קשה להאמין שעד הקיץ של שנה שעברה היה חתום על צליחתה של תעלת למאנש מחופי אנגליה לחופי צרפת רק שחיין ישראלי אחד, פרופ' איתן פרידמן, היום היה זה גיא כהן שהצליח לחצות את התעלה בתנאים לא קלים במיוחד בזמן של 15:44 שע' ולהיות הישראלי החמישי שעשה זאת. פרידמן הצליח לעשות את זה בניסיונו השני ב-1993, ובקיץ שעבר אבישג טורק הפכה לאשה הישראלית הראשונה שעשתה את זה ולשחיינית הישראלית השנייה. ניתן לומר שהסכר נפרץ ולפני מספר שבועות היה זה יוסי אטינגר שעמד במשימה ויום לאחר מכן ירון דוידי עשה זאת בזמן של 15:51 שע' והצטרף למועדון המכובד של שחיינים ישראלים שכאמור עשו זאת.
המרחק בקו אווירי בין דובר לקאלה הוא כ-34 קילומטרים, אבל בגלל הזרמים החזקים בתעלה, אף אחד מהשחיינים לא באמת עובר כזה מרחק אלא הרבה יותר, ואם מסתכלים על המפה ועל ה-GPS, אפשר לראות שצליחת תעלת למאנש בשחייה לא מתבצעת בקו ישר בין שתי נקודות אלא במסלול שמזכיר את האות S.
אין זו הפעם הראשונה שכהן נענה לאתגרים מימיים, לפני שנתיים כחלק ממשחה כף הכרמל-שוחים מהלב, התמודד בהצלחה עם "אתגר 24 שעות" בו שחה 70 ק"מ ברציפות. בשנה שעברה זינק גם למשחה מנהטן למרחק 48 ק"מ במימי ההדסון. את המרחק הזה סיים לאחר 7:44 שע', בהן שחה ברציפות מתחת לגשרים של מנהטן כשהוא מלווה בצוות שלו שדאג להשגיח עליו ולהאכיל אותו.
ללא ספק השחיין הישראלי שצלח את התעלה בתנאים הקשים ביותר.
רמה גבוהה מאד.
למה אנשים עושים כאלה דברים? האם זה בכלל בריא? מה יוצא לו מזה?
האם מרזים מזה?