רכיבה לקראת התחרות הזאת.
דמותו של אביחי מונצחת על תמונה גדולה ומשפחתו הקרובה יחד עם אשתו, טל אשר בעצמה לקחה חלק בדואתלון הקצר ליוו את הארוע לכל אורכו.
מהלך התחרות
כבר אמרו על תחרויות מסוג זה כי צפיה בהם כמוה בצפיה בתחרות צמיחת דשא. התחרות עצמה לא סיפקה לנו יותר מידי דרמות.
שי פיפמן פתח בסערה ולאורך כל התחרות לא אוים ע"י אף אחד. יוחאי האס מתחרה חזק על המקום ה-2 , עם פנצ'ר בצמיג הטיובלס שלו נאלץ לפרוש מהתחרות.
התחרות עצמה נערכה על קטע כביש של כ-15 ק"מ. תחנת ההחלפה אשר מוקמה במעלה המחלף הבטיחה וקיימה עליה קשה בסיום כל קטע – ריצה ואופניים.
דראפטינג נאסר אך בפועל לא נאכף. במהלך הרכיבה ראינו מספר קבוצות עוברות על החוק. חבל.
לאורך כל הדרך פוזרו תחנות החלפה עם משקאות איזוטנים מתוצרת TwinLab וכן מים, תמרים ועוד.
הנסיון בתחרות כזאת חשוב מאד והווה מפתח להצלחה. ראיתי כמה חברים לא מנוסים אשר פתחו חזק מידי וגילו לחרדתם כי
מאגרי האנרגיה בגופם התרוקנו, שרירים נתפסו, גידים נמתחו ומערכות אחרות קרסו. לאט לכם אנשים.
על קו הסיום המתין כפיר נחום מבית הטבע קסטל והוסיף גם הוא לכל מסיים חטיף אנרגטי. מי יסרב לחטיף עטיר חלבון ופחמימות
לאחר 6 שעות של מאמץ?
על המנצחים.
מי שמסיים תחרות מסוג זה הוא מנצח – זאת המנטרה של תחרויות האתגר מסוג זה.
שי פיפמן, אלוף ישראל למרחק חצי איש ברזל, חצה את קו הסיום לאחר 4:16:53 שעות עם דופק ממוצע בסביבות ה-150. מדהים.
בקו הסיום נשמע פיפמן משוחח עם מאמן האופניים שלו, שלום דביר, על אימון אופניים ארוך המצפה לו מחר. פיפמן המקצוען מתאמן
בימים אלו לאיירונמן אוסטריה (226 ק"מ המשלבים שחיה, אופניים וריצה) ב-7 ביולי.
שני סיים גולן אוליאל בתוצאה של 4:28:23 שעות ואחריו הגיע עידן פרקר 4:31:09 שעות.
דלית שיף השתתפה לפני שלושה שבועות בתחרות חצי איש הברזל בכנרת וסיימה במקום השני. "מאוכזבת" מהתוצאה והמיקום בכנרת התיצבה נחושה על קו הזינוק ומקץ 5:22:50 שעות חצתה את קו הסיום ראשונה. הדס יעקובי הצטרפה אליה לאחר כ-12 דקות. 5:35:11 שעות. שלישית הגיעה אורנית מורגנשטרן 5:38:44 שעות.
פיפמן וחברים – תמונת מנצחים
יהיה המשך?
שר התחבורה, אפרים סנה הגיע לטכס הסיום והבטיח בשם חברת דרך ארץ כי בשנה הבאה תתקים התחרות על טוואי הכביש אך במקום
אחר. כבוד השר הרים את הכפפה. האם מלמן ראה אותה?
קישורים קשורים:
תמונות מהתחרות
כל התוצאות
