"מכיוון שלא היו נהרות קטנים בסביבה הייתי צריך להפשיר שלג בשביל שיהיה לי מים. זה הרגיש לי טוב, החלק הזה בהרפתקה שלי, להיות לבד עם הטבע, לעשות מה שצריך לעשות בשביל להתחמם, לשתות ולאכול אחרי ימים ארוכים מאוד של רכיבה." ג'ינג'י חוצה את האלפים של צרפת אל איטליה

מאת:רועי ג'ינג'י סדן

חציית הרי האלפים בחורף הוא רגע אשר ידעתי שיגיע והתכוננתי אליו רבות. אמנם אלו לא הרי האנדים הגדולים או רכס ההימלאיה הענק אבל בכל זאת אלו האלפים, רכס הרים גדול מאוד ובייחוד קר מאוד בתקופה זו של השנה.

הדרכים, הכבישים ובנוסף ההתנהגות של הנהגים בצרפת היא מאוד טובה וזה עוזר לי ברכיבה. אחרי שהייתי בגרנובל עם החברים שלי, אכלתי טוב והכנתי את עצמי מנטאלית ופיזית, כלומר הייתי מהיר וחזק. העיר גרנובל ממוקמת בעמק אשר ממנו כל הדרכים מובילות למעלה, כמו שאני אוהב. מהר מאוד אל תוך היום הראשון של הרכיבה מגרנובל הייתי כבר בגובה רב ומוקף בשלג שנערם על האדמה. השלג מקשה כמובן על תקיעת האוהל באדמה ללילה ולכן שמחתי מאוד למצוא במקום מערה, ממש מערת מלכים, עם דלת ואפילו קיר פנימי, בשביל להעביר שם את הלילה. על הדלת היה ציור של לב ומיד ידעתי שזה המקום הנכון בשבילי. המערה הייתה טובה מאוד לשינה והכי חשוב, יבשה.

מכיוון שלא היו נהרות קטנים בסביבה הייתי צריך להפשיר שלג בשביל להכין לי מים. זה הרגיש לי טוב, החלק הזה בהרפתקה שלי, להיות לבד עם הטבע, לעשות מה שצריך לעשות בשביל להתחמם, לשתות ולאכול אחרי ימים ארוכים מאוד של רכיבה. אני אוהב לאכול בערב פסטה עם טונה, זה נותן לי את כל הכוח שאני צריך בשביל להיות חזק ליום שאחר כך. ביום השני של הרכיבה מגרנובל הרגשתי כאילו אני בהרי האנדים. התכוננתי לחצות שני מעברים בגובה של 2065 מטר ו- 1885 מטר שאליהם הובילו שני טיפוסים גדולים. אחר כך להיכנס אל איטליה ולמצוא מקום חם לשים בו את האוהל שלי.

המעבר הראשון היה מעבר Lautaret המפורסם. המעבר היה מדהים ביופיו, הנוף שהשקיף מהטיפוס הארוך והמתון היה יפיפה וכל אלו עשו את הטיפוס הזה קצת קל יותר. בזמן הטיפוס אני קיבלתי אנרגיה וכוח רק מלהסתכל על ההרים המרשימים. הנוף היפה מעורר בי מחשבות על העבר שלי ועל העתיד שעוד מחכה לי ועם זאת גם גורם לי לחשוב על ההווה. המשכתי לטפס עוד ועוד, עברתי כפרים קטנים ואפילו הגעתי אל אתר סקי. הגובה של השלג ליד הכביש נערם עד ל- 3 מטרים ויכולתי לראות בתים קטנים ונטושים לצד הדרך ומכוניות שהיו קבורות תחת השלג.

במעבר השני, בגובה 2085 מטר, היה אתר סקי נוסף עם מלונות וגולשים. זה הרגיש לי מוזר. במובן מסוים חסרה לי ההרגשה שהייתה לי בהרי האנדים, שם אחרי טיפוס גדול היה לי רגע רק לעצמי, לבד עם ההרים, מודה להם על ההרגשות והתחושות של הטיפוס שהם נתנו לי. כאן זה היה שונה, האלפים המוכרים והמסחריים. רציתי לטפס לעוד מעבר אחד – מעבר ה- Galibari המפורסם, אבל אמרו לי שהוא סגור בתקופה זו של השנה. אחרי הטיפוס הגעתי אל ירידה נוחה שהובילה לעיר הקטנה Briacon, אשר היא, על פי הצרפתים, העיר הכי גבוהה באירופה, נמצאת בגובה של 1400 מטרים מעל פני הים. עצרתי בעיר כדי להכין לי כריך טוב ותפוס מנוחה קצרה לפני טיפוס נוסף שיוביל אותי הפעם אל איטליה.

אני מעדיף הרבה יותר לרכוב בעליה מאשר בירידה. הנופים הופכים יפים יותר ככל שאתה עולה ובנוסף אני אוהב להרוויח את הנוף שאני רואה. במעבר Montever ראיתי עוד כפר קטן של גולשים אבל הפעם זה כבר שימח אותי. רכבתי לאורך צד אחד של הכביש וכשעברתי לצד השני הייתי כבר באיטליה, מדינה שתמיד רציתי לראות ולהרגיש אותה יחד עם 'אמונה' שלי.

לקראת הערב מצאתי מקום קטן, נטוש וקר לבלות בו את הלילה הראשון באיטליה. לאחר שלושה ימים התחילה הירידה מהאלפים ושמחתי להגיע למקום מעט יותר חם. היה לי מזל גדול עם מזג האוויר הנעים והשמש שליוותה אותי ברכיבה באלפים אבל המזל הזה נגמר כאשר התקדמתי אל עבר העיר הגדולה טורינו. ענן שחור וגדול ריחף בשמים ומזג האוויר החל להיות גשום מאוד. ידעתי שהקור הזה לא יהרוג אותי ובכל זאת, זה בכלל לא נחמד לרכוב רטוב לגמרי כאשר כל רכב שעובר לצידך מתיז לכל עבר. הדרכים באיטליה לא טובות כמו הדרכים בצרפת וגם הדרכים הקטנות והצידיות כאן מלאות במשאיות. זה הזכיר לי את הימים בהם התאמנתי ברכיבה בישראל לפני המסע.  אפשר לראות בקלות שהאיטלקים שונים מאוד מהצרפתים. כאן אנשים שואלים אותי כל הזמן מה אני עושה ולאן אני רוכב, אנשים צופרים ומנופפים לשלום ומאחלים לי בהצלחה. זאת אחת הסיבות שידעתי שבגללה אוהב את איטליה!

חצייה של ערים גדולות מרגישה לי תמיד מאוד ארוכה. התנועה הכבדה בכבישים יותר קשה לי מכל טיפוס ומכל חצייה של מעבר בהרים. אך בערים אני צריך להיות כל הזמן ממוקד, על כל התנועה מסביב וזה גורם לי להרגיש קטן מאוד.

אחרי טורינו חיכתה לי רכיבה שטוחה וארוכה של 140 ק"מ עד לתחנה הבאה שלי. אחרי ארבעה ימים ארוכים מאוד הגעתי סוף כל סוף אל מילאן שם פגשתי שני חברים שלי מישראל, עמית וגבריאל, איתו רכבתי יחד בפטגוניה. בימים הקרובים אני אעשה קפיצה קטנה ברכבת לשוויץ להיפגש עם הספונסרים שלי, מי עדן, ואחר כך אחזור אל מילאן ומשם אמשיך לרכב דרומה באיטליה.
אמשיך לחלום ולראות,
אוהב את כולכם,
רועי ג'ינג'י סדן.
מילאן,
איטליה,
אירופה,
העולם.

לפרקים הקודמים