קצת קשה להגדיר את מי שהוביל פעם את הטריאתלון הישראלי יחד עם אחיו כספורטאי חובבן או חצי מקצוען, אבל מאז שהאחים אלתרמן פרשו מספורט מקצועני, זו כנראה ההגדרה הטובה ביותר שאפשר לתת להם. זו באמת סוגיה, כי לספורטאי כמו רן אלתרמן יש בסיס של מקצוען שמאפשר לו לרוץ חזק בשני מרתונים בהפרש של שבועיים וחצי ביניהם. מצד שני, הוא גם מרשה לעצמו להוריד עצימות באימונים מבלי להוריד בציפיות של אף אחד כולל הוא עצמו.
מרתון ראשון שהם ביחד. האחים רן ודן אלתרמן על קו הסיום בירושלים | צילום: באדיבות רן אלתרמן
עוד כתבות בנושא
סיכום מרתון ירושלים 2018
נילי אברמסקי על המכונה האנושית שהובילה את שי ראשוני במרתון ירושלים
רן אלתרמן היה מאמן השבוע בשוונג
ועכשיו, רן אלתרמן הוא גם האלוף הישראלי של המרתונים בתל אביב וירושלים, הישג מכובד מאוד שהופך ליותר מרשים כשמסתכלים על התוצאות: 2:37 שע' בתל אביב ו-2:41 בירושלים. ולחשוב שבנובמבר הוא בכלל ויתר על מרתון טבריה ואולי על כל תחרויות המטרה שלו.
"בגדול, באזור אוגוסט-ספטמבר רציתי להתחיל להתאמן למרתון טבריה וחשבתי שזה יהיה נחמד ללכת גם על תל אביב וירושלים באותה שנה. התחלתי להתאמן, מתישהו נפצעתי שזה משהו שקצת ייאש אותי, אבל הייתי סבלני ויצאתי מזה. חזרתי להתאמן ואז היה שבוע מטורף שעשיתי בו גם את מרוץ המדרגות, מרוץ הלילה ומרוץ חיפה – זה לא היה כזה רעיון כל כך טוב ושוב נפצעתי", מספר רן אלתרמן: "החלטתי שאני משנה גישה. בגלל שהייתי ספורטאי הישגי כל כך הרבה שנים אני נורא מתבאס מיום בלי ריצה, זה תמיד השפיע עלי לרעה. הפעם אמרתי שאני גם רוצה ליהנות מהספורט ואני לא אתן לשום דבר להשפיע עלי. התחלתי להתאמן רק בשביל הכיף, יותר נפח ופחות איכות, התחלתי להרגיש ממש טוב באימונים, ופתאום שמתי לב שאני רץ ממש מהר.
"אז הגיעה ההחלטה לעשות את מרתון תל אביב. התלבטתי עם זה המון כי אני גם מאמן ודמות מוכרת ואנשים מצפים לראות אותי מצליח. אני לא יכול להרשות לעצמי שזה יראה כאילו עשיתי משהו על הדרך כי זה באמת לא נכון וזה לא מה שאף אחד אמור לעשות. אם מתאמן שלי היה מחליט ללכת ככה למרתון הייתי כועס עליו, אבל החלטתי שגם לי מגיע לעשות לפעמים דברים בשביל הכיף".
למרתון סמסונג תל אביב הגיע רן אלתרמן משוחרר, ובקילומטר ה-34 ברח למתחריו כדי לנצח אותם וגם להרוויח פרס כספי של 1,500 דולר. יהיו כאלה שיגידו שבמרתון ירושלים הוא אפילו נראה טוב יותר עם ניצחון בזמן של 2:41 שעות, כמעט 5 דקות יותר מהיר מאחיו דן. "בתל אביב פשוט נהניתי, לא הפסקתי לחייך וליהנות מהנוף וכנראה שזה השפיע בסוף גם על התוצאה שלי. חוץ מזה גם חששתי לפרוץ קדימה כי פחדתי שאני לא אסיים את זה. בירושלים כבר הרגשתי הרבה יותר משוחרר, הרגשתי שאני שולט לגמרי במרתון. ולמדתי גם על הסבלנות, בשלב מסוים רצתי עם דן וראינו שאסרט ממו שהיה לפנינו מתרחק. אמרתי לדן שאנחנו עוד נתפוס אותו וזה קרה בסוף", נזכר אלתרמן ומוסיף: "גם הקטע של תכנון הריצה מבחינת התזונה היה מוצלח מאוד. אני תמיד אומר למתאמנים שלי ללכת בדיוק לפי התכנית שנקבעה מראש ולא לשנות דברים בגלל הרגשה טובה או משהו כזה. זה בדיוק מה שעשיתי".
רן אלתרמן במרתון סמסונג תל אביב | צילום: צלמי שוונג
רן אלתרמן מתכוון להמשיך ולהתחרות כבר ביום שישי הקרוב במרוץ רעננה ל-10 קילומטרים ובהמשך יחד עם אחיו דן בהר לעמק, והיד או הרגל עוד נטויה. "אחת החוויות הטובות שלי השנה היתה כשבאתי למרוץ הלילה וידעתי שאין סיכוי לנצח, אז פשוט באתי כדי ליהנות. זה משהו שאני מאחל לעצמי, שאני אמשיך להתחרות ואדע ליהנות. יש לי יעד במרתון שהוא לרדת משעתיים וחצי, עוד לא התאמנתי לזה ברצינות אבל אני בהחלט רוצה לעשות את זה. כרגע השיא שלי ממרתון טבריה הוא 2:32". בניגוד לאחיו, רן מתחרה בעיקר בריצות כביש למרחקים מאז הפרישה מהטריאתלון, חוץ מגיחה אחת למקצה חצי הישראמן יחד עם אחיו, בשנים שלאחר מכן השתתף פעמיים במקצה המלא של הישראמן וניצח פעם אחת. "הטריאתלון זה הלב שלנו", אומר רן: "הבעיה היא שבטריאתלון אני לא יכול לעשות שום דבר 'על הדרך' כי זה המקום שממנו אנחנו מגיעים – זה מי שאנחנו. אני מאחל לעצמי לעשות איש ברזל אחרי שיהיה לי מספיק זמן לעשות את זה כמו שצריך, כי בסך הכל אני צריך להשיג לא פחות מהתוצאות של דן".
